פורום קואצ'ינג זוגיות, אימון זוגי

אני יוצאת עם מישהו ונחמד לי איתו בפגישות. אבל חשוב לי שנדבר כל יום והוא לא מתקשר הרבה. איך אני יכולה להגיד לו את זה מבלי להישמע מציקה?

אין טעם לקשקש כל היום.... שיחה בבקר.. ושיחה בערב. ממצא את הכיפיות של לדבר ולסנגר אחד לשני ....דעתי הצנועה..

יופי שאת יוצאת עם מישהו ונחמד לך
חשוב לך לדבר כל יום ואת ברגישות כדי לא להציק

לאנשים יש קצב שונה
מצאי את האיזון בין רצונך להתנהגותו

לא ציינת באיזה שלב אתם בקשר,
אנחנו לא רוצים לשנות את האחר ואת מה שנכון לו,
אך בו זמנית מותר לנו להביע את רצוננו
והדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא בצורה חיובית ומחמיאה
במקום להגיד לו שיתקשר יותר
תוכלי לומר לו שזה עושה לך כיף לדבר איתו, שאת שמחה לשמוע ממנו ...
הוא יוכל לקבל את ההצעה הזו או לא, לפי הקצב שלו, אבל את העלת אותה וזה חשוב
וגם את יכולה ליזום: אולי האיזון יהיה להתקשר אליו עוד פעם או פעמיים בשבוע
לשלוח ס.מ.ס. כדי שתהיו בקשר...

שיהיה בהצלחה
יעל

בגלל העצבים מקודם שבאתי לכתוב פה דפקתי את המחשב קתץ
אני מלאה בעצבים אני לא יודעת אם זה בגלל שהמחזור עוד מעט ,וערבוב של המצב הלא ברור בחיים שלי בלימודים וקריירה
אבל אני נתקפת בהתקפי זעם ושנאה לאקס ושולחת לו הודעות ואל תאמרו לי כלום על זה אני יודעת שזה לא טוב אבל זה מה יש, בחוכמתו האפס לא עונה עליהן ,אני כותבת לו על כמה הוא חסר התחשבות שהוא יצר איתי קשר אחרי הפרידה ושאני בחיים לא אסלח לו
וזה תמיד קורה אחרי הכרויות או ניסיונות הכרות חדשים
אני מתאבת אותו שבגללו אני מפחדת להכיר כי אני רואה איזה יחס גרוע אפשר לקבל מבן אדם שהקרבת למענו ואיזו טעות זו כי זוגיות זה דבר אידיוטי וכואב תמיד
ואם איתו זה א הלך אז זה לא שווה בכלל
אבל מה לעשות שאני בחורה טובה וסתם להגיע לסטוצים זו לא אני בכלל
אני מלאה בכעס ואיבה ותיעוב אליו ולא מבינה איך סבלתי אותו ואת היחס שלו
הייתי רוצה לפוצץ אותו להכאיב לו מבחנתי לא אכפת לי גם שהדברים הכי נוראיים יקרו לו הוא הבן אדפ הכי דוחה שהכרתי בחיי אני לא מאמינה איך סבלתי אותו איזה מזל שאני לא איתו ולא אצתרך ללכת בדרך המפגרת והנוראית שלו
אבל אני לא מצליחה לשכוח אותו ואני מפחדת מקשר חדש ולא מצליחה להיסגר על החיים שלי כי אני במחשבות קשות עליו
יש היפנוזה או משהו לשכוח את קיומו לשכוח את ההכרות הזו איתו? באמת שרוב הדברים שקרו לי בחיים בירכתי עליהם אבל את היום שהכרתי אותו אני פשוט מקללת ואני בפחדים גדולים מרמות השנאה שיש לי אליו , מפחדת להכיר

אין לי מוטיבציה לכלום ועוד מעט צריכה לקום ליום שאין לי כח אליו בלימודים שאולי אם הוא לא היה בחיים שלי הייתי מצליחה יותר והיה לי מסלול טוב יותר
אני מתעבת את ההכרות איתו שום דבר טוב לא היה בה מעבר ל5 חודשים הראשונים

עזרה איך מתמודדים עם הכעס כתבתי ישר על הבוקר אבל אחרי זה שלחתי לו הודעה ובערב גם ובאמת לא אכפת לי מה הוא חושב עליי מבחנתי הוא מת אפילו
אבל איך שוכחים אותו אני מרגישה כזו מפגרת שכל כך השקעתי והיו לי חלומות בקשר והוא בגד בי בהמון מובנים והיא חרא חבר

נסי למצוא לך מקומות בהם תוכלי להוציא את כל הכעס הזה שקיים בך...
זה יכול להיות פעילות גופניות, לתעל את הכעס אולי למשהו יצירתי, ציור, ריקוד, ריצה, ללכת לים או למדבר ולצעוק, ללכת לסדנה שעוזרת לשחרר כעסים, או טיפול...
כשהכעס ירגע , תוכלי לקבל החלטה אמיצה לא לחשוב עוד עליו... כל פעם שתעלה מחשבה , הסיטי אותה מיד, חשבי על משהו אחר, חשבי על עצמך, על עתידך,
ממש באופן מודע הסיטי את המחשבות ממנו - שחררי אותו מעצמך במחשבה מודעת...

דאגי לעצמך ומצאי פורקן לכעס הגדול שקיים בך
בהצלחה לך
יעל

היי אני כבר מזמן לא עם בן הזוג ההוא כבר שנה ו3 אבל עדין מקוננים בי הרגשות הלא פשוטים האלה מצד אחד חסרונו והכאב על האובדן במידה מסויימת מצד שני ידיעה בגלל שחזרנו שהבחור היה טוב תקופה מסויימת אבל ממש לא מעבר וטוב שאין אותו

אבל הבעיה היא שאני לא מכירה באמת בחור אחר לפני כמה חודשים יצאתי עם בחור חודש וחצי וראיתי שיכול להיות לי טוב עם אחר אבל הפסקתי את זה מסיבות שונות
ואני מאוד צריכה אפילו להכיר ולצאת ,ומרגישה שמשקיעה כוחות בזה ומאבדת כבר את הכיוון קצת ופוסלת בלי סוף ,אני לא מגיעה למצב שאני אצא עם מישהו ויהיה טוב ונכיר ויתפתח ,אני מדברת עם כמה בחורים באתר הכרויות ופוסלת אותם לא ממש מכירה בחוץ וזה לא לרוחי.

גם מרגיש לי שאני מבזבזת את הזמן שלי על זה ,גם כי אני מוטרדת מעוד דברים בחיי אז מרגיש לי שאם יהיה את זה אז ההרגשה תהייה יותר טובה

פשוט עייפה מדי מהכל וכל מיני חשבונות על היחסים שהיו ונגמרו מזמן עדין מציקים לי
חשבתי ללכת לטיפול גם בקשר לעוד דברים לא יודעת האם יעיל או יעזור

לפי דברייך נשמע שעשית צעד חשוב
ועכשיו עליך לשחרר ולהמשיך הלאה בחייך
לשחרר זו בחירה, החלטה...
לעיתים נראה שההחלטה נתקבלה, אך ביננו לבין עצמנו אם אנחנו כנים
אנחנו נדע מתי באמת קיבלנו החלטה אמיצה וחד משמעית
ויתכן כמו שאת כותבת שנחוצה לך עזרה של איש מקצוע ללבן את הדברים
ללמוד ממה שהיה בשביל להתקדם מבלי שחזר את מה שהיה במערכת יחסים חדשה
זהו תהליך של התקדמות, הבנה, למידה, התפתחות
בתהליך הזה יש השלמה עם מה שהיה , אך לא התקעות שם
אחת ולתמיד לסגור את ה"חשבונות" , מחשבות, רגשות, דברים שרצית אולי ולא קרו, דברים שהכעיסו אותך, פספוסים שהיו... דברים שספגת ואולי לא היית צריכה... לראות מה נכון לך היום בקשר חדש, מה לא היית רוצה שיחזור על עצמו...

את יכולה לענות על השאלות הללו גם בכתב (כתיבה זה גם סוג של טיפול והוצאה החוצה, כתבי כל מה שעולה, עד שלא ישאר דבר).

האנרגיה הזו של מערכת יחסים לא גמורה/ לא סגורה, ללא ספק שואבת ממך הרבה אנרגיה להמשיך בחייך, הסגירה של היחסים חשובה ביותר לפניות שלך לעצמך ולזוגיות חדשה וטובה .

התחילי בזה, בדקי עם עצמך לאחר מכן האם נחוץ לך טיפול עם איש מקצוע
המשיכי לקחת אחריות על חייך, לטפל במה שצריך, כי את יכולה ללמוד מהעבר שלך ולחזור לחיוניות שלך ולשמחה...

זה לא חייב להיות רחוק, שיהיה בהצלחה
יעל

שלום,
במכתב הקצר שלך הצלחת לתאר היטב תחושות של כעס, תסכול ומרירות כלפי בן הזוג שלך. את מרגישה קרבן ומאשימה אותו במה שהפסדת כשהיית איתו ובמה שקורה בחיים שלך היום.
אני מבינה שאת מבולבלת אבל מדוע לדעתיך את נמצאת במקום הזה שכ"כ כועס ומאשים ? איך הכעס הזה והמקום של הקרבן משרת אותך?
אני חושבת שכשתהיי מוכנה להפרד מהכעס ומהאשמה ,תוכלי לקחת אחריות על הבחירות שלך, על הקשר שלכם, ובעיקר על החיים שלך ולעשות מה שאת חושבת שנכון בשבילך.
אם תחליטי מהמקום הזה לסיים את הקשר , אני חושבת שזה אפשרי גם אם הוא יתקשר אליך. את כבר הוכחת לעצמיך שאת יכולה.

לפני שנתיים כמעט כתבתי פה הרבה על הזוגיות שהייתה לי זה היה בתקופה הבעיתית שלנו שנשכה משהו כמו חצי שנה ואז נפרדנו היה לי קשה אבל ידעתי שאני לא אצור קשר לעולם. אבל אז האידיוט יצר קשר וכל מה שניסיתי להתעלם ממנו חזר
זו הייתה טעות מרה כי גיליתי שהוא זבל של בן-אדם ואני לא מבינה מה עשיתי איתו יוצר מחצי שנה ,אבל עברה כבר שנה ויותר ואני עדין ב"מערכת יחסים" איתו כל פעם שמנסה להכיר עולות מחשבות עליו וכעס ותסכול ומרמור וגם המקום שלי בחיים כרגע אני בהרגשת שנאה אליו שבגלל הנוכחות שלו בחיים שלי לא מספיק השקעתי בבחירת המקצוע ועכשיו אני במצב נורא מבלבל ....
איך מתנתקים ממנו לחלוטין ואני מנסה להכיר בחורים אבל לא מצליחה כי כל פעם עולה החשש שיהיה משהו דומה למה שהיה ומשווה לדברים הטובים שהיו עם האקס וזה לא משתווה
המחשבות האלה משתלטות עליי ואין לי כח לכלום ואני פוסלת בחורים על שטויות ואין לי כח למוטיבציה להתקדמות ולחיים שלי
כל פעם שאני חושבת לראות לעשות שינוי אני לא יכולה בגלל הלימודים כרגע וחושבת אם הייתי עושה את זה לפני שנתיים אולי הייתי במצב אחר עכשיו
ואני הכי כועסת עליו שהוא חושב שאנחנו יכולים להיוצ ידידים זה גורם לי לכעסים וממש שנאה אליו ,בטח שאתה חושב שנוכל להיות ידידים כי אתה היית אגואיסט זבל ואני ויתרתי על דברים בשביל הזוגיות הזו ואני אוכלת אותה עכשיו

עמית שלום,
כשאתה שואל איך אמצא זוגיות ככה, אתה אומר ,אני רוצה בת זוג אבל קשה לי למצוא אותה. אתה מחפש הסבר ושואל מה הבעיה שלי. לדעתי אינך מחפש במקום הנכון.
הבעיה היא לא שאתה פדנטי בבחירה של בנות. אתה יודע מיהי האישה שמושכת אותך ושהיית רוצה לפגוש לדייט שני ובעיני זה טוב שאתה קשוב למה שחשוב לך.
השאלה החשובה היא, מה קורה לך דוקא בקשרים לאחר שעשית את הבחירה ויש מערכת יחסים.
אתה אומר ש"זה לא הסתדר עם החברות הקודמות שלך שהיו עם הנתונים שאתה אוהב". וגם "מהרגע שהן מראות ענין בחזרה זה מכבה אותך".
מה אתה מבין על עצמיך ? מדוע זה קורה ? מה קורה לך כשאתה במערכת יחסים ? עד כמה אתה באמת באמת מחוייב לקשר? אני מאמינה שאם תענה לעצמיך על השאלות האלו תבין יותר טוב איך להצליח למצוא וגם להיות בזוגיות.
בהצלחה

היי
ברכות על הקהילה המגניבה שלכם!
יש לי שאלה רצינית, למרות הכותרת הבעייתית משהו.
אני גבר בן 35, רווק, נראה טוב וסה"כ מוצלח.
יש לי בעיה שאני מאוד מאוד פדנטי בבחירה של בנות,
אני מרגיש שאני מפספס הרבה בחורות נפלאות וחמות עם אופי מדהים, כי אני פוסל אותן בגלל שהן לא נראות מספיק טוב בשבילי.
אני נראה טוב.. לא איזה דוגמן אבל הבעיה שלי היא שאני כמו כל הבנים (בגיל ההתבגרות לפחות)
שנמשך לבחורה עם ציצי גדול.. תחת יפה וכאלה.. אבל כאלו אין הרבה ואני מפספס הרבה דברים טובים בדרך.
אני בטוח!
אני יוצא עם בחורה עם אופי מדהים, תחומי עניין זהים לשלי, מבית טוב ואני פוסל אותה כי יש לה תחת גדול.
שוב אני מתנצל על הבוטות אני לא שוביניסט או משהו ולא סקסיסט - אני פשוט לא מצליח להמשך אם היא לא "כוסית" ולא רואה את עצמי עושה איתה סקס נפלא.. בכלל לא רואה את עצמי מפשיט אותה.
החברות הקודמות שלי היו עם הנתונים שאני אוהב כביכול אבל זה לא הסתדר.
חברים שלי אומרים לי - צא לעוד דייט, תנסה, תראה , אבל אז בדייט הזה מה שקורה הוא שישר אני מחפש את אותו פגם שמצאתי לראשונה - והוא לא יוצא לי מהראש.
מהרגע שהן מראות עיניין בחזרה זה בכלל מכבה אותי.
מה הבעיה שלי? איך אמצא זוגיות ככה?
אשמח להתייחסות ועצה.. המון תודה לכולם ולעונים

שלום

אני במערכת יחסים קרוב לחמישה חודשים ולומדת עוד ועוד על עצמי.
בשבוע האחרון היו לי חיכוכים עם החבר, לפעמים על שטויות ולפעמים על ביקורתיות שלו.. גם לאחר שהתנצל או שהודה בכך שאני צודקת עדיין הייתי בתוך הקטע שלי, של הנעלבת, וניסיתי להבין עם עצמי - מדוע? האם זה סוג דרך שלי שאני מנסה להעניש אותו? האם טוב לי להיות ה-נעלבת? למה אני כל כך פגיעה ואובר רגישה? אני יודעת שאני רוצה לשנות זאת. איך אוכל לחקור ולהבין יותר טוב ממה זה נובע אצלי ואיך אוכל לשנות זאת?


תודה,
ליטל

אני מוקירה אותך על הרצון שלך לקחת אחריות ולשנות את ההתנהגות שלך
מה שאת מתארת בצורה אותנטית קשור ליכולת שלנו לשנות מצבים
את מעלה פה את היכולת לשחרר ולהמשיך הלאה ולא 'להתקע' על הכעס, העלבון, הרגישות.
היכולת לשחרר, מצד אחד היכולת לבחור להעביר את השרביט להגיון, לרציונאל, ולעשות מה שנכון. ומצד שני היכולת לקבל דברים יותר בשיוייון נפש ולא לקחת את הדברים בכבדות וברגשיות כל כך.
את מדברת על להיות יותר חופשיה ביחס למה שקורה.
אני אוהבת להסתכל על זה בפשטות עם מטאפורה של מפסק חשמל: או שהוא למעלה או שהוא למטה, ברגע אחד ניתן לשנות את מצבו. על השינוי הזה אני מדברת, להחליט להיות בצד השני ולהיות שם, ולשחרר את כל השאר.
איך משחררים? זוהי עבודה של מודעות, בחירה ועשייה. חזקי את המודעות שלך שכבר קיימת, כפי שאת כותבת כאן,
נסי לראות תוך כדי הפעולה את הבחירה שיש לך (כמו במפסק החשמל) להיות במצב שאת נמצאת כרגע או לעבור לצד השני. צפי בבחירה, ללא קשר אל בן הזוג, זוהי עבודה שלך עם עצמך, לראות את זה קורה, לראות את הדפוס ממנו את רגילה לפעול, ולאט לאט לפתח את המודעות שיש לך אפשרות לפעול אחרת, לשחרר, להמשיך הלאה, גם אם את עדיין לא מרגישה כך!!!
ו ל פ ע ו ל , כי החלטת להיות חופשיה מהרגש הזה.
הרגש הוא מאוד חזק ואנחנו רגילים לפעול אחר הרגש, אך גם יותר מדי רגשיות היא לא דבר חיובי, אנחנו רוצים להיות מאוזנים, ולכן מצאי את המקום המאוזן בין הרגש לראש, את הבחירה של הלב להיות בשלום, בחופש.

בהצלחה
יעל

שלום,
אני ובעלי נשואים 3 שנים ויש לנו 2 ילדים קטנים ובזמן האחרון אנחנו רבים המון ותמיד זה נובע מאותו הדבר. אני מרגישה שהוא מסתכל רק על עצמו ולא שם את עצמו במקומי וברגע שדבר קטן מעצבן אותו הוא מתחיל לקלל, לדבר לא יפה ופשוט לפגוע בי , דיברנו על זה המון פעמים הוא אומר שהוא ישתנה וזה אף פעם לא קורה כי שוב אנחנו רבים . אני יודעת שכל מה שהוא אומר לי זה נובע מעצבים והוא לא באמת מתכוון לזה. כך הוא אומר כל פעם. אבל זה מאוד מתסכל אותו ומעציב אותי ועושה לי לא טוב כי אני תמיד מנסה שיהיה טוב ורגוע בבית וכמה שאני אשתדל ואתאמץ לכך הוא אף פעם לא ישים לב לכך ויעריך את זה. אני מרגישה המון חוסר הערכה וכבוד ממנו וגם אמרתי לו את זה. הוא תמיד טוען שהוא לא טוב במילים אז אני מבינה אותו ולא מצפה שיאמר לי שום מילת פירגון והערכה למרות שזה מאוד חסר לי. אבל לפחות שישתדל גם לא לפגוע וזה אף פעם לא קורה. אני ממש מתוסכלת מהמצב הזה. אשמח לקבל כל ייעוץ מה אפשר לעשות כדי שהמצב הזה יישתנה ויהיה טוב יותר.
תודה.

זה חשוב שאת מזהה את ההתנהגות ההרסנית והפוגעת מצידו, זה אכן נשמע פוגע, מעליב ומזלזל. גם אם זה לא אישי.. את לא אמורה לסבול ולהכיל את זה.

השאלה שלי מי את מול זה? מי את מול בעלך?
אני קוראת מדברייך שאת מצמצמת את עצמך: מבינה אותו שהוא לא טוב במילים... מסתפקת בכך שלא יפגע בך...
הדרך לשנות את המצב היא קודם כל לשנות את מי שאת כלפיי הסיטואציה הזו.
להבין שיש לך בחירה. תמיד.
את בוחרת להיות שם! במודע או שלא. בין אם זה תחושת אילוץ או רצון שהכל ישתנה.
ואם את בוחרת להיות שם... איזה אדם את בוחרת להיות מולו? אדם שסופג, מכיל, מתוסכל, מצומצם? או אדם בעל כבוד עצמי ששם גבול ... אדם שלא מוכן שיעליבו אותו, ולא מקבל התנהגות לא מכבדת כזו... אדם שמעריך אחרים ומעריך את עצמו. איך זה יראה במציאות?

האם את יכולה לראות את גדולתו? ולראות כיצד הוא פועל מתוך החלק החיובי שבו?
אם כתוצאה מתקשורת כזו שהיא שונה במהותה מזו שאתם מנהלים היום, תיווצר נכונות גם מצידו לעבוד על עצמו ועל הקשר תוכנו לפנות לאיש מקצוע, אך בשלב הראשון הייתי ממליצה לך לראות קודם כל בדמיונך את התקשורת החדשה בינכם - כשאת מכבדת את עצמך ושומרת על כבודך ויחד עם זאת רואה את גדולתו ורואה בדמיונך איך הוא מצליח להתעלות מעל הכעסים שלו ולכבד אותך...

רק הוא יכול לשנות את עצמו אם הוא יחליט שזה כל כך חשוב לו וימצא את הכוחות לעשות זאת... אבל אנחנו לא רוצים לחכות שהאחר ישתנה , אלא לפעול ולשנות את המציאות בעצמנו.

הצעד הראשון הוא שלך...
בהצלחה
יעל

בקהילת זוגיות ויחסים התומכת שלנו.
חג שמח!

בוקר טוב,

אני נשואה 4 שנים עם ילד בין שנתיים ו 3 חודשים,
יש לי בעיה עם בעלי האמת שזה קצת ארוך אבל אני חייבת.
לפני כשלוש שנים הוא התחיל לעבוד בחברה שמהעומס בה הוא החל לפתח התקפי חרדה סירב לקום מהמיטה בקיצור הגענו לפסיכיאטר שנתן לו כדורי רסיטל
כל הזמן הזה גרנו אצל ההורים שלו.
לפני שכשנה עברנו לגור בבית שלנו אבל לפני זה התחילה תקופה של כל דבר שאני אומרת או שואלת הוא התחיל לצעוק ולצרוח ולי זה מאד הפריע אז התחלנו לצעוק ולצרוח אחד על השני
כשעברנו לבית שלנו זה נהיה קשה יותר
בשנה שעברה עוד רבתי איתו ליד ההורים שלו ואמרתי לו שלא יחזור הביתה לטענתו עברנו את זה כי הסברתי לו מאיפה זה נובע אבל עכשיו התחיל משחק חדש.


שכלתי להוסיף שהוא עשה קואצינג.


כל דבר שאני עושה בבית ולא מוצא חן בעיניו כמו לא שמתי שקית בפח של השירותים ויש ניירות בפנים הוא יכול פשוט לא לדבר איתי וללכת לישון ורק אחרי שהוא נרגע הוא יסביר.
הוא טוען שהוא מרים אחרי את הכל.
היה איזה יום שלא החלפתי לילד חיתול ולא שטפתי לו את הבקבוק אז הוא טען שאני מזניחה אותו לא עברו יומיים והוא עשה את אותו הדבר (זאת גם הזנחה לא?).

אנחנו דוגלים שהילד צריך לאכול ארוחת ערב ואח"כ הוא יכול לאכול מה שהוא רוצה ויום חמישי בעלי מזג לו לאכול והוא לא רצה (אפילו שהילד ביקש) ואני הייתי בטלפון וכשאני בשיחת טלפון הוא קורא לי שאני אביא לו דני אז הבאתי לא חשבתי על זה שהוא לא רצה לאכול ארוחת ערב זה בכלל לא עבר לי בראש אז בעלי כעס שאני מבלבלת את הילד שאנחנו צריכים להגיד תמיד את אותו הדבר שעכשיו כל פעם שהוא לא יסכים אז הילד יבוא אליי כי הוא יודע שאני אתן לו(מאז יום חמישי אנחנו עדיין אומרים את אותו הדבר)
אבל הוא מאז לא מדבר איתי הוא עושה לי דווקא משאיר הכל בבלאגן כדי שאני אאסוף מדבר בזלזול
העניין הוא שאני שלב אחד לפני פירוק חבילה כבר אין לי כח שכל דבר פתאום ירגיז אותו פתאום יעצבן אותו, גם אני בן אטדם בדיוק כמוהו אני לא יכולה להיות ב 100% פוקוס איתו כדי שאני לא אגרום לויכוח בינינו.

מה עושים?? אני מרגישה שהוא רק מחפש לריב ואני לא רוצה לפתח עימותים אין לי כבר כח לזה.



אני יודעת שזה ארוך ואני עוד קיצרתי
אגב אני גם בתהליך קואצ'ינג ,

תודה רבה
וחג שמח,
לילך

אני מברכת ומוקירה אותך על כך שאכפת לך ממה שקורה בזוגיות שלך.
אני גם מוקירה אותך על כך שאת ובעלך עברתם/עוברים תהליך קואצ'ינג.
אני בטוחה שזה יכול לשנות את התמונה.

לילך יקרה, בכל מערכת זוגית יש חילוקי דעות וקונפליקטים. כאשר ילד ראשון מתווסף למשפחה הקונפליקטים לעיתים מתגברים.
השאלה העיקרית היא איך אנחנו מתמודדים במערכה, איך אנחנו מתקשרים את המצוקה שלנו, איך אנחנו מקשיבים לבן הזוג שלנו.

אני חווה מדבריך שמעבר לחילוקי הדעות ולקשיים האובייקטיבים חסרה ביניכם תקשורת אמיתית, גלויה, בוגרת, אמפתית.
אם כל אחד מכם היה לרגע עוצר, מקשיב, מנסה להבין מה השני אומר....אני בטוחה שהויכוחים היו הופכים לשיחות והקונפליקטים היו פתירים.

מאחר ואת נמצאת כרגע בתהליך קואצ'ינג, אני מזמינה אותך להעלות את נושא התקשורת עם המאמנת שלך. אין לי ספק שאם את תשני אפילו משהו קטן בתקשורת שלך, השינוי מצדו לא יאחר לבוא.
זכרי שאנחנו יוצרים את המציאות שלנו כדי לצמוח בתוכה.
איך היית רוצה לצמוח בתוך הזוגיות שלך?
זכרי שתמיד החיים הם בידיים שלנו ואנחנו יכולים לשנות לטובה אם רק נרצה.

בהצלחה!
עדה

לפני שנה + נגמרה מערכת יחסים שחשבנו שתהייה לכל החיים, אנחנו בתחילת ה20 שלנו , כתבתי פה לא מעט וכנראה שטוב שסיימנו עם זה, אבל אני בהרגשה שבשנתיים האחרונות כולל הזמן שלא היה לנו טוב ביחד, הביטחון שלי ירוד
ואני מבולבלת בקשר לעצמי , ולא מבינה מדוע כ"כ רוצה זוגיות בעיקר כדי לעבור את האקס, למרות שלא באמת עברתי אותו עוד, אני לא באמת יודעת גם עם האקס מה אני רוצה מזוגיות ולמרות שמנסה להכיר יכולה לפסול אותם על כל דבר קטן, למרות שהכרתי כמה בחורים נחמדים לתקופות קצרות. אני חיה חיים די מלאים ועמוסים אך בזמן האחרון אין לי אנרגיה וכח להשקיע בחיי כי אני "מקובעת" על כך שאני צריכה זוגיות חדשה שתלהיב ותסחוף אותי ותעביר אותי את האקס כבר...

אציין שאני סטודנטית ועובדת עם ילדים גם בהתנדבות ויש לי תחביבים שאני אוהבת ואומנם מעט חברים אך קרובים וטובים שאני מנסה להשקיע בקשרים עמם ולהרגיש בטחון מקשרים אלו....אך עדיין למרות שהזמן שלי דחוק מעט אין לי מוטיבציה לדברים אלו כי הרגשה שחסרה לי זוגיות...

את מעלה משהו מאוד חשוב, עד כמה אנחנו כנשים חשות שאנו חייבות זוגיות
כמו שאת כותבת גם אם את לא מבינה מדוע את רוצה כ"כ זוגיות, עדיין החוויה הרגשית מאוד חזקה
שימי לב יש כאן שני מנגנונים אחד רגשי ואחד שכלי-מנטלי
הרגש הוא מנגנון מאוד קדום, ומאז ומתמיד נשים חשו שהביטחון שלהם תלוי בנוכחות של גבר לידן שיאהב אותן. גם אם בימנו איננו חושבות שזה עדיין קיים, ברמה הרגשית אנו עדיין חשות שהזוגיות תביא לנו את הביטחון ואת תחושת השלמות.
כמו שאת כותבת גם כשיש לך תחביבים ועבודה שאת אוהבת , עדיין ההרגשה היא שמשהו חסר.
ככל שאנו מבינים איך המנגנונים הללו עובדים ואנו מודעים להם, יש לנו את הכלים להיות בשליטה עליהם ושהם לא ישלטו בנו, אך זו עבודה של מודעות, להזכיר לעצמנו כל הזמן שאיננו באמת תלויות בגבר בשביל להרגיש שלמות , גם אם זה מרגיש כך! ואיננו רוצות להיות עם גברים שאינן מתאימים לנו , רק כדי להיות עם גבר, אלא עלינו לבחור באדם הספציפי איתו אנו רוצות להיות ולחיות, כי אנחנו חולקים ערכים משותפים: אמון, חברות, משיכה וכו'.
גם אם כרגע את לא מרגישה מוטיבציה לדברים הללו , חזרי לעצמך, חדשי את ההתלהבות שלך מהחיים, מצאי את הדברים המשמעותיים לך ביותר. ככל שתעשי זאת גם הזוגיות בה תהיי בעתיד אם תבחרי בכך, תהיה טובה ושלמה יותר. זו תהיה בחירה של שותפות בחיים ולא צורך בזוגיות שתמלא את חייך ...
בהצלחה יקרה!
יעל

שלום ובוקר טוב ..
אני וחבר שלי יוצאים מספר שנים ביחד.. תמיד נהנתי איתו מאוד מהסקס אך לא גמרתי אף פעם רק פעמים ספורות ממגע עצמי .. לאורך כל השנים הסקס שלנו היה יחסית מהיר אבל סביר בדיוק כמו שרציתי .. לאחרונה שמתי לב שבן זוגי איננו מצליח להחזיק זמן בלי להגיע לשפיכה ושאני מתכוונת לכמה דקות אני מתכוונת ל2 דקות פלוס מינוס ..
הבעיה במצב הזה היא שאני לא מגיעה אפילו לתחילת הגירוי ונוצרה אצלי בעיה שכל פעם שאנחנו שוכבים אני ישר מורידה לעצמי את החשק כדי שלא להתבאס.. הוא מתרץ זאת על ידי:" לא נפגשנו הרה זמן, לא יכלתי לשלוט בעצמי סליחה". ושזה קורה אני פשוט מסתגרת בעצמי ומתנהגת בצורה מגעילה. הוא ממציא תירוצים כמו עכשיו יהיה עוד סיבוב ודברים כאלה אבל אני יודעת שזה בלתי אפשרי ופשוט מסתגרת ונעלמת.אני באמת סובלת. לא יודעת מה להגיד ואיך להגיב.. הוא מתחיל את הסקס גם כאילו לא אכפת לו ממני הוא רוצה לענג אותי אבל אני לא רוצה כי אני יודעת לאן זה יוביל. וישר " מזרז הכל ישר כי הוא חייב לגמור ...
בבקשה תעזרו לי אני לא יכולה יותר : (

אז קודם כל אין צורך להתיאש....יש אנשים מקצועיים שיכולים לעזור לכם.
אנחנו אומנם לא פורום לסקסולוגיה ולכן לא אכנס לתשובה מפורטת...אך מה שחשוב לי לומר לך זה שהסתגרות לא תורמת ליחסים שלכם...
נסי להסתכל על זה כעל משבר חולף ודברי איתו על מה שאת מרגישה.
מצאי את הזמן הנכון ואת המילים המתאימות ושתפי אותו מבלי להאשים או להטיל אחריות רק עליו.
חשוב לתקשר בזמן היחסים וכמובן גם מחוץ ליחסים. זה רק יכול לתרום.

ליעוץ נוסף אני מזמינה אותך לפנות לפורום סקסולוגיה.
בהצלחה!
עדה

היי לכולם. שמי יהלי רווקה בת 40 וברצוני להתייעץ עמכם . אני רווקה ללא בן זוג כבר שנתיים לאחר מערכת יחסים ארוכה .לאחר הפרידה החלטתי להביא ילד בתרומת זרע ואני בטיפולים כמעל שנה.
אני בקשר חברי לייט עם החבר לשעבר ומבחינתי וגם מבחינתו הכל נגמר ואין שום קטע של רגשות בינינו .ואני מאוד שלמה עם זה ומוכנה להכיר בן זוג חדש. עקב הטיפולי פוריות החלטתי כי זה יהיה קשה להכיר בחור וגם להיות בטיפולים ולכן תקופה ארוכה התנזרתי מהיכרויות אך מאחר ועדיין לא נכנסתי להריון ואני מאוד מאוד רוצה זוגיות החלטתי לשלב בין השניים עד שמשהו מהדברים יסתדר. לפני כשנה החבר הראשון שלי מגיל 20 אשר שמרנו על קשר של פעם בכמה שנים טלפון, התאלמן. כמובן שהתקשרתי לנחם אותו ומאז נפגשנו מספר פעמים לקפה, כמובן ללא שום מגע בינינו.המפגש האחרון בינינו היה לפני כ4 חודשים שבהם התחלתי להרגיש כלפיו רגשות אך כמובן שלא עשיתי ולא אמרתי כלום.השבוע נפגשנו שוב אחרי שרוב הפעמים אני זו שיזמה טלפונים וניסתה לקבוע עימו קבענו השבוע.בפגישה התחלנו לדבר קצת יותר פתוח והבנתי שמלפני 4 חודשים הוא החל לצאת לבלות עם חברים ולהכיר בחורות ולצאת עימם והוא שאל לגבי איך יתכן שעד עכשיו אין לי אף אחד ואם אני בקשר עם האקס. אגב בזמן שיצאנו הוא הסתמס מס' פעמים וכשבאתי ללכת הוא קיבל טלפון , מדובר בשעה מאוחרת בלילה והוא ניתק ולא ענה, כמובן ברור שזו בחורה שהוא יוצא עימה או שהוא מנהל קשר מסויים איתה.הבהרתי לו שהסיפור שלי עם האקס נגמר מבחינתי מזמן וחוסר מזל הוא גם חלק מזה שלא הכרתי עדיין מישהו. לבסוף אמרתי לו שבסוף אני יבקש ממנו להתחתן עימי בהומור וביקשתי ממנו שיזמין אותי לראות את ילדיו. אגב אמרתי לו שהכרתי בחור אלמן עם ילדים ושלי אין בעיה להכיר אדם אלמן או גרוש פלוס ילדים. בקיצור ניסיתי לרמוז לו בעקיפין שהמצב שלו כאלמן פלוס לא מהווה בעיה מבחינתי.נפרדנו לשלום בכך שאמרתי לו שיזמין אותי לראות את ילדיו ושיהיה בקשר יותר קרוב ולא פעם ב4 חודשים(אציין שוב שרוב הזמן אני מתקשרת לשאול לשלומ וילדיוו- כפעם בחודש).
לאחר המפגש ישבתי עם עצמי והבנתי שהרגשות שלי כלפיו הם אמיתיים והיתי רוצה לנסות לקרב אותו ופשוט לנסות זוגיות עימו.וכאן הבעיה אני קצת נבוכה מלהגיד לו את הדברים למרות שאני בעלת ביטחון עצמי אך אני חושבת שחלק מההתנזרות שלי להעמיק היכרויות לאחרונה היא הפחד להפגע שוב.
מה דעתכם? מה המלצתכם עבורי? מה לעשות בנדון?

כל הכבוד לך שאת לא מוותרת, לא על זוגיות ולא על ילד משלך. זה באמת ראוי להערכה רבה..
לגבי החבר הראשון שלך....אם נדמה לך שאכן יש בך רגשות כלפיו , הדרך היחידה לבדוק זאת הוא להעיז ולשים את הקלפים על השולחן.
אני מבינה שכל צד, לאור ההתנסויות שלו בעבר, חושש לעשות צעד כדי לא להיפגע.
אך מה יש לך להפסיד?
אני מאמינה שהסיכוי נמצא בסיכון. אם לא "תסתכני" לא תדעי....
מה לדעתך התרחיש הגרוע ביותר שיכול לקרות?
האם את חושבת שתוכלי לעמוד בקושי שבו?

לכי על זה בהתכווננות מוחלטת של מה את רוצה שיקרה....נסי להרגיש כאילו הוא כבר אמר לך "כן, אני רוצה אותך...", גייסי את כל האומץ והשמחה שיש בך ותתנסי.
כי באמת אין מה להפסיד!

בהצלחה רבה! אשמח אם תשתפי בהמשך....
עדה

תודה על תגובתך המהירה.
אני מבינה את כוונתך אך איני יודעת אם הוא חש כמוני מאחר ואני היוזמת היחידה בנושא.אשמח לטיפים מצדך במידה ואחליט לומר לו- האם ליצור עימו קשר לקבוע פגישה או אולי לחכות שהוא יצור עימי קשר ואז לדבר.(אני מתקשרת פעם בחודש לשאול לשלומו ושלום ילדיו).
מה לגבי כל הרמזים שרמזתי לו- האם גברים לא מבינים עד שאומרים להם דברים במפורש. בקיצור מה את מציעה? ליזום שוב פגישה ולומר לו כי הייתי רוצה לנסות לקרב את הקשר בינינו או מה?אם אפשר שהתשובה תהייה יותר מפורטת, תודה

אני מתרשמת מתוך דבריך בהודעה הראשונה שאת בחורה חזקה שיודעת מה היא רוצה.
אם לא טעיתי....אני שואלת את עצמי מה הטעם להמשיך במשחק הרמזים או לערוך חשבונות מי התקשר אחרון והאם מתאים שאתקשר שוב או לא.

האם את רוצה לומר לו מה את מרגישה?
האם את מוכנה לומר לו איך היית רוצה לראות את הקשר איתו?
האם את מוכנה לעמוד בתוצאות היוזמה שלך?
מצד אחד אולי תקבלי סירוב - וזה יכאב - אך מצד אחר את נותנת סיכוי לקשר עם בחור + ילדים. האם את באמת מוכנה לקחת קשר כזה על עצמך?

אם תשובתך חיובית אני מזמינה אותך ליזום טלפונים לעתים יותר קרובות, לנסות להיפגש שוב ושוב וכשתרגישי מספיק מוכנה תאמרי לי לו את שעל ליבך...
אולי בינתיים הוא יבין את הרמזים....

בכל מקרה יהלי, איזו תועלת את מפיקה מלהישאר בחוסר ודאות ולחכות לכך שיבין רמזים? אתם כבר לא בגיל כדי לשחק משחקים....אני במפורש חושבת שלטובתך רצוי שתקחי יוזמה ולו רק בכדי לצאת מהמצב של חוסר ידיעה. בהירות היא לדעתי מרכיב מאד חשוב בבניית יחסי אנוש בכלל ויחסי זוגיות בפרט.

חזקי ואמצי! ושיהיה בהצלחה!
עדה

לא סגרתי עניין עם החבר הקודם. הייתי מאוהבת והוא נעלם מחיי. עכשיו שיש לי חבר חדש הוא פתאום הופיע ואני מבולבלת, לא סגורה, מוחמאת משני כיוונים ולא יודעת לאן לפנות.

הבחירה כעת בידייך,
טבעי שאת מוחמאת משני הכיוונים, תהני מזה, מגיע לך:)

יחד עם זאת חשבי עם עצמך בכנות מה חשוב לך בקשר...
את היית עם החבר הקודם ובעוד את מאוהבת בו הוא נעלם מחייך זה אומר משהו...
אנחנו לא רוצים להתעלם מהמציאות! ריגוש והתאהבות זה כיף אבל לא מספק.
האם אמון ויציבות חשובים לך בקשר? האם תוכלי לבסס קשר אמיתי אוהב ויציב עם החבר הקודם, או אולי דווקא עם החבר החדש... ?
על מנת לקבל החלטה נכונה התבונני עם עצמך מה חשוב לך בקשר? את מוזמנת גם לכתוב לעצמך.
לדוגמא: כבוד ,אהבה, שותפות מלאה, מישהו שתוכלי לסמוך עליו שלא יעלם, שיעריך אותך ויכבד אותך...
לאחר שתכתבי תוכלי לבחון האם ערכים אלו קיימים ואפשריים בקשר הנוכחי שלך או בקודם.
את כותבת שלא סגרת עניין עם החבר הקודם - עכשיו את במקום של בחירה, שמרי על הכוח שלך קבלי החלטה מאוזנת בין לב וראש.

בהצלחה
יעל

שלום
אני נשואה חצי שנה. לפני הנישואין היינו ביחד 6 שנים.
ידעתי שהאופי שלו לא קל וחשבתי שאני יודעת לקראת מה אני הולכת...
אחרי החתונה אני מרגישה שהוא השתנה לרעה, אם משהו מפריע לי אני אומרת לו אבל אני נתקלת בקיר,או שהוא מתעלם ממה שאני אומרת, או מתחיל לתקוף, או טוען שאני מנסה לעצבן אותו/ לגרום לריב.
הוא פוגע בי הרבה (מילולי) ומעולם לא מראה חרטה או מבקש סליחה..
יש לנו רכב (שבעצם שייך לו) אחד והיום הוא בבית ואני עובדת ולומדת הוא לא מסכים לי לקחת את הרכב הוא כל הזמן שולח אותי להורים שלי שיביאו לי את הרכב שלהם למרו שגם להם יש רכב אחד ושניהם עובדים והרכב תמיד בשימוש.
אני חוזרת מאוחר לבית ועייפה כי אני ערה משעה 6 בבוקר,כל מטלות הבית נופלות עלי, הוא לא מוכן לעזור לי בכלום בבית, הוא כל היום בבית ולא מכין לו אפילו לאכול הוא יחכה עד שאני אגיע לבית (ולא משנה באיזה שעה) ואכין לו לאכול.
הוא מתלונן אם אני לא שוטפת את הבית שבוע אחד ולא עושה כלים כל יום...
הוא פונה אלי בגישה מגעילה כאילו אני חייבת להכין לו לאכול,לנקות, להכין לו לשתות בבית וכו'.
במהלך כל הזמן שאנו נשואים פעם אחת הלכתי עם אמא שלי לטייל ואחרי 5 שעות הוא התקשר ודיבר בעצבים "למה עדין לא הגעתי לבית".
הוא מתנהל בגישה של "הדברים שלי הם שלי ורק שלי והדברים שלך שהם כלום לעומת שלי הם שלך"
אני מרגישה שהוא 'מפחד' להוציא עלי כסף
הוא תמיד ממעיט מערכי ומנסה להוריד לי את הבטחון העצמי.
הוא לא טורח בשבילי, פעם אחת הוא אפילו לא הכין לי כוס קפה, למרות שהסברתי לו שזה מעשה סימלי שיגרום לי להרגיש טוב ,כי בעלי מוכן לעשות 'למעני' משהו..
ניסיתי לדבר איתו על הדברים אך הכל נפל על אוזניים ערלות, אמרתי לו שאני רוצה שנלך לטיפול זוגי הוא מסרב ולא מוכן לשמוע על כך.
אני ממש אובדת עצות מצד אחד אני אוהבת אותו ומצד שני אני עצובה כי אני מצפה שיתייחס אלי אחרת, בכבוד,יעזור לי בבית. ואני לא יודעת אם הפתרון הוא להתגרש
בבקשה תעזרו לי

קודם כל אני מתנצלת על העיכוב בתשובה.
שנית אני רוצה לומר לך שאני מוקירה אותך על כך שאת מזהה את הבעייתיות ופונה לעזרה.
התקופה הראשונה אחרי הנישואין - ולא משנה כמה זמן הייתם יחד לפני כן - מתאפיינת לעיתים בהתנהגויות וקונפליקטים שלא הכרנו עד עתה.
זוהי תקופה של עיצוב הדפוסים המאפיינים של השותפות שלכם.
לכן אני מאמינה שחשוב לשבת בשקט , ברגע שמתאים לשניכם, ולערוך הסכמים עקרוניים והסכמים מפורטים על איך אתם רוצים לראות את הזוגיות מעתה ואילך.
בהסכמים עקרוניים הייתי מגדירה מהם הערכים שאתם מביאים לזוגיות: חברות, כבוד הדדי, אהבה, שותפות, פתיחות, עזרה הדדית, כיבוד הסכמים וכו'
בהסכמים המפורטים הייתי מגדירה למשל חלוקת תפקידים ואפילו הסכמי ממון.

הסכמים אלה באים ליצור בהירות ביחסים שלכם ומביאים שקט למערכת.

אני מבינה שיש לך קושי להביא אותו לטיפול זוגי, אך אולי אם יסרב לשבת ולנסח הסכמים בעצמכם, כדאי לפנות למגשר או מאמן זוגיות.
רונית, להתגרש זה הפתרון הקל למרות כל הקושי. אם אתם רוצים להציל את הזוגיות יש צורך לעשות עבודה פנימית ועבודה משותפת.

בהצלחה!
עדה

שלום רב!

אני אלמנה מזה שלוש שנים, לאחר 38 שנות נישואין טובים לחבר הראשון שלי.

לאחרונה הכרתי גבר, בערך בגילי ( אנו בשנות ה60 המוקדמות). אפשר לומר שטוב לנו יחד גם בחלק הזוגי וגם כיף לשבת לדבר ולצחוק.
בתחילת הקשר הוא מאד רצה לעבור לגור איתי ואני הבהרתי לו חד וחלק שזה לא יקרה כי אני לא רוצה לגור עם אף אחד.
אני במצב כלכלי טוב והוא טוען שמצבו הכלכלי רע מאד. לפעמים שיחת טלפון בבוקר נפתחת בהודעה שהיום הוא הולך לקחת הלוואה מהבנק,או שהוא מבקש שנפסיק את שיחת הטלפון בגלל "עלויות", או שהוא מציע לנסוע לטייל היום כי בשבוע הבא הדלק מתייקר.זה ממש לא כיף לפתוח ככה את הבוקר.
בכל התקופה הזאת לא בילינו אף פעם במסעדה או בבית קפה (פרט לשתי הפגישות הראשונות בהן שתינו תה ואני שילמתי את חלקי, אמרתי לו שבכל הוצאה שתהיה אני מתעקשת לשלם את חלקי) הוא טוען שהאוכל במסעדות ובבתי הקפה לא בריא ושהוא ממש לא אוהב מסעדות ובתי קפה, לכן אנחנו מבלים בחיק הטבע ואני תמיד דואגת להביא כיבוד.

נראה לי קצת מוזר שאדם ממש לא אוהב מסעדות והחלטתי לבדוק את הדבר, הצעתי להיות זאת שתזמין ותשלם במסעדה הוא מיד הסכים ושאל כמה פעמים מתי הולכים למסעדה אז אמרתי לו שאני לא רעבה. זה ממש דחה אותי ורציתי לסיים את הקשר כי קשה לי לקבל שגבר רוצה שאישה תשלם עבורו וזאת כשהוא יודע שאני אשלם את חלקי.
לא הפסקתי את הקשר כי יש בו גם דברים טובים.
מה שהכי מפריע לי זה שהוא כל הזמן טוען שאני מיליונרית ( ואני רחוקה מכך מאד) ואילו הוא אדם עני.( אני בספק גדול שכך המצב כי יש לו רכב ורכוש ששווים כסף ולא יכול להיות אדם עני ומסכן שמחזיק רכב, הוא גם מתלבש יפה) ועוד הוא אומר שאם זה היה הפוך, כלומר אם היה לו כסף הוא היה נותן ועוזר. אני ממש לא אוהבת שהוא מתחיל לספר לי על הבעיות הכלכליות והחובות שלו והצעתי לו שלא נדבר על כך . הוא טוען שאני חברה שלו ולמי הוא יספר אם לא לי? (אבל הוא לא בעלי אנחנו מכירם 3 חודשים )
החלטתי לפתוח את הנושא ולהתעמת איתו, אמרתי לו שהדיבורים על כך שאם היה לו הוא היה נותן ומי שיש לו צריך לתת מאד מפריעים לי כי אני מבינה מכך שהוא רוצה שאני אתן לו.ואני לעולם לא אתן כסף לאף אחד, גם כי אין לי עודף כסף וגם כי אתן רק לבני משפחתי, כמו שצריך להיות.הוא טען שהוא ממש נעלב ושאני מפרשת לא נכון את הדברים.הצעתי לו שנפסיק לדבר על נושאים כספיים. .על הרקע הזה יש בינינו נתק.


מבקשת לקבל פרספקטיבה נוספת מאנשי הפורום.

בתודה מראש
לירי

אני מאמינה שלכל מפגש אנושי יש משמעות עמוקה יותר מעבר למה שנראה על פני השטח.
השאלה הבסיסית שאת צריכה לשאול את עצמך היא:
מה אני לומדת מההתמודדות הזו מול הגבר הזה?
מה הקשר בין כסף ומערכות יחסים? האם אני צריכה לצמוח בהקשר הזה?

ומעבר לזה:
איזו מין זוגיות אני רוצה?
מי הוא עבורי גבר אידיאלי? איזה תכונות יש לו?
האם הגבר הנוכחי עונה על הצרכים שלי? על הרצונות?
מה אני מוכנה לתרום בזוגיות החדשה שאבנה?

כאשר יהיו לך תשובות בהירות.....את תביני לבד מה עליך לעשות.

ההמלצה שלי עבורך היא להיות בזוגיות שניה רק אם היא יש בה חברות, אהבה, כיף והנאה או/ו את נמצאת במצב של צמיחה ולמידה.

בהצלחה!
עדה

את לא סיפרת איך הקשר הרגשי בניכם.....יש לי הרגשה שהבחור פשוט נצלן וחסר כבוד
אני לאבנתי ממך שיש אהבה באויר..פשוט משעמם לך ורוצה בין זוגץץץלדעתי את ראויה ליותר ממנו תנסי יש אתרי הכרויות איכותיים בהצלחה אישה

שלום לך ייחודי

בהקשר לתגובה שלך, יש בינינו פירגון וגם כיף לנו יחד הן בחלק האינטימי והן בכלל. הוא לא אדם רע ואני מחבבת אותו ++ אולי אפילו אוהבת,אבל הדיבורים הבלתי פוסקים על כך שלי יש ולא אין ומי שיש לו צריך לתת לאחרים וכל הזמן לדבר על עלויות והוצאות והלוואות, וגם לחטט ולתחקר מה , כמה ואיפה יש לי, סליחה, אבל אני לא לשכת הסעד ולא ביטוח לאומי. אם אדם שצועד בעשור השביעי לחייו לא דאג לעתידו אז יש לו בעיה.ואם אני ובעלי המנוח חסכנו ודאגנו לעתידינו אז דאגנו לעתיד שלנו ולא של אחרים.
את מבינה?
כנראה שהוא חושב שאני מאוהבת בו נואשות מכיוון שאין לי ניסיון ואני נאיבית ותמימה והוא הגבר השני שלי, אבל זה לא אומר שאני גם טיפשה וכאן הטעות שלו.הוא מחכה שאני אצור קשר וארצה לחזור ואז הוא יכתיב את התנאים שלו. אבל לא רק שאני לא אצור קשר, אני גם לא הולכת יותר למקומות שאני עלולה לפגוש אותו שם.
יש גבול לכל תעלול.
ועוד דבר
בדרך כלל אנשים שבאמת אבל באמת אין להם לא מכריזים על כך השכם והערב, הם די מסתירים ואפילו מתביישים בכך. ולפי מה שראיתי הוא לא ממש מת מרעב.

פשוט חבל לי כי יכל להיות לנו קשר מאד יפה אבל אם זה המחיר אז חבל"ז.

שבת שלום
לירי

לירי אני בהחלט מוקירה אותך על הבהירות שאת משדרת.
את יודעת בדיוק מה את לא רוצה ואת יודעת שאת ראויה ליותר.

מזמינה אותך שוב להגדיר בדיוק מה את רוצה לקראת זוגיות שניה ולהתכוונן אליה מכל הלב. אני בטוחה שאת יכולה לזכות בזוגיות שאת רוצה.

בהצלחה!
עדה

לעניין הזוגיות, אני היום בשלב כזה שאני מחפשת בעיקר חבר טוב להמשך הדרך.מישהו שאני אוכל לסמוך עליו, לבלות איתו ולאהוב אותו.
.אני באמת לא צריכה איזה קמצן שייבב לי על ה"מסכנות" שלו....ושינסה לנצל אותי. הגבר הזה כנראה באמת מאמין שאני מאוהבת בו והוא בטוח שאני אצור איתו קשר אחרת הוא לא היה "נעלב" כשהתעמתתי איתו. אם אני מסכמת את התקופה שהיינו חברים אז זאת היתה תקופה נהדרת גם עבורי וגם עבורו, תרמנו ולימדנו אחד את השני המון דברים., לא הפריע לי שהוא כל כך קמצן כי אינני מצפה לכלום, אבל גם לא להיפך.
הבעיה היא שבאמת אין לי ניסיון הכרתי את בעלי המנוח בצבא ונישאנו צעירים ורק עכשיו לאחר שלוש שנות אלמנות אני מרגישה שלא כל כך כיף להיות לבד למרות שאני אישה שלא משתעממת אף פעם.
הבעיה היא שאינני רגילה להיות אישה פנויה ולכן ה"קודים" של הפו"פ אינם מוכרים לי.
אשמח לקבל רעיונות.

לירי

יקירתי (אני גבר) לעניננו יש די גברים נחמדים לחוות זוגיות טובה יותר ....מתקדמים ולא ניתקעים........בהצלחה שתפי אותי איך מסתדר לך?

סליחה שלא השגחתי בכך שאתה גבר. אני בינתיים לוקחת פסק זמן להתאוששות מהאינטנסיביות של הזוגיות הקודמת ( נהגנו להפגש בין 3 ל 4 פעמים בשבוע ולשוחח שעות בטלפון) ובקרוב ארצה להכיר מישהו נחמד.

מהיכן את אולי נמצא זוגיות טובה......ציצי

אני מהמרכז.

laviz@dsbg.com כתבי נדבר שם יום טוב

אחרי שאדם עובר כמה גירושים.....

שלום לכולם

כולכם מוזמנים להכיר, להתייעץ ולשתף כאן בקהילת זוגיות במשבר כאן באתר.

ניפגש בקהילה :-)

יש לי שאלה אליכן:
אם אישה מותקפת, כדאי לה לבעוט בביצים של התוקף?.
אם תצטרכו, תבעטו בביצים?.

אינני מומחית בהגנה עצמית.....ואולי כדאי לך לשאול מומחה בתחום..
אך להערכתי הצנועה הייתי עושה כל דבר כדי להימלט מתקיפה.
במקרה זה, חייך וגם כבודך הם הדבר החשוב ביותר.

אם את מותקפת לא באופן חד פעמי, הייתי גם פונה לעזרה לרשויות.

שמרי על עצמך
עדה

שלום,
אני בת 24 (בתולה) ועד היום היו לי קשרים מאד קצרים כחודש וחצי גג, כל פעם שמתחיל קשר אז יש את הפגישות הראשונות ואז כזה צריך להתקדם "למשהו מחוייב", אני נרתעת כאילו ישנה הרגשה שלא בא לי ואני מתרצת את זה בכך שאני אומרת לעצמי את החסרונות של הבחור ואז זה מאשר לי את ההרגשה לחזור להיות במקום שאני רגילה ובטוחה, הכוונה לחזור להיות לבד, עד היום אמרתי לעצמי בסדר אפשר להיות בררנית וללמוד מכל פעם אבל היום אני מרגישה שאני מאד רוצה קשר אמיתי וגם יותר מוכנה ובשלה, אבל עדיין זה קורה לי למשל עכשיו התחלתי לצאת עם בחור ממש מקסים, בחור טוב, רגיש, ואני לא מצליחה "לזרום" ולהיפגש איתו כאילו אני צריכה לתכנן הכל מראש שאתכונן נפשית, ממש נחמד לי איתו אבל כאילו מציק לי ההרגשה שכל היום אני צריכה לחכות שאם הוא יתקשר ומתי הפעם הבאה שניפגש ואיך זה יהיה, אוף זה ממש מציק, אני כל כך לא החלטית ואני צריכה מישהו שיכוון אותי, אני יודעת שהכי קל זה למצוא סיבות למה לא ולעזוב את זה, כי זה מה שנוח לי אבל מצד שני אני מאד רוצה קשר ולראות שאני מסוגלת, אני יודעת שאני יכולה אבל קשה לי באמת, זה מוציא ממני אנרגיות כל המחשבות האלו, למה ככה קשה לי לזרום? מה אני יכולה לעשות כדי לעזור לעצמי? אשמח לשמוע מכם.
תודה.

מה מפחיד אותך בקשר?

ככל שתוכלי לזהות את הפחדים שלך,
תוכלי להתמודד איתם ולהיות חופשיה מהם... ולזרום יותר.

זוהי השאלה שאת צריכה לברר עם עצמך: מה מפחיד אותך בקשר?
אפילו קחי לך זמן שבי עם עצמך בשקט לבד בבית
קחי לך מחברת כתבי את השאלה הזו בראש הדף
והתחילי לכתוב כל מה שיעלה בלי לצנזר, פשוט להוציא החוצה הכל
בלי לחשוב יותר מדי, פשוט לכתוב....

בהצלחה
יעל