בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | קהילות  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
הוסף למועדפים 
 
חיפוש בפורומים
חיפוש מתקדם
 
 
האם אתם ישרים?
האם אתם ישרים?
מצאתם ארנק, האם תכניסו אותו במהירות לתיק שלכם בלי שאף אחד ישים לב, או שתחלו לרוץ...
 | עקבו אחרינו
 

פורום פוריות, פריון, הפריה חוץ גופית, IVF - שאלות נפוצות

שאלות נפוצות מנסים להכנס להריון ללא הצלחה? פורום פוריות עוסק בנושאי טיפולי פוריות הפריה חוץ גופית, פריון, בעיות פריון, פוריות, טיפולי הפריה, IVF, אוביטרל, הזרעה, בעית פוריות, טיפולי פוריות ועוד
 
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי
והינו בהתאם לתנאי השימוש
שאלות נפוצות
1.מתי לבצע בדיקת דם להריון?
2.האם טיפולי פריון גורמים להשמנה?
3.בדיקת הריון ביתית?
4.איך מחשבים גיל הריון?
5.מנוחה לאחר טיפולי הפריה חוץ גופית?
6.קיום יחסים לאחר IVF
7.רמת FSH
8.שאיבת ביציות: איך? כמה?
9.מה זה פיפל?
10.מניעת ביוץ מוקדם: פרוטוקול ארוך/ קצר?
11.החזרת עוברים: איך? כמה? מתי?
12.יחידות: אסטרדיול פרוגסטרון
13.מחזור הפשרה: עם תרופות / טבעי?
14.תגובה שחלתית ירודה: מה זה? מה עושים?
15.גירוי שחלות: פרוטוקול ארוך / קצר?
16.איקקלומין למבייצות?
17.טיפול באי פריון לא מוסבר ע"י הזרעה אחת או שתיים באותו מחזור: מה יותר טוב?
18.טיפולי פוריות וסרטן שחלות?
19.כאבי בטן" כמו לפני מחזור", מה זה אומר?
20.מה זה "קרישיות יתר" (טרומבופיליה)
21.מספר עוברים המוחזרים לרחם: נייר עמדה של איל"ה מ - 15.4.10
22.טיפול בנוגדי קרישה בהפלות חוזרות לא מוסברות?
23.גירוי שחלות לקראת IVF בנשים עם שחלות "פוליציסטיות"
24.מה זה השרשה או השתרשות העוברים?
25."תמיכה " עם פרוגסטרון כאשר מושג הריון ב - IVF - מתי אפשר להפסיק
26.גירוי יתר שחלתי: מה זה?
 
1.

מתי לבצע בדיקת דם להריון?

 
 14 יום לאחר שאיבת הביציות. דוגמא: שאיבה בתאריך 1.11 - בדיקת דם ב - 15.11 במחזורי הפשרה: 14 יום לאחר יום ההחזרה פחות גיל העוברים ביום הקפאתם (בימים). דר' שחר קול
 
 חזרה למעלה
 
2.

האם טיפולי פריון גורמים להשמנה?

 
 הנושא בויכוח. עלה מספר פעמים לדיון בפורום זה, רצוי לחפש לפי מילות מפתח. דר' שחר קול
 
 חזרה למעלה
 
 
3.

בדיקת הריון ביתית?

 
 הבדיקה מזהה הופעת HCG בשתן. מתוכננת לשימוש נשים שאינן בטיפולי פוריות, שכן חלק מהתרופות שבשימוש (כגון אוביטרל ופרגניל) עלולות לתת תוצאות כזובות. לגבי נשים בטיפולי פריון - עדיף לסמוך על תוצאות בדיקות דם להריון. שימוש מקביל בבדיקות ביתיות, ובבדיקות דם, מעלה תהיות ומבוכות, לכן עדיף להימנע מכך. דר' שחר קול
 
 חזרה למעלה
 
4.

איך מחשבים גיל הריון?

 
 תאריך הוסת האחרון מחושב: לפי הזמן שחלף מיום השאיבה + שבועיים אחורה. לדוגמה: שאיבה ביום 14.10, כעת 11.11. כלומר בדיוק 4 שבועות לאחר השאיבה. ו.א מחושב לפי 30.9, לכן מדובר על שבוע 6 להיריון. הסיבה לחישוב הזה היא - "מסורת", שכן בעבר ה"עוגן" היחיד שהיה לתארך את ההיריון היה מועד הוסת האחרונה. ממנו סופרים 14 יום למועד הביוץ שזה נכון ברוב הנשים אך בוודאי לא בכולן. במחזורי הפשרה: הזמן שחלף מיום ההחזרה + 14 + גיל העוברים ביום הקפאתם (בימים). דר' שחר קול
 
 חזרה למעלה
 
5.

מנוחה לאחר טיפולי הפריה חוץ גופית?

 
 פעילות רגילה ושיגרתית אינה מפריעה לתהליך השרשת העוברים ברחם. לכן במחזורי הפשרה אין כל צורך במנוחה, וניתן לחזור לעבודה באופן מיידי. לאחר מחזור "טרי" במהלכו בוצעה שאיבת ביציות יש לנהוג משנה זהירות, שכן השחלות עוברות טראומה די משמעותית במהלך השאיבה. ככל איבר שעבר טראומה, גם השחלות זקוקות למנוחה כדי להחלים ולהתאושש. לדבר משמעות רבה יותר, ככל מספר הזקיקים שנשאבו היה רב יותר. לכן רצוי להמנע מכל פעילות העלולה לטלטל את השחלות (ריצה, קפיצה וכד') או להילות הלחץ התוך בטני (הרמת משאות כבדים). אין מיגבלה לגבי עבודה הנעשית בישיבה. כיוון שהשאיבה מתבצעת בהרדמה כללית עדיף ביום זה להימנע מעבודה או נהיגה, שכן השפעת תרופות ההרדמה עלולה להימשך כמה שעות. דר' שחר קול
 
 חזרה למעלה
 
6.

קיום יחסים לאחר IVF

 
 קיום יחסים אינו מפריע לתהליך השרשת העוברים ברחם. לכן במחזורי הפשרה אין כל מיגבלה. לאחר מחזור "טרי" במהלכו בוצעה שאיבת ביציות יש לנהוג משנה זהירות, שכן השחלות עוברות טראומה די משמעותית במהלך השאיבה. ככל איבר שעבר טראומה, גם השחלות זקוקות למנוחה כדי להחלים ולהתאושש. לדבר משמעות רבה יותר, ככל מספר הזקיקים שנשאבו היה רב יותר. דר' שחר קול
 
 חזרה למעלה
 
7.

רמת FSH

 
 רמת ה - FSH הנמדדת ביום 3 למחזור נחשבת כמנבאת התגובה השחלתית בטיפולי פריון. יש להקפיד לבדוק במקביל E2, ואם אפשר - גם פרוגסטרון ו- LH. מדידה רק של FSH היא חסרת משמעות שכן רמת ההורמון משתנה משמעותית לפי יום המחזור. כדי להימנע מהנ"ל רצוי למדוד רמת ה - AMH (אנטי-מילריאן-הורמון) שרמתו קבועה לאורך המחזור. דר' שחר קול
 
 חזרה למעלה
 
8.

שאיבת ביציות: איך? כמה?

 
 התהליך מתבצע בבית החולים תחת הרדמה כללית, וברוב המקרים דרך הנרתיק תחת הנחיית אולטרסאונד. מחט ארוכה מוחדרת דרך קיר הנרתיק לתוך רקמת השחלה, שם הזקיקים (כיסי נוזל המכילים את הביציות) נשאבים. תהליך השאיבה אורך כ - 10 דקות. בסיומו המטופלת נשארת להשגחה של מספר שעות לפני שחרורה לביתה. הביציות הנשאבות מועברות למעבדה שם בודקים את דרגת בשלותן תחת המיקרוסקופ, ומכינים אותן להפריה. מספר הביציות המתקבלות תלוי בתגובה השחלתית של האישה. הרופא המבצע את הפעולה שואב את כל הזקיקים המתפתחים בשחלה. יש לזכור כי לא כל זקיק מכיל ביצית, ולא כל ביצית הינה בשלה וברת הפרייה. בממוצע נשאבות 10 – 12 ביציות. אם מסתמן זקיק אחד בלבד במהלך גירו השחלות לרוב מפסיקים את הטיםול בשל התגובה הירודה, ומנסים גירוי שחלות חדש במחזור טיפול אחר. דר' שחר קול
 
 חזרה למעלה
 
9.

מה זה פיפל?

 
 פיפל היא צינורית פלסטיק דקה הנתונה בתוך בוכנה. השימוש העיקרי - נטילת ביופסיה מרירית הרחם. הצינורית מוחדרת דרך צוואר הרחם לחלל הרחם, יוצרים ריק ע"י משיכת הבוכנה אחורה, ומסובבים הצינורית על פני הרירית כדי לאסוף רקמה לבדיקה היסטו-פתולוגית. הבדיקה אינה כואבת במיוחד, אורכת שניות ספורות, אינה דורשת הרדמה כלשהי, וסיכוניה- אפסיים. שימוש ב- IVF: כמה פרסומים הציעו כי ביצוע פיפל לפני IVF עשוי להעלות סיכויי ההצלחה, בעיקר לאחר כישלונות חוזרים, ובנוכחות עוברים באיכות טובה. דר' שחר קול
 
 חזרה למעלה
 
10.

מניעת ביוץ מוקדם: פרוטוקול ארוך/ קצר?

 
 מניעת ביוץ מוקדם היא תנאי הכרחי ל-IVF. חיוני לשלוט באופן מלא על המועד המדויק בו מתחיל תהליך הביוץ, כדי לתזמן את שאיבת הביציות. התרופות שבשימוש מנטרלות באופן זמני את בלוטת יותרת המוח. באופן שיגרתי משתמשים בתרופות משני סוגים: אגוניסטים ל-GnRH (כגון דקפפטיל, סינרל, בוסרלין ועוד), ואנטגוניסטים ל-GnRH (כגון צטרוטייד, אורגלוטרן). ההבדל הגדול בין שתי קבוצות התרופות נעוץ במשך המתן עד השגת הפעולה המבוקשת. מתן אגוניסטים גורם להפרשה רבה של הורמוני בלוטת יותרת המוח לטווח המיידי עם דיכוי בהפרשה המושג רק לאחר כשבועיים בממוצע. רק אז ניתן להתחיל בגירוי השחלות כדי להשיג צמיחת זקיקים והבשלת ביציות - פרוטוקול ארוך. היתרון בשימוש באנטגוניסטים נעוץ במיידיות השפעתם. תרופות אלו בולמות באופן מיידי את פעילות בלוטת יותרת המוח, כך שנחסך פרק זמן של כשבועיים מבחינת אורך הטיפול: פרוטוקול קצר. יתרון גדול נוסף הוא האפשרות לגרום לביוץ ע"י שימוש באגוניסטים ובכך למנוע באופן מוחלט את הסיכון של גירוי יתר שחלתי. דר' שחר קול
 
 חזרה למעלה
 
11.

החזרת עוברים: איך? כמה? מתי?

 
 עוברים שהתחלקו היטב מועברים לרחם 2 - 3 ימים לאחר ההפריה. לפני ההשתלה מקובל לשוחח עם בני הזוג לגבי מספר העוברים שהתקבלו ואיכותם. הרופא ימליץ על מספר העוברים שיש להחזיר לרחם. ההמלצה מתבססת על איכות העוברים, גיל האישה, עברה הרפואי, ועוד. אין טעם לגזור גזירה שווה לגבי כל הזוגות. יש להתאים את הטיפול, כולל את מספר העוברים המוחזר לפי כל הנתונים העומדים לרשותנו. הנטייה היום היא להחזיר מספר קטן של עוברים, כדי למנוע ריבוי עוברים. בניגוד לכמיהה השכיחה בציבור לתאומים, מטרת הטיפול היא להביא להריון של עובר אחד, לו סיכויים טובים לעבור את תקופת ההיריון בצורה מוצלחת, ולהגיע ללידה במועד. כך לדוגמא, לאישה צעירה (עד 30 - 35 ) במחזור הטיפול הראשון מקובל להחזיר לא יותר משני עוברים. אם העוברים באיכות טובה (על פי קריטריונים מורפולוגיים) מומלץ להסתפק בעובר אחד בלבד. לעומת זאת, למטופלת מעל גיל 40 ועם היסטוריה של כישלונות חוזרים מקובל להחזיר מספר רב יותר של עוברים. ההחלטה הסופית לגבי מספר העוברים ניתנת בידי האישה. שני בני הזוג מתבקשים להביע את הסכמתם לגבי מספר העוברים המושתלים ע"י חתימה על טופס מיוחד. תהליך ההשתלה הוא פשוט, אינו כרוך בכאב או אי-נוחות משמעותית, ואורך מס' דקות. העוברים נשאבים בעדינות לתוך צינורית פלסטיק עדינה, המועברת דרך צוואר הרחם לחלל הרחם. בתוך חלל הרחם משחררים את העוברים מתוך הקטטר ע"י מזרק. מקובל להיעזר באולטרסאונד בטני תוך כדי ביצוע החזרת העוברים. רצוי לבצע ההחזרה כאשר יש שתן בשלפוחית. שלפוחית מלאה מסייעת להדגמת הרחם באולטרסאונד הבטני, וכן מישרת את הזווית הפיזיולוגית שבין צוואר הרחם לרחם, ובכך מקלה על פעולת ההחזרה. לעיתים פעולת ההחזרה הינה קשה בשל מיבנה האנטומי של המטופלת. במקרים אלו יש צורך בתפיסת השפה הקדמית של הצוואר ע"י מכשיר הגורם לתחושה של דקירה. באופן שיגרתי הקטטר מועבר לבדיקה במעבדה לאחר ההחזרה, כדי לוודא שאומנם כל העוברים שוחררו לחלל הרחם. לאחר קבלת אישור של עובדי המעבדה כי הקטטר ריק – הסתיימה הפעולה. לאחר ההחזרה ניתן לחזור לפעילות רגילה, אם כי מקובל לאפשר למטופלת לשכב כשעה – שעתיים. דר' שחר קול
 
 חזרה למעלה
 
12.

יחידות: אסטרדיול פרוגסטרון

 
 שתי מערכות יחידות בשימוש: יחידות ישנות: פיקוגרם למליליטר עבור אסטרדיול, ננוגרם למיליליטר עבור פרוגסטרון. חדשות: פיקומול לליטר, וננומול לליטר בהתאמה. 1 יחידה ישנה = 3.7 חדשה בערך. דר' שחר קול
 
 חזרה למעלה
 
13.

מחזור הפשרה: עם תרופות / טבעי?

 
 במחזור הפשרה "איבר המטרה" מבחינת הטיפול הוא הרחם, אין צורך בזריקות לגירוי השחלות, כך שהטיפול הופך לקל ופשוט יותר. אם המטופלת מבייצת באופן ספונטאני, ניתן לתזמן את החזרת העוברים לפי מועד הביוץ, ולהימנע ממתן תרופות כלשהן: טיפול טבעי. החיסרון בגישה זו: חוסר שליטה על מועד ההחזרה, העלול ליפול דווקא על שבת או חג. בגישה אחרת מכינים את רירית הרחם לקליטת עוברים ע"י תרופות המכילות אסטרוגן (כגון: אסטרופם, פרוגינובה), ובהמשך מוסיפים תרופות המכילות פרוגסטרון (כגון: אוטרוגסטן, קרינון, אנדומטרין, גסטון) תוך שליטה מדויקת על המועד שיתאים לגיל העוברים ביום ההקפאה. גישה זו מאפשרת שליטה מלאה תוך גמישות מרבית על מועד החזרת העוברים, ללא פגיעה בסיכוי להשיג הריון. ביום שנקבע להחזרה מופשרים העוברים בתהליך די מהיר, עוברים הערכה מיקרוסקופית לגבי איכותם, ומוחזרים לרחם. לעיתים לא כל העוברים שהוקפאו שורדים את התהליך, ונמצאים ראויים להחזרה לרחם. לאחר ההחזרה יש להתמיד וליטול התרופות לפי ההוראות, שכן המקור היחיד לאסטרוגן ולפרוגסטרון (החיוניים להשתרשות העוברים, ולקיום ההיריון) הוא התרופות הניתנות. חוסר הקפדה על נטילת התרופות במינון ובמועדים הנדרשים עלול לחבל בסיכוי להשיג הריון. אם מושג הריון יש להתמיד בנטילת התרופות למשך 7 שבועות מיום החזרת העוברים, תוך ביצוע מעקב של בדיקות דם ואולטרסאונד כמקובל. בשנים האחרונות חל שיפור ממשי באיכות התהליך, תוך עליה באחוזי ההיריון המושגים לאחר מחזורי הפשרה. תהליכי ההקפאה וההפשרה אומנם פוגמים באיכות העוברים, אך פגיעה זו היא מזערית, ולכן הסיכוי הטוב להשיג הריון. דר' שחר קול
 
 חזרה למעלה
 
14.

תגובה שחלתית ירודה: מה זה? מה עושים?

 
 תגובה שחלתית ירודה הינה בעיה הפוקדת בעיקר נשים בגיל 40+ , אך לפעמים גם נשים צעירות. יכולת השחלות להגיב לתרופות הניתנות לגירוי היא תכונה מולדת. קשה מאוד להעריך מראש איך מטופלת תגיב, אם כי מספר משתנים עשויים לחזות זאת כגון: גיל, משקל, אורך המחזור, ספירת הזקיקים הקטנים בשחלה לפני הגירוי ועוד. עם העלייה בגיל הנשים הפונות לטיפול, עולה גם מספרן של הנשים עם תגובה שחלתית ירודה. מה עושים בנוכחות תגובה ירודה? הצעד הראשון הוא להגביר את מינון התרופות. ניתן לעלות עד למינון יומי של 450 יח' FSH או 6 אמפולות. מעבר לכך כנראה שאין תועלת רבה. ניתן גם לשנות את פרוטוקול גירוי השחלות. ואכן, פרוטוקולים רבים נוסו כטיפול בבעיה זו: פרוטוקול ארוך עם מיקרו מינון של אגוניסט, פרוטוקול ארוך עם הפסקת האגוניסט לחלוטין בתחילת הגירוי, פרוטוקול קצר עם אגוניסט (flare), פרוטוקול קצר עם אנטגוניסט, שילובים שונים בין תרופות המכילות FSH, HMG או LH (לובריס), ועוד. השוואה מדעית בין כל הגישות הנ"ל אינה מגלה הבדלים מהותיים. הוספת ההורמון DHEA נוסתה אף היא כדרך להגברת התגובה השחלתית עם תוצאות לא ברורות. יש להדגיש כי גם אם נחזור על פרוטוקול זהה באותה מטופלת אפשר ונקבל תוצאות שונות לחלוטין מבחינת כמות הביציות. הסיבה העיקרית נעוצה בכך שקצב הצטרפות הזקיקים הקטנים למאגר הזקיקים המגיבים אינו לינארי אלא סינוסואידלי, כלומר בגלים. עם רוכבים על גל טוב (ולא משנה עם איזה פרוטוקול) נקבל יחסית יותר ביציות. פעמים רבות חוזרים ובודקים את רמת ה – FSH בתחילת המחזור כדרך לנבא התגובה השחלתית. גישה זו דומה לחיזוי מזג האוויר של אתמול...רמת ה – FSH משקפת מציאות שחלתית, לא יוצרת אותה. דבר דומה ניתן להגיד על הורמונים יותר "מודרניים" כגון אינהיבין או AMH . אפשרות נוספת היא ביצוע מחזור שאיבה ללא גירוי שחלתי בכלל, אלא על בסיס הביצית היחידה האמורה לבייץ מידי חודש. זו גישה סבירה בגיל הצעיר יחסית, אך לגבי נשים בגיל 40+ התוצאות מבחינת הריונות מוצלחים הן לא טובות. דר' שחר קול
 
 חזרה למעלה
 
15.

גירוי שחלות: פרוטוקול ארוך / קצר?

 
 באופן טבעי מידי חודש אישה מבייצת ביצית אחת בלבד. כדי לשפר את הסיכוי להריון, נעשה שימוש בתרופות המגדילות את מספר הביציות שניתן לאסוף ולהפרות. תהליך זה מתבצע תוך כדי מעקב קפדני וצמוד ע"י בדיקות אולטרסאונד ("מעקב זקיקים"), ובדיקות דם. על סמך בדיקות אלו קובעים את המועד האופטימלי לביוץ. הביוץ עצמו מושג אף הוא ע"י שימוש בתרופות. כ - 35 שעות לאחר מתן הזריקה לביוץ נשאבות הביציות . פרוטוקול גירוי השחלות נקבע לפי משתנים רבים: גיל האישה, פרופיל הורמונאלי, ניסיון עבר, זמינות התרופות מבחינת סל הבריאות (יש לזכור כי תרופות אלו יקרות מאוד), לוח הזמנים המתאים למטופלים ולמטפלים. באופן כללי מבחינים 2 פרוטוקולים: "פרוטוקול ארוך" ו"פרוטוקול קצר". הטיפול הקצר מתחיל ביום 2 – 3 למחזור, במתן יומי של תרופה לגירוי השחלות, כאשר לאחר 5 ימים (לרוב) מוסיפים תכשיר שהוא אנטגוניסט ל – GnRH (כגון ציטרוטיד, אורגלוטרן) ותפקידו למנוע ביוץ מוקדם. ממשיכים בטיפול המשולב עד השגת זקיקים בקוטר של 17 מ"מ ויותר. מקובל כי זקיקים בקוטר זה מכילים בציות "בשלות" עם סיכוי טוב לעבור הפריה תקינה. הפרוטוקול הארוך מתחיל לרוב ביום ה – 21 למחזור (כשבוע לאחר הביוץ) במתן אגוניסט ל – GnRH (כגון דקפפטיל, סינרל, בוסרלין) . תפקידו של האגוניסט לנטרל את בלוטת יותרת המוח ובכך למנוע ביוץ מוקדם. בניגוד לאנטגוניסט הפועל בתוך שעות ספורות, האגוניסט מגיע להשפעה הרצויה רק לאחר כשבועיים. בתום פרק זמן זה בודקים רמות הורמונאליות, ובודקים באולטרסאונד כדי לוודא שאומנם הושג נטרול של בלוטת יותרת המוח. רק לאחר מכן מתחילים בגירוי השחלות. משך הטיפול בפרוטוקול זה הוא כ- 4 שבועות, וזה חסרונו העיקרי. לעומת זה, המידע בספרות הרפואית מצביע על אולי יתרון מסוים של הפרוטוקול הארוך מבחינת הסיכוי להשגת ההריון. מאמרים חדשים יותר מטילים ספק ביתרון זה. כאמור, אין פרוטוקול "טוב" ופרוטוקול "רע". תפקיד הרופא להתאים למטופלת את הפרוטוקול המתאים לה לפי הנתונים הרפואיים הספציפיים שלה. לכן, אין טעם להשוות לפרוטוקול שניתן למטופלת אחרת.
 
 חזרה למעלה
 
16.

איקקלומין למבייצות?

 
 ראו http://www.beok.co.il/SelectedArticle.aspx?ArticleID=7339
 
 חזרה למעלה
 
17.

טיפול באי פריון לא מוסבר ע"י הזרעה אחת או שתיים באותו מחזור: מה יותר טוב?

 
 כנראה שאין הבדל. לפרטים: A new meta-analysis has compared the effect of single versus double intrauterine insemination per treatment cycle in women with unexplained infertility. It suggests that double intrauterine insemination offers no clear benefit over single intrauterine insemination in this group of patients. Reviewing the published evidence, specialists from centers in Athens, Greece, and in Boston, Massachusetts, USA, noted that although some study data suggest that double intrauterine insemination (per treatment cycle) is associated with higher clinical pregnancy rates, it is unclear whether this association exists in women with infertility that is unexplained. To investigate the issue further, the researchers conducted a literature search and identified six randomized controlled trials (the earliest published in 1997 and then latest published in 2007) comparing single versus double intrauterine insemination per cycle in the treatment of unexplained infertility. The six trials involved a total of 829 patients, with a mean age of 27.4-35 years: 431 patients underwent single intrauterine insemination and 398 patients underwent double intrauterine insemination. The findings of the meta-analysis are reported in a new paper (by Polyzos NP et al) to be published in the journal Fertility and Sterility. The researchers found that 62 clinical pregnancies occurred following single intrauterine insemination (i.e. in 14.4 percent of patients), while 54 clinical pregnancies occurred after double intrauterine insemination (13.6 percent of patients). Overall there was no significant difference between single and double intrauterine insemination in terms of the clinical pregnancy rate in this population (odds ratio 0.92; 95 percent confidence interval 0.58-1.45; p > 0.5). The researchers suggest that although double intrauterine insemination may offer a wider window for fertilization than single intrauterine insemination (more spermatozoa may be delivered to the site of fertilization, and more oocytes may be fertilized, as multiple ovulations sequentially occur over a period of at least several hours during stimulated cycles), this appears not to increase clinical pregnancy rates in women with unexplained infertility. Discussing their findings, the researchers note that the study is the first of its type to focus specifically on unexplained infertility.
 
 חזרה למעלה
 
18.

טיפולי פוריות וסרטן שחלות?

 
 מתוך פרסום של המכון הלאומי לסרטן, ארה"ב, פברואר 2009: Fertility Treatments Unlikely to Raise Ovarian Cancer Risk During the last few decades, women taking fertility drugs in order to become pregnant have not had definitive evidence that such treatments would not increase their ovarian cancer risk. Now researchers from Denmark, who conducted the largest population-based cohort study thus far to address this question, have reported that fertility drugs do not increase a woman’s risk of ovarian cancer. The study, led by Dr. Allan Jensen of the Institute of Cancer Epidemiology in Copenhagen, appeared February 5 in the British Medical Journal. The study involved 54,362 Danish women who were treated in fertility clinics between 1963 and 1998 and then followed for a median of 15 years; 156 of these women eventually developed invasive epithelial ovarian cancer. Ovarian cancer risk was no greater for women who used any of four different groups of fertility drugs than for those who had not used these drugs. Of the ovarian cancer cases that did occur in this cohort, 58 percent were serous tumors—occurring in the outer lining of the ovary—and the incidence of this particular tumor type appears significantly higher only among women who had taken clomiphene, which was the most commonly used fertility drug. The authors noted that this association “may be real and important,” but they pointed out that long-term follow-up studies will be needed to confirm this finding. Also, because the usual peak age for ovarian cancer diagnosis is 63 and the average age of these women was only 47 by the end of the study, they will continue to monitor the cohort. Nevertheless, “Some women who take fertility drugs will inevitably develop ovarian cancer by chance alone,” explained Dr. Penelope Webb in an accompanying editorial, “but current evidence suggests that women who use these drugs do not have an increased risk of developing ovarian cancer.”
 
 חזרה למעלה
 
19.

כאבי בטן" כמו לפני מחזור", מה זה אומר?

 
 בתהליך הפריה חוץ גופית וגירוי השחלות האגן עובר שינויים מהירים ומשמעותיים. גדילה מואצת של השחלות, דיקורן, והשפעת תרופות התמיכה למיניהן עשויים כולם לגרום לתחושת כאב הדומה לזה שבתקופה שטרם המחזור. כאב מסוג זה הוא שכיח מאוד, ולרוב אינו מחייב בדיקת רופא. הופעת הכאב אינה מעידה על הצלחת הטיפול או ח"וח כישלון. מומלץ להימנע מפעילות גופנית נמרצת, אם כי אין צורך לשכב במיטה. מומלץ להרבות בשתייה, להתמיד בנטילת התרופות באורח סדיר, ולבצע בדיקת דם להיריון במועד שנקבע.
 
 חזרה למעלה
 
20.

מה זה "קרישיות יתר" (טרומבופיליה)

 
 מה זה טרומבופיליה? מצב המעלה את הסיכון לפתח קרישי דם. יתכן והמצב קיים מלידה (גנטי) ויתכן שמדובר במצב נרכש. מהו קריש דם? באופן תקין מערכת קרישת הדם מופעלת כאשר ניזוק כלי דם. טסיות הדם (טרומבוציטים) מגיבים ראשונים, נדבקים לאזור שנפגע ויוצרים פקק ראשוני שתפקידו לעצור את שטף הדם מהכלי שניזוק. במקביל מופעלים חלבוני דם נוספים בשרשרת הפעלה מתוזמנת היטב המסתיימת ביצירת "דבק" רקמתי הנקרא פיברין. מה מונע מהדם להיקרש? מערכת הקרישה הינה יעילה ומהירה ביותר, כך שקיימת מערכת שלמה שתפקידה למנוע קרישה שאינה רצויה. האיזון העדין בין שתי המערכות (מערכת הקרישה והמערכת המונעת קרישה) נשמר לרוב באופן מושלם. מהם המצבים הרפואיים הנרכשים הגורמים להיווצרות קרישים מסוכנים? מדובר במצבים כגון: שכיבה ממושכת לאחר ניתוח, השמנת יתר, הריון, חוסר תנועה לזמן ארוך (טיסה), גלולות נגד הריון, סוכרת, מחלות שונות. מדוע קרישי דם מסוכנים? קרישי דם שנוצרו עלולים לחסום את זרימת הדם בכלי הדם. חסימת כלי דם באזור מיטת השיליה עלולה להפריע לאספקת הדם התקינה לאתר השרשת ההריון. קרישים גדולים יכולים להתפורר ולשלוח תסחיפים (אמבוליות) לאזורים אחרים בגוף דרך זרם הדם. תסחיפים אלו מתנקזים לכלי הדם הריאתיים ועלולים לחסום אותם. מהם מצבי טרומבופיליה הגנטיים? הרשימה להלן מכילה את המצבים השכיחים והמוכרים כיום. יש לשער כי המחקר הרפואי יזהה מצבים רבים נוספים: פקטור V ליידן, חוסר חלבון C , חוסר חלבון S , חוסר אנטיטרומבין III , מוטציית פרוטרומבין 20210, יתר הומוציסטאין. האם במצבים אלו תמיד נוצרים קרישים מסוכנים? לא. מדובר בעליה בשכיחות התופעה, ובשילוב עם גורמים נוספים. לדוגמא – אישה עם אחד המצבים הגנטיים עלולה ליצור קרישים מסוכנים בהריון. מה הקשר בין טרומבופיליה והפלות חוזרות? טרומבופיליה עלולה לגרום ליצירת קרישי דם ובכך להפריע לאספקת הדם הסדירה לרחם ולשלייה. הפרעה זו עלולה לגרום להפלת ההיריון. משום כך, מומלץ לבצע הבדיקות שלעיל לאחר 3 הפלות טבעיות רצופות. מה הקשר בין טרומבופיליה וכישלונות טיפולי פריון? הפרעה לאספקת הדם לרירית ברחם עלולה לגרום לשיבוש מנגנון ההיצמדות של העובר לרחם, ותהליך ההשרשה. איך מטפלים בטרומבופיליה? הטיפול כולל תרופות המיועדות "לדילול" הדם. מקובל לתת תרופות המכילות אספירין במינון נמוך, וכן זריקות הפרין (חלבון המונע קרישת דם). בשימוש רב נמצא קלקסאן שהינו נגזרת של הפרין, ומאפשר טיפול עצמוני במשך כל ההיריון. הטיפול בקלקסאן מתחיל עם החזרת העוברים לרחם, כדי לנסות ולאפשר תהליך השתרשות תקין. החומר אינו עובר את השליה ולכן אינו מגיע לעובר. הטיפול ממשיך גם לאחר הלידה, כדי למנוע היווצרות קרישי דם בוורידים. בנשים עם חוסר MTHFR ועודף הומוציסטאין עקב כך, מומלץ טיפול ע"י חומצה פולית במינון של 5 מ"ג ליום.
 
 חזרה למעלה
 
21.

מספר עוברים המוחזרים לרחם: נייר עמדה של איל"ה מ - 15.4.10

 
 הסיכוי להיריון, ולהיריון מרובה עוברים בשיטות הפריה חוץ-גופיות ושיטות הפריה חלופיות גדל ככל שעולה מספר קדם העוברים המוחזרים ("קדם עובר" – מרגע ההפריה ועד שבוע לאחר ההפריה). היריון מרובה עוברים כרוך בלידות מוקדמות ובפגות על כל סיכוניה. כאשר מתפתח היריון מרובה עוברים קיימת האפשרות להמליץ על דילול כאמצעי לשפר את תוחלת ההיריון, אך פעולה זו כרוכה בסיכון לאורך כל ההיריון. לכן, הגבלת מספר קדם העוברים המוחזרים עשויה להפחית את שיעור ההריונות מרובי העוברים, בלי לפגוע כמעט בסיכויי ההיריון. אשר על כן עמדתנו היא: 1. מספר קדם העוברים המומלץ להחזרה בשלושת הטיפולים הראשונים הינו עד שניים בכל טיפול. 2. במטופלת שגילה 30 שנים או פחות ואשר יש לה עוברים איכותיים, יוחזר קדם עובר אחד בטיפול הראשון (לא כולל מקרים של אזוספרמיה לא חסימתית ואבחון גנטי טרום השרשתי). במידה ולא הושג הריון ניתן להחזיר עד שני קדם עוברים בשני הטיפולים הבאים. 3. בנסיבות הבאות ניתן לשקול החזרה של מספר קדם עוברים הגדול משניים: א. לאחר שלושה טיפולי הפריה חוץ גופית בהם הוחזרו עד שני קדם עוברים ללא השגת הריון. ב. בגיל אישה מעל 35 שנים, אחרי 2 החזרות של קדם עוברים ללא הריון. ג. בגיל האישה מעל 40 שנים, החל מהחזרה ראשונה. 4. בכל מקרה לא יעלה מספר קדם העוברים המוחזרים לרחם על 4. 5. העלייה משניים לארבעה קדם עוברים צריכה להתבצע באופן הדרגתי. 6. בתרומת ביצית מספר קדם העוברים המוחזרים יקבע בהתאם לגיל התורמת. 7. בהחזרת קדם עוברים מופשרים יש לנהוג כנ"ל, בתוספת של קדם עובר אחד בכל הקטגוריות. 8. לצורך חישוב מספר המחזורים שעברה המטופלת יחשבו המחזורים של החזרת קדם עוברים טריים ומחזורים עם החזרת קדם עוברים מופשרים באותו אופן. 9. אישה שהרתה לאחר מספר טיפולי הפריה חוץ גופית, במחזור הטיפול שלאחר הלידה יוחזרו מספר קדם העוברים הדומה לזה שבו היא הרתה. חברי ועדת נייר העמדה: יו"ר: פרופ' ר. רון-אל, ד"ר ע. ברש, פרופ' נ. לאופר, פרופ' א. לוננפלד, פרופ ב. פיש, ד"ר א. רבהון.
 
 חזרה למעלה
 
22.

טיפול בנוגדי קרישה בהפלות חוזרות לא מוסברות?

 
 כתבה: טיפול בנוגדי קרישה בהפלות חוזרות? הפלות חוזרות אינן נדירות. לכ- 5% מהנשים המנסות להרות יהיו 2 או יותר הפלות. רוב ההפלות אינן מוסברות, ולכן אין טיפול יעיל לנושא. אין פלא שבמצב כזה הוצעו טיפולים שונים: הורמונליים, אימונולוגיים, ונוגדי קרישה. במצבים מובהקים של קרישת יתר (כגון סינדרום APLA , פקטור 5 ליידן, מוטצית פרותרומבין) שימוש בנוגדי קרישה הוא אפקטיבי. עובדה זו הביאה למחשבה שניתן להעתיק טיפול זה גם למצבים אחרים, שאינם מוסברים. ואכן, רופאים רבים ממליצים על שימוש בתכשירים אלו (אספירין, קלקסאן) לנשים עם עבר של הפלות חוזרות (ללא סיבה), וכן באופן שיגרתי בעת החזרת עוברים ב - IVF כדי לשפר את סיכויי ההיריון. מאמר שהופיע ב - 29.4.10 בכתב העת New England Journal of Medicine מתאר מחקר בו נעשה שימוש באספירין ו/או הפרין במשקל מולקולרי נמוך (כמו הקלקסאן המשווק בארץ) בנשים עם 2 הפלות או יותר. המחקר נעצר במהלכו כיוון שלא הודגמה כל תועלת מהטיפול שהוצע. מתוך 299 נשים שהרו אחוז לידת חי היה 69% עם טיפול משולב (אספירין והפרין במשקל נמוך), 62% בקרב הנשים שקיבלו אספירין בלבד, ו - 67% בקרב הנשים שקיבלו פלצבו (אינבו). תוצאות אלו עולות בקנה אחד עם מחקר קודם, שנערך בסקוטלנד ופורסם במארס 2010, שמצא ששימוש אמפירי באספירין וקלקסאן אינו מקטין הסיכון להפלות. לסיכום - המחקרים מורים על כך שאין מקום להמליץ על שימוש בתכשירים נוגדי קרישה בנשים עם הפלות חוזרות בלתי מוסברות. דר' שחר קול
 
 חזרה למעלה
 
23.

גירוי שחלות לקראת IVF בנשים עם שחלות "פוליציסטיות"

 
 מטופלות עם שחלות פוליציסטיות נמצאות בסיכון יתר לגירוי יתר של השחלות. הדרך הטובה ביותר למנוע גירוי יתר היא מתן אגוניסט (כגון דקפפטיל) לביוץ במקום אוביטרל. לכן, הפרוטוקול המועדף במצבים אלו הוא ה"קצר", המבוסס על אנטגוניסט למניעת הביוץ המוקדם. פרוטוקול זה מאפשר את גמישות ההחלטה לגבי גרימת הביוץ לפי התגובה השחלתית: אם התגובה מתונה אפשר לתת אוביטרל כרגיל, אך אם התגובה השחלתית מסיבית יש לתת אגוניסט לביוץ, ובכך למנוע לחלוטין הסיכון לגירוי היתר.
 
 חזרה למעלה
 
24.

מה זה השרשה או השתרשות העוברים?

 
 באופן טבעי ההפריה מתרחשת בחצוצרה. לוקח לעובר כמה ימים להגיע לרחם, ולאחר 5 - 6 ימים הוא מתפתח לבלסטוציסט. בשלב זה מתחילה ההשרשה ברחם: העובר חודר את הרירית, נוצר קשר של אספקת דם אימהי לשליה הצעירה ומתחיל ההריון. שלב זה לעיתים רחוקות מלווה בדימום קל ביותר. אין כל כאב או תחושות חריגות. בהפריה חוץ גופית העובר "מבלה" כמה ימים ברחם, ולא בחצוצרה, אך לוח הזמנים של ההתפתחות נשמר, ולאחר 5 - 6 ימים מההפריה נוצר הבלסטוציסט המסוגל לעבור את תהליך ההשרשה. שוב, אין סימנים מיוחדים לכך, ולעיתים רחוקות מופיע דימום קל מאוד.
 
 חזרה למעלה
 
25.

"תמיכה " עם פרוגסטרון כאשר מושג הריון ב - IVF - מתי אפשר להפסיק

 
 הפרקטיקה המקובלת להמשיך תמיכה עד שבוע 10 - 12 נשענת על מחקר מצומצם אחד בלבד! ראו http://humrep.oxfordjournals.org/content/26/5/1017.extract במחקר שהתפרסם בגיליון מאי 2011 של כתב העת Human Reroduction נמצא כי בטיפולי IVF על בסיס אנטגוניסטים שהניבו הריון , עם הכפלה תקינה אחת של הבטא, אין צורך להמשיך בתמיכה מעבר למדידה החוזרת של הבטא, כלומר 16 יום לאחר החזרת העוברים. המשך התמיכה עד שבוע 7 להריון לא שיפר הסיכוי להריון תקין. לקריאה במקור: http://humrep.oxfordjournals.org/content/26/5/1020.abstract
 
 חזרה למעלה
 
26.

גירוי יתר שחלתי: מה זה?

 
 מדובר בסיכון העיקרי בטיפולי פריון בכלל וטיפולי IVF בפרט. להלן מתוך נייר עמדה של האיגוד הישראלי לגינקולוגיה: "הגדרה: תסמונת גירוי יתר (OHSS) הינה תגובה מוגזמת לגירוי שחלתי כתוצאה משימוש בגונדוטרופינים, והשראת ביוץ על ידי מתן hCG. 2. פתופיזיולוגיה: התסמונת המתאפיינת בדליפת נוזלים (capillary leak syndrome ) מסיבית מהמערכת האינטרוסקולרית לחללים האקסטרווסקולרים (third space). 3. גורמי סיכון: גיל צעיר, משקל גוף נמוך, PCOS, OHSS בעבר, ותגובה שחלתית מוגזמת בעבר (התפתחות מספר רב של זקיקים ו/או רמת אסטרדיול גבוהה) ובמתן hCG לתמיכה לוטאלית." תסמינים וסימנים עיקריים: נפיחות בבטן, כאב בטן, הגדלה ניכרת של השחלות, בחילות, הקאות, שלשול, הופעת נוזל חופשי בכמות ניכרת בחלל הבטן, הופעת נוזל חופשי בחלל החזה, ריכוז הדם, פגיעה בתפקוד הכליות והכבד. במקרים קלים אפשר להורות על מנוחה, שתייה מרובה ומעקב אמבולטורי. במקרים הקשים יש לאשפז בבית החולים. התסמונת לא מתרחשת אם לא היה ביוץ (טבעי, או מושרה ע"י hCG ). מניעה מוחלטת של התסמונת - ע"י גרימת ביוץ עם אגוניסט של GnRH שמקום hCG.
 
 חזרה למעלה