פורום השמנת יתר - התמודדות עמוד 9

איך אפשר לבחור פסיכולוג התנהגותי קוגנטיבי? ואיך אפשר לדעת אם הוא אכן מוסמך לכך?

מחפשת נואשות באזור פתח תקווה

ומה סדר גודל המחירים לטיפול?

את מוזמנת ליצור איתי קשר,
אני מאת מכירה פסיכולוג קוגנטיבי מצוין באזור שבו את מחפשת

דחוףף ביותררר
כל יום שעובר גורע יותר ויותר
מחפשת המלצות חמות על פסיכולוג התנהגותי קוגנטיבי המוסמך לטיפול בהפרעות אכילה-אכילה כפייתית באזור פתח תקווה והסביבה(אפשרות גם בת"א)

ממש דחוףף וכל יום שעובר הוא קריטי!!!
תודה מראש

את מוזמנת ליצור איתי קשר כדי שאמליץ לך
נטע
054-2020004

שלום לך,
יש לי בעיה שבכל פעם שאני לבד בבית אני מרגישה שאין לי מעצורים ואני אוכלת את כל הדברים המשמינים והאסורים אני יודעת שאף אחד לא רואה אותי ולכן אוכלת בכמויות גם כאשר אינני רעבה
אני מרגישה רע עם אצמי ואני רוצה להרזות אך בכל פעם שאני מתחילה לעשות דיאטה אני נכשלת בגלל אותה סיבה אני עושה פעילות גופנית במשך חצי שנה כבר בכל יום כ40-50 דקות ביום למרות הכישלונות שלי בדיאטה אני גם מרגישה רעב כל הזמן ולא יודעת איך להפסיק זאת הייתי שמחה אם היית מייעצת לי כי אני כבר ממש מיואשת
בתודה מראש,

שלום טל
לצערי אובדן השליטה שלך על האכילה נובע מנסיונות הדיאטה. מהנסיונות לאכול פחות, לאכול בהתאם לחוקים חיצוניים - סוגי אוכל, כמויות,שעות שאינן מתוך בחירה שלך אלא מתוך אמונה/מחשבה שכך את צריכה לאכול כדי לרדת במשקל. ומה קורה אז? יש חוקים שאינם מתאימים לי ואיני יכולה לעמוד בהם ויש שוטר שכל הזמן נוזף בי, לפעמים השוטר הזה הוא אצלי בפנים ולפעמים אני בוחרת להפוך דמויות אחרות בחיי לשוטר הזה ואז כשהשוטר לא נמצא אני יכולה לגנוב כי הוא לא רואה. כך קורה שכל פעם שאת לבד ואין שוטרים מסביב את יכולה לגנוב דברים שבעצם בהסתכלות אחרת בכלל שייכים לך..הזכות לבחור מה לאכול, מתי לאכול, כמה לאכול והבטחון בגוף שלך שיודע לאותת לך למה הוא זקוק, כמה ומתי.
אצל רוב ה"מדייאטים" השוטר הזה הוא גם פנימי וכך את כל היום עסוקה בלהיות הגנב ולהיות השוטר מה שמביא למלחמה אינסופית עם הגוף שלךכל היום, מקשה, מייאש ומגדיל את הצורך בפיצוי...אוכל.
ישנה אלטרנטיבה אחרת, שאומרת שכשם שכל אחד מאיתנו הוא ייחודי כך גם הרעב שלנו וכמויות וסוג האוכל שאנחנו צריכים. הם משתנים מאדם לאדם ומשתנים בין יום ליום ושעה לשעה וכל נסיון להשתלט על האכילה יוביל לאובדן השליטה.
לכן אני מציעה לך להניח לדיאטה, נשמע שכבר שנים את מנסה אותה והיא לא עוזרת לך ...ולהתחיל לשאול את עצמך האם את רעבה, לאיזה אוכל את רעבה, כמה, כמה את צריכה בשביל לשבוע, איך תרגישי אחרי הארוחה ולסמוך על הגוף שלך שאם תקשיבי לו הוא יוביל אותך למקום הבריא והטבעי עבורך.

בהצלחה

שלום , שמי שחר אני בת 15 . אני שוקלת 113 ק"ג והגובה שלי הוא 1.68מאז שאני זוכרת את עצמי אני ילדה שמנה , הרבה מאוד זמן אני רוצה לרדת במשקל וכל דרך שניסיתי לא ממש עזרה לי אם זה הליכות , דיאטות , מכון כושר וכו'... בזמן האחרון התחלתי להתעניין בנושא של קיצור קיבה ע"י ניתוח שרוול , קראתי באינטרנט מידע רב והצגתי בפני הורי את הדבר , הם התנגדו לזה מיד ולא רצו לשמוע על זה בכלל , אני יודעת שהניתוח הוא דבר לא פשוט ושצריך לשנות את הרגלי החיים וכל הדברים האלה , רציתי לדעת אם יש איזו שהיא דרך לבצע את הניתוח ללא הסכמה של ההורים ? תודה רבה !

לא אי אפשר ללא הסכמה ,מה שכן לניתוח תוצאות מדהימות מניסיוני ואני גם בת 17 ועברתי תניתוח בגיל14.5 את יכולה להציע להורייך שיגיעוו איתך לפגישת ייעוץ ויקשיבו למעלות ולסיכונים ואז לגבש אחלטה לאחר ששמעו מהרופא את דבריו
בהצלחה

לא ניתן לבצע את הניתוח ללא הסכמת הורים.
אני חושבת שלפני שאת ניגשת לניתוח כדאי לשוחח אם אנשים שביצעו את הניתוח.
מנסיוני ניתוח שכזה לטווח ארוך אינו פותר את בעיית המשקל, רק 5% מהמנותחים שומרים על משקלם בטווח של 5 שנים הניתוח מגביל מאוד את היכולת לאכול סוגי מזון רבים ועל ידי כך מביא לתחושת תסכול עצומה, להקאות מרובות, מביא לחסרים תזונתיים ופוגע בבריאות ובתפקוד הנורמטיבי.
ישנם הרבה מחקרים נגד הניתוח ולפני שמבצעים הליך כזה בלתי הפיך כדאי לבחון את שני הצדדים.

אי אפשר לעשות ניתוח כזה ללא הסכמת הורייך. זהו ניתוח לא פשוט ודורש זמן ההחלמה. מי יטפל בך? איש לא ינתח נערה צעירה בגילך ללא סכמה. אם את כל כך סובלת עלייך בכל זאת למצוא פ]פיתרון אחר. גם מי שעבר ניתוח קיצור קיבה לא יכול להמשיך לזלול כי הוא משמין שוב. פני להורייך ובקשי מהם עזרה אחרת. האוכל בבית כדאי שיהיה שונה. אני מקווה שיחד תמצאו את הדרך. דניאלה

שלום רב,

גם אני שמנה. תמיד הייתי מלאה אבל בשנים האחרונות ממש הגזמתי. תוך שבע שנים, 2 הריונות, עליתי מעל 20 קילו והבקר הייתי 95.7 (עשר קילו כמעט מאז הלידה השניה שלי באוגוסט).
לא יודעת מה לעשות כי מצד אחד, אני אוכלת לרב בריא ומאד מודעת מצד שני טורפת ללא הפסקה שטויות וממתקים ושוקולד מדי יום, לא פעילה בכלל. יש ל בבית אליפטיקל ומכשיר לבטן ולא עושה בכלל.

כל הבגדים שלי לוחצים עליי, אני לא מצליחה לקנות כלום כי הכל צמוד, יש לי שומן בעיקר בבטן, תחת וירכיים ואני מסתכלת על עצמי במראה ולא מאמינה שזו אני
יש לי כאבים בברכיים כשאני עולה שתי מדרגות ואני לא מוסגלת לרוץ יותר מכמה מטרים
לא יכולה לרוץ עם הבת שלי, מרגישה כבדה כל הזמן וממש קשה לי ללכת אחרי שישבתי כמה זמן

אני מאד רוצה לרזות, כבר רזיתי יפה בעבר עד למשקל של 80 פחות או יותר בעידוד דיאטנית. כרגע לא יכולה לממן את זה שוב ומחפשת תמיכה ברשת האם אני במקום הנכון??????????

אבל התחלתי לרדת . אני כבר שבע קילו פחות ולא מתכוונת לעצור לרגע . אז יקירתי , הנה מה עובד בשבילי .
1. תקבעי עם דיטאנית , שתרכיב לך תפריט שפוי (בדגש על השפוי!!!) מאוזן ובריא שמבוסס על אכילה כל שלוש שעות פחות או יותר.
2. אני לא מכירה את סדר היום שלך אבל תכיני לך מראש אוכל (אני מכינה שקית עם סנדביץ, יוגורט, ברנפלקס , חטיף אנרגיה , פירות , ירקות וכו והולכת איתו בתיק לעבודה ). הרעיון הוא לא להשאר בלי אוכל ולא להכנס לרעב כי אז אוכלים שטויות
3. תשתי מים , 3 ליטר ביום .
4. תתחילי ללכת ברגל , שעה בכל פעם ארבעה פעמים בשבוע . עם נעליים טובות ובגדים נוחים ומוזיקה באוזניים . אחרי שלושה חודשים תרשמי לחדר כושר
5. והנה שלושה דברים שאת חייבת לעשות כשאת פוגשת את העוגה/ פיצה /שוקולד הבא :
1. לשתות מייד כוס מים אלאכול משהו קטן אחר (דיאטטי ) פרי או יוגורט
2. להזכיר לעצמך את התחושות שכתבת כאן : היאוש , התסכול , השנאה העצמית הבגדים הלוחצים ולשאול את עצמך עם העוגה הזו שווה את התחושות האלה
6. וציפיות ריאליות בבקשה : קצת איטי ושפוי של עד 2 קילו בחודש ( זה 24 קילו בשנה !! )
שיהיה בהצלחה

תודה על פנייתך.
ממה שאת מספרת נשמע שמסגרת להתמודדות עם האכילה, לטיפול בעודף המשקל ואכילת יתר היא הכרחית בשלב זה.
צר לי אך אינני יכולה לטפל בך דרך האינטרנט.
את מוזמנת ליצור איתי קשר ונחשוב ביחד איך במצב הנוכחי אפשר למצוא את הפתרון הכי טוב עבורך.
פרטי ההתקשרות נמצאים בעמוד הפורום.
בהצלחה!

שלום אני בת 17 אחרי ניתוח טבעת הורדתי 75 קילו ממשקל 135 כיום שוקלת59-60 גובה 1.74 הורדתי משקל בדרך הלא בריא הרעבות וכו' ..
צורכת כ 1300-1200 קלוריות אני יודעת שזה לא מספיק ... לא מקבלת מחזור אלא עם זה בגללות סחרחורות חולשה וכו' ... הייתי אצל הדיאטנית אך ללא שיפור ..אני מעוניינת לאכול מאכלים נורמאליים ולא דיאטטים אך מפחדת לעלות במשקל.. מה עושים ..?
לדג' החברות שלי לא אוכלת ארוחת בוקר ובבצפר אוכלות לפעמים יש להם מעט ארוחות ביום 3 .. והם רזות ניסיתי גםם אך אני לא יכולה בלי ארוחת בוקר... נמאס מלחם קל גבינה חזה עוף ירקות פירות יוגורטים 0 אחוז ..
באלי שניצל פסטה שווארמה פלאפל בורקס גדול וקוראסון גם כן .. נמאס לחשב קלוריות כ היום מה לעשות ..?

שלום, בת 17 . דיאטה ראשונה בגיל 13.5 בה ירדתי יפה מאוד(כ10 ג"ק)- דיאטה מבוקרת אצל דיאטנית קלינית.
מאז שאני זורכרת את עצמי אהבתי לאכול אך בשנה וחצי האחרונה אבדו הגבולות.
כל הסימנים לאכילת יתר\אכילה כפייתית- כדי להראות שאני רצינית ועדיין ממשיכה "לשמור" על המשקל אוכלת באופן מבוקר ומוקפד מול אנשים, מדברת מתוך ידע על מזונות בריאים כמו ירקות ושתיית מים מרובה אך כשכולם הולכים לישון,או כשאין אף אחד בבית או אפילו מבריחה אוכל לחדר ושם אוכלת ,מבלה הרבה במטבח ואוכלת הרבה "חטאים" כמו סוכרים פשוטים-שוקולד עוגות ועוגיות,קמח לבן(בעוד הומאופת אמר כי אני אלרגית לקמח לבן).האכילה היא ללא שליטה בלי קשר למצב של רעב והאכילה הכפייתית ממשיכה עד לתחושת התפוצצות באופן שאי אפשר לזוז.
התחושה שלאחר כך היא תחושת תסכול,ייאוש ושנאה עצמית בה אני מבטיחה לעצמי שלעולם לא אוכל את אותו מזון שגרם לי לתחושת אי נוחות כזו בבטן אך הפעם הבאה הזו מגיעה מהר מאוד כאילו אני שוחכת את התחושה שקרתה לאחר הזלילה האחרונה. המצב כמובן גורם לעלייה במשקל,למרות שמנסה ל"כפר" בהליכות והרבה מים וירקות.
מרגישה שנמצאת במצב תקוע בו לא יכולה לספר לאיש, ולא יכולה לקבל עזרה מאף אחד כי אין לי כסף לפסיכולוג וגם לא לאימא,וגם לא יודעת איך להנחית עליה דבר שכזה.
בנוסף- ביומיים האחרונים הקאתי קצת במכוון רק כדי להקל קצת על הקיבה(אולי זה מעבר לבולמיה?)
סליחה על ההודעה הארר\וכה כי כאמור-אין לי עם מי לדבר כ"כ.
בתודה דנה

אני מבינה שאת במצוקה ואני חושבת שהדרך היחידה היא לפנות לטיפול.
האם ניסית לפנות לשרותי הרווחה בעירך?

דנה יקקרה, את נשמעת בחורה חכמה ומודעת. לכן אומר לך שהסמטום הזה של הרעב והזלילה מקורו אינו דווקא באוכל אלא בדברים אחרים רגשיים, נפשיים שמטרידים.
אני חושבת שחשוב שתדברי עם אמך. תדברי איתה במילים במקום בקילוגרמים. יתכן שחלק מהבעיה היא שאת מרגישה שאין לך מי שיעמוד לצדך או שאין לך עם מי לדבר.
בכל עיר יש שירותי פסיכולוגיה (שפ"י) שניתנים בחינם. בקופ,ח יש פסיכולוגים בתשלום מאד חלקי ויש עוד פתרונות שניתן לעמוד בהם.
אל תתני לעצמך ללכת בדרך הזו בלי לנסות להציל את עצמך. זה לא תירוץ.
דניאלה

שלום


אין תפקידו של הומאופת לומר לך למה את אלרגיה
בהומאופתיה את יכולה למצא פתרון מלא לבעיה שאת מתארת
להפסקת התחושה והרצון לאכול ביתר לצורך בפחממיות ומתוקים
או כול משיכה אחרת שנמצאת בחוסר איזון וגורמת להשמנה

בברכה
דר אדית דניאל
מנהלת פורום הומאופתיה

אני מנסה לרדת במשקל כבר 4 חודשים , במהלך החודשים האלו אני לא מצליחה לרדת, אם אני יורדת קילו שנים לאחר מכן אני שפוט עולה בחזרה, יש לציין שאני עושה את זה אצל דאטנית אבל משהוא שם לא הולך,מה עושים? אני מאוד רוצה לרזות אך זאת התמודדות קשה ויום יומית.

הי קארין,
קודם כל העובדה שאת כן מצליחה לרדת מבשרת על כך שמבחינה רפואית אין בעיה, זה כבר דבר טוב.
ההתמודדות עם אוכל היא אכן יומיומית והיא קשה.
השאלה היא מה קורה בתקופות שאת יורדת, כיצד זה מתאפשר? מה את אוכלת? ולהיפך, מה מביא לכך שתעלי במשקל? האם את ממשיכה באותה דיאטה ולמרות זאת עולה או שאת אוכלת בצורה אחרת?

תהליך ממוקד משקל הוא תהליך בו כמעט תמיד אספקת האנרגיה לגוף נמוכה יותר מכמות האנרגיה שהגוף רגיל לקבל וצריך לקבל , לכן בהתחלה תהיה ירידה במשקל אך עם הזמן הגוף יתנגד לירידה ע"י מניפולציות פיסיולוגיות כמו הפחתת מטבוליזם, הפרשת הורמוני רעב, גירוי מוגבר לאוכל. פעולות אלו לרוב גורמות לכך ש"נשבור" את הדיאטה ו"נחטוא". התרחשות כזאת יכולה להביא ליו-יו, ירידה, עלייה ירידה ושוב עלייה.
אני מציעה לך לבדוק עם הדיאטנית שלך מה קורה לך בתקופות בהן את עולה במשקל? מהי ההתנהגות שמובילה לעלייה?

תודה על תשובתך,
ואכן כך כמו שאמרת, אני מרגישה לפעמים התקפות רעב וחשק לאכול עכשיו ומיד, ותמיד בא לי על משהוא בעל ערך קלורי גבוה כמו חתיכת עוגה מתוקים ועוד.
זה מיאש אותי שאני מצליחה לרדת קילו שנים במשקל , ואז יש נפילה שמחזירה אותי אחורה.
האם להמשיך ולהלחם בגוף כי כך אני מרגישה או להשלים עם העובדה שכך אני?

המלחמה בגוף רק תגרום לאיבוד שליטה על האכילה, לעלייה נוספת במשקל, תסכול ותחושת ייאוש.
למדי להקשיב לגוף, מתי הוא מאותת על רעב, מתי על שובע, איזה אוכל הוא מבקש, מה בריא ומתאים לך לאכול, הקפידי לעשות פעילות גופנית בשביל הבריאות וההנאה.
תני לו להוביל אותך למשקל הבריא שבו את צריכה להיות, ייתכן וזה יוביל לירידה במשקל וייתכן שזה יוביל לשמירה על המשקל אך אל תילחמי בו....כי בסופו של דבר הוא ינצח.
וגם זה הגוף שלך למה את צריכה להילחם בו...כדאי לך ללמוד לחיות איתו בשלום ובכבוד כדי שיאריך ימים...
בהצלחה

נטע את מקסימה! מעודדת! תודה לך! ♥♥♥

שלום לכם :
אני אשה בת 28 מנסה להכנס להריון דרך טיפולי i.v.f ולא מצליחה , למרות בעיות הפוריות שהנני סובלת מהם אחד הרופאים טען שאני סובלת משומן דחוס בצוור הרחם ומאד צר , אני שוקלת 88 ק"ג עם גובה 158 ס"מ . נקלטתי פעם אחת ועברתי הפלה נידחת בשבוע שביעי .
איזה סוג של דיאטה נחוצה לי במיוחד שאני לא מתאמנת ולא עוברת שום פעולה גופנית , במיוחד שהנני עובדת כמורה בבקר והשתלמויות בערב. תודה לכם אם תוכלו לעזור לי.
תודה רבה

שלום תמי,
האם המשקל בו את נמצאת הוא משקל גבוה יחסית למשקלים בהם היית במהלך חייך?
מה הגנטיקה של משפחתך? רזים, נורמלים, מלאים?
האם בדיקות הדם שלך בריאות?
אלו נתונים שחשוב לי לדעת כדי שאוכל לעזור לך.
בעיקרון הדיאטה שאת צריכה זה נרמול אכילה, ללמוד לאכול בריא, בהתאם לרעב ושובע, ללמוד לזהות רעב, סוגי רעב, למה את רעבה, לבחור את האוכל הנכון והמתאים עבורך בכל מצב שבו את אוכלת.
לבדוק את דיאלוג האכילה שלך עם עצמך, כי מהנתונים שמסרת ייתכן ועודף המשקל שאת נמצאת בו נובע מחוסר קשב לצרכים הגופניים והנפשיים.

מה אם לפעמים בא לי משהו לא דיאטטי? אני מאוד אוהבת מאפים ולרוב אני אומרת לעצמי שאסור. אבל לפעמים, פעם בשבוע אני מרשה לעצמי. האם זה בסדר?

שלום גבריאל,
אכילה ברובה מתרחשת מתוך רעב פיסי אמיתי, אך בכל אכילה נורמלית ישנה גם אכילה בשביל ההנאה, אכילה מלווה בתחושת עונג, אכילה לפעמים כדי לשמוח או להיות עצובה.
התפישה של אוכל אסור ואוכל מותר היא זו הגורמת לחסך ממאכלים נחשקים וברגעי שבירה לאכילה מרובה של אותם מאכלים.
היכולת לאפשר במצבים מסויימים אכילה שטותית שאינה אכילה בריאה או מזינה אלא אכילה למטרת הנאה היא זו שתמנע את אובדן השליטה על האכילה.
מעבר לכך שאוכל דיאטטי אינו בהכרח אוכל בריא או משביע, זה לרוב אוכל מעובד, עשיר בחומרים מלאכותיים ואינו משביע ובטח שלא מספק. שובע הוא תוצאה של מלאות, הנאה וסיפוק מהאכילה. ללא אלה תישארי רעבה, אולי לא פיסית אך נפשית. רעב כזה מוביל לעיסוק ומחשבות על אוכל שמביאות לרוב לכך שסבוף תאכלי יותר.
לכן אני ממליצה לך להימנע ממאכלי דיאט ולבחור אוכל אמיתי, אוכל בריא, אוכל טעים ומענג.
לבריאות!

הרבה פעמים אני מתחילה דיאטה ויוצאת יום יומיים להליכה ואז קורה משהו ואני אוכלת משהו כמו פיצה או משהו אחר שאסור לי ואז אני מרגישה ממש חרא עם עצמי ולא שווה ואז אני פשוט שוקעת באכילה מרוב דיכאון. בסוף אני פשוט משמינה עוד ועוד וכבר יש לי בחילה מלהסתכל על עצמי איך יוצאים מזה?! אני מרגישה אבודה

אני סובלת בדיוק מאותה הבעיה...לצערי :(

שלום לשניכם,
אתם מתארים את מה שרבים חווים בדיאטה, מעגל הקסמים של הדיאטה. מתחילים דיאטה בהרבה מוטיבציה, אוכלים פחות , עושים ספורט אך לאחר זמן מה , לפעמים יומיים, לפעמים חודשיים ולפעמים שנתיים של הימנעות וצריכה של פחות קלוריות ממה שהייתם רגילים או ממה שהגוף צריך ישנה שבירה ופריצה של הגבולות ששמתם לעצמכם, יחד עם רגשות האשם נכנסתם להתקף זלילה, כי מחר תתחילו מחדש, כי אם כבר אכלתם בורקס הלך היום, כי אתם נכשלתם ולכן מגיע לכם להיענש. לאחר ההנאה ("התלויה בספק") מהזלילה נשארתם עם רגשות האשם, הכשלון והשומן וכדי להרגיש טוב יותר תתחילו דיאטה מהתחלה, הפעם תצליחו.
אך חשבתם פעם שאם זה קורה לכל כך הרבה אנשים שמתחילים דיאטה אולי המוצר דיאטה הוא מוצר פגום? אולי ההימנעות שכביכול מובילה לירידה במשקל היא זו שמביאה את השבירה ואת הזלילה הגדולה? אולי הגוף שלכם מנסה לשמור על המשקל וע"י כך גורם לכם להיות רעבים יותר? מה היה לולא הייתם בין הימנעות לזלילה? פשוט אוכלים נורמלי...אוכלים אוכל שאתם אוהבים לאכול כשאתם רעבים....אולי אז לא הייתם עולים במשקל ואולי אף יורדים...
דיאטה גורמת לנו לעיסוק אובססיבי במה נאכל, מתי, כמה ולמה.
דיאטה גורמת להתקפי זלילה ואובדן שליטה על האכילה.
דיאטה גורמת לנו להסתובב באופן תמידי עם תחושות אשם וכעס עצמי.
דיאטה גורמת לנו לחוש מקופחים ורעבים.
דיאטה משבשת את האכילה שלנו.
חשבתם שאולי במקום לנסות עוד דיאטה תנסו ללמוד לאכול אכילה נורמלית? אכילה שברובה מתחילה כי אתם רעבים, אכילה של אוכל טעים ובריא, לפעמים אוכל שטותי, אכילה שלא מלווה ברגשות אשם, אכילה לפעמים מעט מדי כדי לשמור מקום לארוחה הבאה ולפעמים יותר מדי כי האוכל מאוד טעים.אכילה שתוביל אתכם להיות בריאים יותר, לאיכות חיים טובה יותר ולהערכה עצמית גבוהה יותר....

בת 32 שוקלת 98 קילו. נשואה באושר שנה וחצי. אני מאד רוצה להיכנס להריון אבל מפחדת שמשקלי הרב ישפיע על התינוק. מה עלי לעשות? אלו עצות יש לכם עבורי? ניסיתי כמה פעמים להרזות ובסוף רק יותר השמנתי.

שולה שלום,
משקל גבוה יכול להוות גורם סיכון למס' בעיות במהלך ההריון, אך בכל הריון יש סיכון מסוים.
הדבר החשוב ביותר הוא לשמור על רמות סוכר תקינות במהלך כל ההריון כדי למנוע סכרת הריון ומקרוזומיה (משקל לידה מעל 4 ק"ג).
אני מאחלת לך את כל ההצלחה בכניסה להריון אך אני חושבת שרצוי מאוד שתהיי במעקב משקל במהלך תקופת ההריון כדי לוודא שטווח העלייה במשקל יהיה נמוך ככל שאפשר.

לבעלי משקל עודף והוא לקח את עצמו בידיים לאחרונה והחל דיאטה מסודרת , זאת הפעם הראשונה שהוא מצליח להתמיד מעבר לשבוע וחצי
בנוסף עליו להתחיל לקחת טיפול תרופתי לדיכאון (ויפאקס XR), רופא משפחה שרשם לו טוען שאין בעיה של השמנה עם התרופה בניגוד לתרופות ישנות יותר אבל אני הייתי שמחה לקבל תשובה בעצמי

יש לי בעיה ואני ממש צריכה עזרה...ככה..מעולם לא הייתי ילדה שמתאימה להגדרה "רזה" אולי פחות שמנה יותר שמנה טיפל'ה מלאונת ועוד כינויים בסגנון..אבל רזה?-לא ממש. האמת היא שבתוך תוכי מאוד קשה לי להשלים עם זה ואני תמיד מסתכלת בקנאה על בחורות רזות..אחרי 12 שנה של דיאטות לא פוסקות וההתעסקות המופרעת שלי עם האוכל (אגב,אני שוקלת כרגע 80 קילו ואני 1.70 ) לפעמים אני מרגישה שאני צריכה מנוחה,שאני פשוט לא יכולה יותר! וה-בעיה שלי היא דברי מאפה כמו קרואסונים למשל ובמבה ותפוצ'יפס וכל מיני חטיפים למיניהם וכמובן שוקולד הרבה שוקולד וסוכריות גומי ומילקי ומה שאתם לא רוצים! באמת מאוד קשה לי לחיות ללא הדברים האלה וכולם אומרים לי שככה אני בחיים לא ארד במשקל אבל אני פשוט לא יכולה להפסיק! אני מרגישה שאני מכורה! ממש כאילו ניהיה לי כאב ראש כשאני לא מקבלת את ה"מגנום" שלי בשניה שאני מפנטזת עליו..הבטן מתחילה לקרקר וכאילו שיש לי את המלאך הטוב ואת המלאך הרע בראש ובסוף כמעט תמיד אתם בטח כבר מבינים לאיזה מהם אני שומעת...מה יש לכם להגיד לי על זה? ואיך אני יוצאת כבל לכל הרוחות מהמעגל הזה?! אני כל כך בדכאון..אני מפחדת שגם בקיץ הזה אני אתבייש וארגיש חרא ללכת לים או לבריכה ואני ממש בלחץ...):

שלום,
את מתארת מצב שהרבה אנשים חווים אותו היום בחברה, וזאת מכיוון שאידאל היופי הוא רזון ווהתפישה היא שכל אחד יכול להיות רזה וזה רק שאלה של כח רצון, והתעלמות מהעובדה שישנה גנטיקה שמשפיעה על המשקל. הנסיון לרדת במשקל ולהימנע ממזונות שנתפסים כאסורים הוא זה שמוביל לעיסוק טורדני ומחשבות טורדניות על אוכל ואכילה.
את מתארת שאף פעם לא הית רזונת, וזה כנראה משום שהמבנה הגנטי שלך אינו של רזונת ולכן כל המאמצים להגיע למצב זו יובילו בסופם להשמנה.
הדיאטה מובילה לרעב שבעקבותיו מגיעה פריצת הגבולות ששמת לעצמך, שמובילה להתקף זלילה ואיבוד שליטה על האכילה, פגיעה בדימוי העצמי וההערכה שלך את עצמך כי שוב נכשלת .ואז יש נסיון נוסף לעשות דיאטה כדי "לשפר" את הדימוי העצמי שנפגע.
ולכן כל עוד תנסי לעשות דיאטות, להימנע ממזונות "אסורים" תישארי במעגל הזה.....
הפתרון הוא לוותר על הדיאטה וללמוד מחדש איך לאכול אכילה נורמלית, איך לספק לעצמך את הצורך באוכל, להקשיב לאותות הרעב והשובע של הגוף, איך להפוך את המפגש עם האוכל לענייני ולא לעיסוק טורדני.

הרבה פעמים אני אומרת לעצמי שדי,מספיק עם הקטע הזה ש"מעכשיו אני אוכלת לפי התפריט הזה והזה ואני הולכת להיות רזה ולא מעניין אותי כלום" -כי זה פשוט לא עובד. כל כך הרבה פעמים הבטחתי לעצמי את ההבטחה הזאת ולא הצלחתי לעמוד בה...הנה התפריט שאיתו הייתי הכי רזה אי פעם בחיים שלי ולעולם אני אצליח לממש אותו שוב לצערי..

בוקר- פרוסת לחם 1 עם משולש גבינה מותכת לייט ועגבניה
ביניים- 2 תפוחים
צהריים-מנת בשר,סלט כרוב ומרק ירקות.
ביניים-תה בטעמים ללא סוכר
ערב-2 פרוסות לחם,ביצה קשה,יוגורט 0 אחוז וירקות.
ופעם ביום ממתק קטן.

אני לא מצליחה כבר 4 שנים לחזור על התפריט הזה.

וכן,אני מסכימה איתך באיזשהו מקום שאני צריכה פשוט להפסיק להתעסק עם זה ולא לחשוב כל הזמן על מאכלים "אסורים" כי ככל שאני חושבת עליהם יותר ככה בסוף אני גם אוכלת אותם יותר אבל הבעיה שאני יודעת שאם אני אפסיק לחשוב ולנסות לעשות דיאטות אני בעצם מוותרת על החלום שלי להיות רזה ומאוד קשה לי עם זה..

תודה לך מאוד מאוד בכל מקרה..

להניח לדיאטה אינו בהכרח אומר לוותר על להיות רזה, ברגע שתניחי לדיאטה ותלמדי לאכול בהקשבה לגוף , תהיי במשקל שבו הגוף שלך צריך להיות.
האם את רוצה להעביר את כל חייך בחלום וכשלונו?

מה זאת אומרת "חלום וכשלונו" ? למה את מתכוונת?

לא אמרת לי מה דעתך על התפריט?
אני מזכירה לך שאיתו הייתי הכי רזה בחיי...מאוד חשוב לי מה דעתך..

תודה על ההקשבה מראש..

אני מדבר אליך מתוך התחום ומתוך נסיון אישי.
לא הייתי מציע לך לוותר על ה"חלום" שהוא מציאותי בהחלט. עצם העובדה שאינך מרימה ידיים מצדיקה את המשך המאמץץ מצבך רחוק מלהיות נורא, בסה"כ מדובר על הורדת 10 ק"ג. אינני יודע את גילך, אבל יש לך לפחות נתון אחד חיובי: הגובה. כפי שהדיאטנית מייעצת לך, אין טעם להמשיך באותה הדרך בה נכשלת אין סוף פעמים. האם ניסית לפתוח חזית נוספת, או אם את רוצה, תוספת לאותה החזית, ואני מתכוון לפעילות גופנית נרחבת יום יומית?
לפני 12 שנים הייתי במצב הרבה יותר גרוע משלך אחרי שנים של יו-יו בהקף של עשרות קילוגרמים.
רק אחרי שאימצתי את הפעילות הגופנית כאורח חיים הורדתי 40 ק"ג השג שעליו שומר עד היום בלי דיאטות מתסכלות, בלי יצירת חוסרים וחסכים אבל תוך שמירה (ליברלית ולפעמים מתירנית) על עקרונות התזונה הנכונה.
אחרי שתתחילי בפעילות גופנית (אם אין לך נסיון וכושר מומלץ בהתחלה תחת הדרכה) גם הדחף
לאכילת דברים "אסורים" יפחת בהדרגה. ההרגשה הכללית ומצב הרוח ישתפרו ויחזקו את המוטיבציה להמשיך.

התפריט די טוב, אולי קצת דל. אציע לך כמה שיפורים.

בוקר- פרוסת לחם 1 עם משולש גבינה מותכת לייט ועגבניה
***במקום גבינה מותכת - חצי גביע קוטג' 3% וגם פילפל אדום. לחם מקמח מלא. מדי פעם דייסת
שיבולת שועל.
ביניים- 2 תפוחים
****רק תפוח אחד ויוגורט 1.5%
צהריים-מנת בשר,סלט כרוב ומרק ירקות.
***סלט גדול המכיל ירקות מכל הצבעים עם 2 כפיות שמן זית. 3 פעמים בשבוע דג טרי איכותי
ביניים-תה בטעמים ללא סוכר
****פרי (שונה מהבוקר) במקום או בנוסף לתה (אין לו ערך תזונתי)
ערב-2 פרוסות לחם,ביצה קשה,יוגורט 0 אחוז וירקות.
***מדי פעם קופסת סרדינים במקום הביצה
***ארוחת לילה: פרי
ופעם ביום ממתק קטן.

אני שמחה שיש לך מה לומר...רציתי להגיד לך שבאמת יוצא לי לחשוב הרבה בזמן האחרון אולי באמת אני צריכה לפנות לדרך של ספורט במקום לאסור על עצמי כל כך הרבה מאכלים אבל יש בעייה אחת..בתת הקרתי אני כאילו אומרת לעצמי.."למה לי לעשות ספורט אם גם ככה אכלתי כל כך הרבה?? הרי גם ככה אני לא ארזה גם ככה אני לא אשרוף כלום כמעט מהקלוריות המעצבנות שהכנסתי לתוכי.." וזה בעצם המניע העיקרי שגורם לי לוותר בכזאת קלות על ספורט...מעניין אותי לדעת אם יש לך מה לומר על מה שאמרתי..אני באמת שואלת את עצמי מה יצא לי מזה ?
עכשיו,בקשר לתפריט שכתבת..אני גם חושבת שכמו שתיקנת אותו ככה יותר טוב אבל זה בכלל לא סיפור קל לשמור על התפריט הזה...(אם אתה מבין למה אני מתכוונת...)
ועוד דבר..אתה בטוח שיש לי רק 10 ק"ג עודפים??

תודה רבה לך בכל מקרה על היחס וההתעניינות...(=

כל הכבודדדדד!! הצלחת להוריד 40 ק"ג ולשמור על זה...זה בטח לא קל וזה מראה על המון כוח רצון..ישר כוח מה שנקרא חח.. אבל איך התרגלת לספורט? ספר,היה קשה בהתחלה?? איך נכנסת לזה והצלחת להגיע למצב נהדר כל כך? אני מאחלת לך שלעולם לא תחזור למשקל הקודם שלך..

כמה אנשים את מכירה שבעזרת דיאטה מגבילה ומניעתית נשארו רזים לאורך ימים? ...נכון, גם אני לא. את צודקת שצריך הרבה כוח רצון והתמדה כדי לאמץ את הספורט כאורח חיים , וזה תמיד בא על חשבון דברים אחרים. מה לעשות, ביום יש רק 24 שעות ולמען הרזיה בריאה עם סיכוי לשמירה צריך לשנות משהו מסדר העדיפויות.
אשמח להמשיך "לדבר" אתך בפורום השכן "דיאטה, תזונה נכונה, הרזיה". הפורום הנוכחי הוא איכותי ומקצועי בהחלט ואני ממליץ עליו, אבל תמיד כדאי להחשף גם לגישות אחרות.
לגבי המשקל: הורדה של 10 ק"ג ( אפילו פחות מזה עם המבנה שלך גדול), תביא אותך לטווח התקין
15 ק"ג תהפוך אותך לחתיכה , 18-17 ק"ג לחתיכה לא נורמלית. זה אולי נראה לך דמיוני אבל אם יש רצון, יש דרך.

אני כל כך מבינה אותך! הייתי בדיוק במצבך , חשבתי שאני מכורה ואני לא יכולה להגיד לא אבל מותק , זה לא קשור לתפריט כזה או אחר .
לא היה יום בעשר השנים האחרונות שלא התחלתי בו תפריט דיאטה מסוג זה או אחר ועדיין עליתי כמעט 30 קילו בעשר שנים .
יקירתי , תקשיבי לי טוב. את צריכה לברר למה את אוכלת ככה . את אוכלת מצורך כלשהוא , האוכל משמש עבורך מפלט נפשי. ככל שתקדימי להבין זאת כך יהיה יותר טוב .
.. לפני מספר חודשים התחלתי לעבוד עם דיאטנית בצורה מסודרת והורדתי כבר 11 קילו . אבל הגעתי לדיאטנית אחרי טיפול פסיכולוגי של שנתיים שמהלכו ביררתי בדיוק למה פיתחתי כזו הפרעת אכילה (אני גם הייתי בולמית , אבל זה כבר סיפור אחר) . הגעתי לדיאטנית שלי בשלה להתמודד עם תפריט , לעמוד בפיתויים .
בנוסף , כפי שציין הקודם שכתב לך - אני מתאמנת בחריצות בחדר כושר .

שיהיה בהצלחה

אני רוצה להגיד לך שמיימי לא הצלחתי לשמור על משקל של פחות מ 68 ק"ג...אני בטוחה שאם הייתי מורידה 18 ק"ג כמו שאתה אומר הייתי חתיכה,אבל אני אפילו כבר לא שואפת לזה כי אני יודעת שזה פשוט לא יקרה..כל מה שאני רוצה הוא לשמור על משקל 70 כל החיים וזהו...השלמתי עם זה (טוב בערך) שמקל בית שימוש אני כבר לא אהיה..
ותמר,בקשר למה שאמרת,יכול להיות באמת שאני אוכלת מצורך רגשי מסויים..אני לא שוללת את זה אבל עובדה זו לא הופכת את הוויתור על האוכל הטעים ובמיוחד שמרגישים רעב כל כך..אני מקווה באמת שיום אחד אני אצליח לצאת מזה כמו שאמרת שאת יצאת מזה..אולי באמת אני צריכה לפנות כמו ששניכם אומרים לדרך של ספורט..

תודה לכם בכל אופן..(:

וכמה טיפים שאני מיישמת היום .
תמצאי ספורט שאת אוהבת לעשות - זה נשמע פשוט אבל זה די מורכב וגם משתנה מדי כמה חודשים אז תנסי הכל ! תרשמי לחדר כושר טוב , עם הרבה חוגים , תעשי אירובי וספינינג וקיקבוקסינג והליכון ואלפטי והליכות בחוץ עם חברות או עם אייפוד ומוזיקה שאת אוהבת וכל יום משהו אחר שיהיה לך מעניין .
בזמן רעב בין הארוחות תנסי קודם כל לשתות - זה נשמע נורא פשוט אבל זה עובד מדהים . הרבה םעמים מבלבלים בין תחושת רעב לצמא . אם שתית והרעב חזר אחרי עשרים דקות את באמת רעבה - אז תאכלי .
תאכלי הכי מסודר שאת יכולה . אני אוכלת 5 ארוחות ביום (בוקר , ביניים , צהריים ביינים וערב ) הרבה ירקות , בשר רזה כמו עוף והודו , דגים , גבינות רזות , לחם קל , ברנפלקס וחטיף אנרגיה אחד ביום בשביל המתוק .מנסה לא להתעסק עם האוכל יותר מידי .
תשתי הרבה - לפחות 3 ליטר מים ביום . זה גם סבבה לעור של הפנים
שיהיה המון בהצלחה !

שלום רב,

אני בת 19, לפני גיוס (עוד חודש) ובדיאטה שעוד לא סיימתי.
שמעתי שבצבא יש בעיה עם "השמנה" בקרב החיילות בגלל האוכל הספוג בשמן והשק"ם.
אני לא מפחדת מהשק"ם או מהאוכל הצבאי- אני יודעת שהרצון שלי מספיק חזק ואני לא אתפתה.
הבעיה היא שמצידי אני אעביר את הימים גם ללא אכילה אם אצטרך על מנת לרדת במשקל ואני יודעת שזו דרך לא בריאה ולא עוזרת.

אני נורא רוצה להוריד עוד 15 ק"ג, וסביר להניח שאהיה בבסיס סגור- כך שלא תהיה לי היכולת לשלב את הפעילות הגופנית בדיאטה. רציתי לדעת כמה קלוריות אני יכולה לצרוך בצבא ביום- גם אם לא אשלב כל כך פעילות גופנית, בכדי להמשיך לרדת במשקל...

זה ממש, ממש חשוב לי.

תודה רבה

אחי הגדול לא אבל ל=א מפסיק לאכול כבר שנים!!!!!! הוא ל הזמן נע בין 130 עד 140 קילו!!!!!! הוא אוכל ושום דבר כמעט לא משביע אותו!! לפני יומיים,סתם לדוגמא הלכנו ביחד לקניון,בהתחלה הוא אמר לי שהוא בכלל לא רוצה ללכת כי הוא לא רעב ממש כאילו אם הולכים לקניון זה רק בשביל לאכול...אז בסוף שכנעתי אותו ללכת בלי קשר לאוכל אבל מה?!-הוא רק הריח את הבצקים האלה והפיצות למינהם והוא החליט שהוא רעב!! מה זה צריך להיות??? גם אני לא הכי רזה אבל ככה??? הוא היה לפעמים מגיע למצב שהוא אוכל ממרח שוקולד כמו אני לא יודעת מה בכפית מהקופסא!!! כולנו בבית לא רזים..גם אבא שלי ואחי הקטן וגם אני אבל הוא כבר באמת עובר את הגבול!! לא הולך לו עם בנות גם בגלל זה והוא ממש דפוק לפי דעתי כל הזמן אוכל אוכל אוכל כמה אפשר??!!!? הרופאה אומרת שהוא סובל מכבד שמן והרבה בעויות בריאותיות....עכשיו אני שואלת אתכם..לאן פונים במצב כזה? והאם בכלל הוא יוכל לצאת מזה? אני כבר לא מדברת על להיות רזה אבל להיות בנאדם...מה יהיה הסוף איתו??

אם הוא ימשיך ככה הסוף יהיה שכל חייו הוא יסבול מעודף משקל, מבעיות בריאות שנובעות מכך (בעיות לב, סוכרת וכדומה) ומבעיות רגשיות סביב המשקל ומהמראה שלו.

הדרך היחידה היא לנסות לשכנע אותו לפנות לטיפול רגשי , כדי להבין את סיבת הנזק שהוא מתעקש לגרום לעצמו ואולי להכניס את כל המשפחה להרגל חדש סביב המזון ולהוציא מהתפריט את כל הפחמימות והסוכרים ולחזור לעשות ספורט.
אני מקווה שתצליחי לגרום לאחיך להבין שהמצב קריטי.
בהצלחה

אני באמת חושבת שהכל אצלו נובע מבעיה רגשית אבל עד שלא הגדרת את זה ככה עוד לא ממש קלטתי את זה...אני אדבר על זה עם אמא..תודה לך..

אני מקווה שתצליח לגרום למשפחתך להבין שמדובר במשהו רציני ושיש להתגייס ולעשות מאמץ גדול לשינוי ואני מאחלת לך ולאחיך הרבה הצלחה. את אחות טובה.
דניאלה

ילדתי לפני כחצי שנה, אני עדין מניקה , אני בבית עם הפשוש ,אך בין הטיפול בו ,ובין הכנת אוכל לילד הגדול ,אני הלכתי לאיבוד ואין לי זמן לעצמי ועוד הוספתי למשקלי הגעתי לשיא לא הגיוני.
אני אחרי כל כך הרבה דיאטות כבר הייתי בשביל הזהב (ואני בטוחה שכולם יודעים על מה אני מדברת)
אין לי מושג מה לעשות איך להתחיל שוב בתהליך ? יש לי כל כך הרבה לרדת 45 קילו

קודם כל מזל טוב על היותך אמא, זו שינוי משמעותי בחיים מבחינת הזמן שיש לך לעצמך, הצרכים שלך, הרעב שלך ולכן ייתכן שהיום הצרכים שלך השתנו, זו תקופה שדורשת הסתגלות למציאות החדשה ולהתארגנות גם סביב אוכל.
אם עשית דיאטות בעבר כנראה שמסגרת אכילה מיטיבה עימך, אני ממליצה לך לחזור אליה כדי לעצור את העלייה במשקל ולהתאים את האכילה היום לאורח החיים החדש.

מה הBMI בו מתחילים סיבוכים כגון סוכרת

BMI מעל 25 נחשב עודף משקל ו- BMI מעל 30 נחשב השמנה שיכולה להביא לסיבוכים ופגיעה בבריאות.
חסרונו העיקרי נעוץ בכך, שאינו לוקח בחשבון את מבנה הגוף ובעצם אינו מהווה מדד נכון לגבי מסת השומן ופיזורה בגוף.
היום אנחנו יודעים שמה שחשוב יותר ממשקל הגוף הוא דווקא אופן פיזורו של השומן בגוף.
הבעיה העיקרית במדד זה שהוא מודד את הפרופורציות של משקל הגוף ולא את שומן הגוף. זו גם הסיבה שהרבה אתלטים מקצוענים נחשבים באופן טכני כמצויים ב"עודף משקל / השמנה", לפי מדד זה, למרות שבעצם יש להם מעט שומן בגופם.
לכן מלבד מדד ה-BMI חשוב להתחשב בבדיקות דם, גנטיקה של משקל ומבנה גוף, אורח חיים.

שלום, בשנים האחרומות העלתי 20 ק"ג. ולאחר שהרגשתיהרבה זמן ממש מגעיל עם עצמי, החלטתי לקחת את הדברים בידיים. הבעיה היא שבסופי שבוע אני יוצאת עם חברות שהולכות לכל מיני מסעדות עם אוכל שאני אוהבת ואני כל פעם הורסת את הדיאטה ואז מרגישה ממש רע עם עצמי, אפילו עד כדי תיעוב עצמי אבל אני לא מצליחה לשלוט בזה. זה כאילו שאני מכורה לאוכל. מה אפשר חעשות?

נראה שאת הורסת לעצמך בעצם המחשבה שאת הורסת את הדיאטה.
דיאטה היא לא משהו שעושים לתקופה מסוימת עד שיורדים, דיאטה היא לכל החיים ולכן אינה יכולה להיות נוקשה מדי והימנעותית כל הזמן. אם את מקפידה במהלך השבוע לאכול באופן משביע ובריא, אז לארוחות סוף השבוע לא תהיה השפעה, לאורך זמן אם תתמידי כך את תרדי במשקל, כמובן אם את נמצאת במשקל הגבוה מהמשקל שבו הגוף שלך מתוכנת להיות מבחינה גנטית.

המחשבה שהרסתי את הדיאטה היא זו שהורסת כי אם הרסתי את הדיאטה אז היום כבר אבוד, אני כבר אוכל הרבה כי מחר אתחיל מחדש.... ואז מתחילים לאכול מעבר לצורך - מה שמביא לעלייה במשקל.

אני כבר לא יודע מה לעשות.
זה פשוט להגיד תפסיק לאכול , אתה הורג את עצמך וכו
אני מרגיש אני ניגמר
אני בן 29 ועברתי כל כך הרבה דברים בחיים בכל אופן אני היום שוקל 120 קילו ורק עולה
אני בחור אם כליה אחת (שגם היא לא גיבורה גדולה) כליה אחת הורידו לי עקב גידול
כל החיים שלי הייתי ילד שמן ותמיד רזיתי ועלית
אין דיאטה שלא עשיתי מהרבלייף ועד מרזה מוריד כבר שקלתי מ120 לפני 5 שנים והורדתי אותם ל75 אבל שוב חזרתי ל120 אבל הפעם זה ניראה יותר קשה
אני לא אדם בריא בעל לחץ דם ומלא בעיות שלא תורמות לדיכאון היומי שלי
זה ניראה שאני הולך למסלול המוות
אני לא מצליח לעשות את מה שתמיד הצלחתי וזה להרזות
הרופה שלי אמר לי שזה לא יגמר טוב


אני לא יודע מה לעשות אני רוצה לחיות
אבל אני לא יכול להפסיק לאכול
אני גם לא עובד בגלל בעיות הבריאות שלי (100 נכות בביטוח לאומי)

אני אני יעשה? למות בשקט?

120 -75 ובחזרה פעמיים עשיתי את המסלול הזה

שהתיעצתי עם מומכה לגבי ניטוח טבעת או קיצור קיבה
והוא אמר לי שבגלל מצבי אין מצב שינתחו אותי

כמו שאמרתי אני סובל מלחץ דם ואני עם כליה אחד (קריאטנין 1.80 )
יש לי חסימה בעורק הכיליתי ככה שבכל רגע אני יכול להגיע לדיאליזה
עברתי צינטור שזה עזר לי קצת בלחץ הדם
אני סובל מגווט בעיות בגב בגלל המשקל ובגלל דיסקוס שתקף אותי בילדות
עברתי הקרנות וכימו וכו
הרופה ממליץ לי לעשות הליכות בלי כושר וכו
אני תידי עשיתי
אבל יש לי בעיה תמיד נקרע לי הגיד ברגל ככה שאני לא יכול ללכת יותר משתי קילומטרים ביום
כי אז אני יהיה מקורקע לשבוע וחצי

חיפשתי מסגרת אבל לא הצלחתי למצא
מצורפת תמונה שבא אני 75

האם ניסית לפנות למרפאת השמנה ועודף משקל בבי"ח הדסה בירושלים.
אני ממליצה על ד"ר רם וייס, רופא המטפל בהשמנה.

אני חושבת שבשלב זה חשוב לעבוד על אכילה בריאה ונורמלית ולא על דיאטה נוספת . דיאטה נוספת - עתידה להיכשל מחדש ולגרום לעלייה נוספת במשקל. טיפול בנרמול האכילה יעזור לך לעצור את העלייה במשקל, לאכול בצורה בריאה יותר ולשפר את מצבך הבריאותי. שיפור המצב הבריאותי יכול להתקיים גם ללא ירידה במשקל.

היי... אני בחורה בת 24 ושוקלת 107 ק"ג בערך (אני מפחדת לעלות על המשקל ולראות את המשקל המדוייק לכן חישבתי בקירוב).... ואני מבינה אותך לגמרי, גם אני הורדתי ועליתי והורדתי ושוב עליתי... ואני מאמינה שזה עדיין לא נגמר, זה מאבק יומיומי... ואין מה לעשות... אני אוהבת לאכול.. בחיי... אני מאוד מאוד אוהבת לאכול... אבל אני אוהבת גם את עצמי... הרבה פעמים אמרתי שדי לי, אני כמו שאני ואני אוהבת את עצמי כמו שאני ומי שלא נאה לו שיתקדם... אבל... אני מודעת לזה שזאת סתם בריחה והשלמה... והייתי בהרבלייף... ומרזה מורית ועוד ועוד דיאטות ושיטות ודיקור... הורדתי יפה אבל... הנה ... היום אני עדיין שמנה. ולהיות שמנה היום זה תפקיד לא קל בכלל... לא כלפי חוץ כשאני בחורה צעירה ורוצה להיראות ולהתלבש יפה... ולא לבד מול המראה... לראות את הבטן הנופלת כמעט עד הברכיים... וזה להמציא תירוץ "שאני מאוד לא אוהבת ים" כשכל החברים שלי בים... זה להיות מצחיקה וחביבה... כי אף פעם לא באמת ארגיש סקסית ונחשקת.... אין לי פתרון קסם... והלוואי שהיה לי... והלוואי שהיה איזה כדור שמוריד לי את התאבון ... אבל אין...
ואני מאמינה שאסור להתייאש... ולכן החלטתי ללכת על ניתוח... ניתוח שרוול כיבה. אני מפחדת פחד מוות, אף אחד מהסביבה שלי לא תומכים או מבינים אותי... אבל אף אחד לא באמת יודע מה זה להרגיש שמן. בכל מקרה ... אני פה ואני אשמח לעודד... אני כואבת את כאבך ואת כאבם של שמנים כמונו...

אני מבינה שהניתוחים היום הם מאד מוצלחים ובעלי תוצאות טובות ואני מאחלת לך הרבה הצלחה. דניאלה

אם אתה רוצה לחיות עליך לפנות לטיפול רגשי נפשי. יש לך לא רק בעיית משקל ובריאות אלא אתה סובל גם מדיכאון וגם הורס את עצמך.

שאלת את עצמך פעם מהי הסיבה שאתה מעולל את הנזק הזה לעצמך?

פנה לטיפול ומהר

בהצלחה

אם אתה רוצה לחיות עליך לפנות לטיפול רגשי נפשי. יש לך לא רק בעיית משקל ובריאות אלא אתה סובל גם מדיכאון וגם הורס את עצמך.

שאלת את עצמך פעם מהי הסיבה שאתה מעולל את הנזק הזה לעצמך?

פנה לטיפול ומהר

בהצלחה

בתמונות אתה נראה בחור מאד חמוד. פניך מאד נאות. אל תחכה ותפסיק לחפש תירוצים