קהילת הפרעות אכילה

זה נכון שלא משנה כמה מקיאים, כרבע מהאוכל נשאר בקיבה? מדי פעם יש לי התקפי בולמוס ואחר כך אני מקיאה בתקווה שהכל הכל הכל יוצא...
אני בטיפול. ואתם אחלה פה.

היי תוכלו להגיד בבקשה איך הצבא מתייחס לסוגיית המשקל?
אם מזהים אצלי תת משקל בלשכת גיוס אני בבעיות?
לא מגייסים או אפשר להתנדב? איך זה הולך ממה שאתם מכירות....
אתם אחלה

היי אופטימית :)
אני לא לגמרי בקיאה בקריטריונים של הצבא לגיוס אבל למיטב ידיעתי, תת משקל יכול להוות עילה לאי גיוסך לצבא.
מאחלת לך שתהיי במשקל תקין ולא תיתקלי בסוגייה זו..
בהצלחה :)

היי
רציתי לשאול בבקשה אילו סימנים להפרעות אכילה ניתן לקלוט מילדה בת 14?
למה עליי להיות קשובה ולשים לב במיוחד ללא התערבות או שאלה ישירה (זה כבר ניסיתי)
תודה

היי זהבה,
הפרעות אכילה הן ספקטרום רחב של הפרעות וכך גם הסימנים שמעידים עליהן.
אני מזמינה אותך להיכנס לאתר שלי, שם תוכלי להתוודע להפרעות האכילה השונות ולסימנים המעידים על כך.
eatmustbelove.co.il
מקווה שהצלחתי לסייע בידייך, את מוזמנת לפנות בכל שאלה,
כל טוב.

היי
אני סובלת מהתקפות רעב ואכילה, בעיקר לפני השינה ובעיקר אחרי הלימודים ושאני מצוברחת ועצבנית.
אני מאבדת שליטה על המשקל בגלל זה והעלתי.
חשוב לי להגיד שאני לא מקיאה.
זה נחשב בולמיה? או שבולמי זה רק מי שמקיא?
איך מתחילים טיפול במצב שלי לפני שאני מאבדת על זה שליטה? תודה המון תודה לכולם

היי,
התקפי אכילה בהם האוכל מהווה אמצעי התמודדות במצבי לחץ או כל מצב רגשי אחר, ללא טקסי היטהרות (כגון, הקאה) מוגדרים כ"אכילה כפייתית" או BED- binge eating disorder. אני מזמינה אותך לקרוא חומר בנושא ובעיקר לפנות לעזרה במישור הרגשי (טיפול פסיכולוגי, לדוגמא) ובמישור התזונתי, אצל דיאטנית המתמחה בהפרעות אכילה. את יכולה גם לפנות לרופא המשפחה שיכוון אותך לגורמים הנכונים.
בהצלחה.

הייתי אצל רופא המשפחה ואצל הדיאטנית, לטענתם אני לא אנורקסית אבל על הגבול,
התחלתי טיפול פסיכולוגי והדיאטנית עובדת איתי על מה אני אוכלת ועל מעקב.
מה עוד אפשר לעשות? איזה דרך חיים לנסות לפתח ביום יום? תודה

שלום
רציתי לשאול האם זה מקובל שבחורה שעל סף אנורקסיה, בגיל 18 תקבל כדורים פסיכיאטרים (ציפראלקס)
כדי לעזור לה לצאת מהאנרוקסיה.
רופא המשפחה המליץ לשקול ורציתי לדעת אם מישהי כאן גם קיבלה המלצה כזאת?
מה הדיאטניות אומרות על זה? מקובל? זה טיפול טוב בגיל כזה? כמובן בליווי של רופא המשפחה ודיאטנית
אשמח לתובנות מכם תודהרבה לכל מי שפה!

בתור דיאטנית אני יודעת שישנן בנות שנעזרות בכדורים פסיכיאטריים שהומלצו ע"י פסיכיאטר/ית ואכן הכדורים משפיעים לטובה וקל יותר לעבור את התהליך.
אני מייעצת לאותה בחורה לפנות לפסיכיאטר ולהתייעץ.
תרופה זו לא תפתור את הבעיה אבל היא יכולה בהחלט, לאדם המתאים, לעזור לטיפול ולמטופל.
נילי

האם הכדורים האלה יכולים לגרום להתמכרות?

היי
כדורים נגד דיכאון לא ממכרים - הגוף לא מתרגל אליהם.

שימו לב ל כתבה מעניינת שעלתה לאחרונה באתר.
סופ"ש נעים לכולם.

שלום
רציתי בבקשה לשאול באיזה מקרים של הפרעות אכילה עלול להפסק המחזור החודשי.
הרבה תודה

הפסקת המחזור יכולה להתרחש במכלול הפרעות אכילה, מאנורקסיה ובולימיה בהם הגוף נמצא בתת משקל או בתת תזונה, אז יש פגיעה בהורמוני המין ובמערכת הרבייה ואף במקרים של השמנה מורבידית שאז לפעמים ישנו קשר לשחלות פוליציסטיות והשמנת יתר יכולה לפגוע בפוריות.

ושיחה עם ההורים זה לא טיפול! רק עם איש מקצוע

אני בולימית והלכתי ליועצת של בית הספר בשביל טיפול וכולי,אבל אני לא רוצה להמשיך.אני חושבת שיש לי בעיה שאני לא מוכנה לתת לאנשים אחרים לעזור לי או לנתח את מה שקרה לי בעבר.אני יודעת שזאת הדרך היחידה שבה אני יוכל להפסיק אבל אני פשוט לא יכולה!ממש תודה.

דיברת על זה עם ההורים שלך?
הם יודעים?
למה את לא רוצה שמישהו מקצועי יעזור לך? את יודעת שזה ממש ממש לא מחייב שינברו לך בעבר... ממש לא.
|smile|

נסי רק להסביר למה בעצם את לא רוצה שמישהו מקצועי יעזור לך ונתמוך בכל מה שתגידי. את לא לבד!

ההורים שלי יודעים והם אמרו שאני צריכה לתת לזה עוד צ'אנס-אבל אני לא רוצה...אני חושבת שאני לא רוצה שמישהו מקצועי יעזור לי בגלל שהתרגלתי לפתור את הבעיות שלי מול עצמי-גם אם הן היו קלות יותר-בלי עזרה מאף אחד,אפילו מההורים.אני גם חושבת שאני לא אוהבת שמישהו מנסה "לנתח" (או מה שזה לא יהיה)את ההתנהגות שלי או את מה שקרה לי פעם שבגלל זה אני היום כמו שאני.ההורים שלי גם די נרתעים מרעיון של מרפאה להפרעות אכילה למרות שאני די בעד.הם מעדיפים שאני ילך ליועצת והכל יהיה "בסדר".
נ.ב.-ממש תודה על התמיכה-זה לא ברור מאליו בכלל!|heart|

היי שוהם
בכיף אנחנו פה בשבילך|smile|
אם את בעד מרפאה להפרעות אכילה- כדאי לך להתייעץ, אין לך שום דבר להפסיד.
קודם כל, טוב מאוד שההורים שלך יודעים מהכל ומשגיחים, זה תמיד יעזור לך אפילו כשלא נראה לך ואפילו שזה נראה לך מציק.
תקשיבי,
תפגשי עם דיאטנית! הן מקסימות מקסימות וממש ממש מבינות ועוזרות.
מציעה לך לעשות כך: את יכולה לשרול את היועצת שתמליץ לך על מישהי ואת יכולה גם לבדוק באזור המגורים שלך שמות של דיאטניות. אחרי שיש לך שמות ביד, את יכולה להריץ את השם שלהן בגוגל (אם אין לך המלצות ממישהו)
ותראי מה הן כותבות באתר אינטרנט שלהם, לפעמים כתובים שם דברים שהן כותבות בצורה מאוד מרגשת ונוגעת שפשוט רק תרצי להתייעץ ולקשקש ולקבל תמיכה! ואז את כבר במעקב ואת יודעת שלקחת את עצמך בידיים.
את יודעת שאומרים... שלפנות לעזרה ולהגיע אליה זה בעצם 90 אחוז מהפתרון|heart|

היי שוהם,
תודה שאת משתפת אותנו בתחושות שלך, בדילמות שלך, במאבק שלך.
הדרך לפתרון הבעיה אינה מחייבת ניתוח העבר. ישנן שיטות טיפול, כדוגמת CBT , שאינן מתמקדות בעבר אלא בהווה.
אני מבינה שעד עכשיו התמודדת לבד עם הבעיות שלך, אני מבינה זאת לחלוטין. כולנו עושים זאת לפעמים.
אך ישנם מצבים שאני זקוקים לעזרה, למישהו מבחוץ שיעזור לנו לראות את הדברים מזווית מעט שונה, שישקף לנו את המעשים שלנו, את המחשבות שלנו ויעזור לנו לפתור את הבעיה.

ישנם כל מיני סוגי מטפלים, חלקם יתאימו לך וחלקם לא. את פשוט צריכה למצוא את האחד שכן...

היי
אני בת 28 וירדתי לאחרונה 10 קילו מ62 ל 52 (ואני 1.73)
אני לא אוכלת שום דבק שמכיל קמח כדי לשמור כי תמיד נראה לי שאני שמנה במיוחד באזור המותניים למרות שאומרים לי שאני רזה ואני לא מוצאת מה לאכול נראה לי שאני אוכלת משהו בסביבות 500 קלוריות ליום.
אני לא מקיאה או משהו מה מצבי? אני במצב לא טוב? אני לא יכולה להפסיק אם הדיאטה כי אז אני בדיכאון טוטואלי
מה עושים? תודה ואנא הדריכו אותייי

היי :)
לפי הנתונים שרשמת ה-BMI הנוכחי שלך הוא 17.3 כאשר BMI תקין הוא בטווח של בין 19-25. כמו כן, את אוכלת כמות מאד זעומה של קלוריות שקרוב לוודאי לא מספקת לגופך את כל הערך התזונתי לה הוא זקוק. לפי מה שאת מספרת, למרות שהסביבה שלך מעירה לך ומציינת כמה את רזה, את לא מצליחה לראות את זה, כלומר, קיים כבר עיוות בדימוי הגוף שלך.. את גם מקשרת בין אכילה לבין מצב רגשי ירוד..
אני מציעה לך לפנות בהקדם לגורם מקצועי המתמחה בהפרעות אכילה שיוכל לסייע לך לצאת מהמעגל האכזרי של האנורקסיה.. את יכולה לפנות לרופא המשפחה שלך שיסייע לך בנושא או לפנות אליי ואכוון אותך לגורמים הנכונים..
שמרי על עצמך..

היי
אני כבר לא יודעת מה לעשות עם זה.
אני חוזרת מהעבודה וכל מה שמעניין אותי זה לאכול ולאכול ואני מאבדת שליטה על המשקל שלי...
ועוד הקיץ מגיע!
אני תמיד מגיעה הביתה בסביבות 7 - מתה מרעב משום מה (אוכלת בעבודה)
ועולה בי הצורך לאכול ולאכול ולאכול ורק ככה להרגע
מה עושיםםםםםם

אני יכולה מאוד להזדהות עם ההרגשה הזאת!
תנסי לנתק את האוכל מכל ההרגלים שחוזרים הביתה, לא לאכול אוכל מול הטלוויזיה, מול המחשב.
להחליט שאת אוכלת עכשיו ארוחת ערב, להכין ארוחת ערב בריאה שתהני ממנה, לשבת ולהקדיש את כל תשומת הלב רק לאוכל ולהנות ממנו באמת.
ולא להמשיך אחריה, להקשיב לגוף שלך :)
ותנסי למצוא רוגע בדברים שאת אוהבת לעשות שלא כרוכים באוכל.

זה הכל עניין של להלחם בהרגלים!
הדס צודקת במאה אחוז
תאכלי ארוחה במטבח כמו שצריך אבל לא במקומות אחרים שלפעמים אנחנו אוכלים בהם סתם ככה מתוך הרגל
וזה בעיקר מול הטלויזיה, מול המחשב או סתם שיושבים עם מישהו וטוחנים תוך כדי!|smile|

תודה שאת משתפת אותנו במצוקה שלנו, אשתדל מאד לסייע ולעזור..
אני מציעה להתמקד בבעיה שתיארת משני כיוונים: הכיוון הראשון הוא לשמור על מסגרת אכילה מאוזנת ומשמרת במהלך היום כדי למנוע מצב שאת מגיעה הביתה רעבה, זאת אומרת, להקפיד על ארוחות מסודרות, כולל ארוחות עיקריות וביניים ולשים דגש על ארוחת ביניים לפני שאת יוצאת מהעבודה הביתה.. אני כמובן יודעת שלהתקפים הללו יש מניעים רגשיים אבל אם תגיעי הביתה שבעה ורגועה יהיה לך יותר קל להתמודד עם הדחף הרגשי.. והכיוון השני- ערכי רשימה של דברים שאת יכולה לעשות כשאת מגיעה הביתה לפני שאת ניגשת לאוכל, אפילו יכול להספיק דבר אחד- כמו למשל, להחליט שכשאת מגיעה הביתה את קודם כל נכנסת להתקלח ורק אח"כ נכנסת למטבח.. אימוץ של הרגל שכזה יכול לשבור את הרצף של להגיע הביתה- ולהתחיל בהתקף אכילה..
כמו כן, הייתי מציעה לך לפנות לעזרה מקצועית אצל כאלו שמתמחים בהפרעות אכילה.
מקווה שעזרתי, בהצלחה :)

כיף לגלות קהילה כזאת..
אני בת 18, מגיל 13 עם בעיות אכילה, זה מתנודד בין השנים.
תקופות מרעיבה ואז תקופות אוכלת.
בתחילת השנה התחלתי שוב להרעיב את עצמי אחרי שהרבה זמן אכלתי יחסית יציב (גם זה יחסית כי האכילה הייתה מאוד ריגשית).
לפני שבועיים החלטתי לקחת את עצמי בידיים, להפסיק לעשות את זה לעצמי.
עכשיו אני אוכלת לפי תפריט שתזונאית קבועה שלי מכיתה ח' נתנה לי, אני אוכל בדיוק לפי התפריט.
עכשיו אני משמינה, ואני מצד אחד יודעת כמה זה חשוב שאני אוכל נכון, ואני יודעת שזה יתייצב בסופו של דבר עם אכילה נכונה וספורט.
אבל אני לא יכולה לסבול את עצמי, אני לא יכולה לראות את עצמי במראה, בתמונות, אני סובלת מלצאת מהבית.
ואני כל כך נמשכת להפסיק לאכול שוב!!!
בבקשה אני אשמח לשמוע קולות מעודדים, שהתמודדו עם זה, שבתוך זה, שעכשיו שלמים עם עצמם.
הצטרפתי לפה לתמיכה, קשה למצוא אנשים שמבינים אותי סביבי.

אני שמחה שהצטרפת לקהילה הזו. אני מקווה שתקבלי כאן את התמיכה הנכונה ותמשיכי בדרכך הטובה- לאכול באופן נורמלי.
תני לזמן לעשות את שלו.
פעמים רבות לאחר שאנו מעבירים את גופנו תלאות (תקופות ההרעבה ואז תקופות של אכילה) לגוף קשה להסתגל למצב של אכילה נורמלית ולכן בהתחלה אנו מעלים במשקל בעיקר בגלל אגירת נוזלים.
תני לגוף שלך הזדמנות...
הוא ייתרגל למצב החדש בו הוא לא צריך לחסוך ולהתייעל כמו במצב של חוסר, אלא יכול "לבזבז" ולהשתמש ברכיבי התזונה במהירות.
אני יודעת שזה קשה, ובדיוק בשביל זה את הולכת לדיאטנית, שתתמוך בך, גם רגשית וכמובן גם תזונתית...
כמובן שגם פה תזכי לאוזן קשבת.
אל תחששי לחשוף את כל מכאובייך, את כל הרעשים שיש בראשך.
זו דרך מעולה להתמודד עם הקושי אך גם להמשיך בדרך הטובה הזו שבחרת.

תהיי גאה בעצמך שבחרת בדרך לא פשוטה אך בדרך שתוביל אותך לחיים נורמלים וטובים יותר.

נילי

היי הדס
הרבה בנות סובלות ממה שאת מתארת (גם אני הייתי שם)
אבל לא הרבה יודעות לפתוח את זה ולשתף כמו שאת עושה ותדעי לך שזה מראה על אומץ אמיתי, על אופי
ועל כוח אדיר שטמון בך!
ואני מצדיעה לך.
אני רוצה שתדעי רק דבר אחד-
אין לך מה להרגיש אשמה או רע אם עצמך, לא עשית שום דבר רע,
לא הרגת אף אחד, לא פגעת בשום דבר - את בסך הכל סובלת ממה שהרבה הרבה בנות צעירות עוברות.

את בטיפול - וזה מצויין ותדעי שהאומץ לשתף ולגשת לטיפול זה 90 אחוז מהדרך!
תעדכני כל הזמן אנחנו רוצות לשמוע ואת ממש אבל ממש לא לבד |smile|

כיף, כיף לשמוע קולות כאלה מבינים.
אני כבר מרגישה חזקה יותר :)

היי הדס
אני שמחה שאת כבר מרגישה יותר טוב,

יפה שאמרת "ספורט" כי זה בדיוק מה שהדיאטנית שלי אמרה
וספורט לא רק טוב לגוף - הוא טוב מאוד לנפש כי הוא גורם להפרשה של אנדורפינים במוח שעושים לנו ממש טוב!
ועכשיו שהתחמם קצת זה בדיוק הזמן.
הנה עצה - קני לך איזה מתנה- מנוי לחדר כושר... נעלי ספורט, אייפוד מדליק ותכניסי כושר לחיים שלך - זה יכול להפוך אותם!

תעדכני!

ספרי מה איתך|heart|

היי!רק העובדה שהצטרפתי לפה וראיתי קצת שאני לא לבד בתוך זה עזרה לי שאני לא יכולה להסביר כמה.
מבחינת תזונה אני מאוד יציבה, אין אכילה רגשית ואני נצמדת לתפריט באופן מאוזן ויציב.
רגשית אני לא יכולה להגיד את אותו הדבר, אבל מובן מאליו שקשה.
בהתחלה היה לי מאוד קשה למצוא נקודות אור והכל היה די אפור, עכשיו החלטתי לנסות לצאת מהבית יותר למרות שאני שונאת שאנשים רואים את מה שאני רואה במראה.
מאוד קשה לי ללכת נגד הטבע שלי וכשאני מרגישה שמנה להמשיך לאכול, אבל אני גאה להגיד שבנתיים ההגיון מנצח.
אין כמוכם, אני חייבת להגיד שוב :)

היי
תוכלו להמליץ בבקשה על כל מה שאפשר להכניס לפה ולא משמין,
כדי לאכול כשיש תאבון אדיר לפחמימות?

יש לי בעיה, בעיקר בלילה שיש לי התקפי רעב וצורך לאכול איזה 6 פרוסות לחם עם משהו!
וברור לי שזה מאוד משמין...

תוכלו להמליץ מה לאכול ממש בהתחלת ההתקף הזה על מנת שאוכל לאכול משהו רגוע יותר ולא להשתולל על ארוחה ענקית?

יש שיטה עתיקת יומין - כשאת מתה מרעב ומרגישה שאת הולכת לבלוע את כל העולם, תאכלי שני מלפפונים וכוס מים, חכי 10 דקות ואז תאכלי.

ספרי איך את ..אמנם לא הייתי פעילה כאן (משתתפת סמויה)
תני עדכונים! איך שם? איך מתקדם?

מחזיקים אצבעות

היא נכנסת ומעדכנת

היי
אני סובלת מאכילה רגשית ובטיפול
הבעיה שלי היא שאני שמחה מאוד אני אוכלת - וגם שאני עצובה או כועסת - אני אוכלת.
יש למישהו פה רעיון מהנסיון שלו מה לעשות במקום לאכול במצבים האלה?
כי כרגע עובדים איתי על דמיון מודרך ולא נראה לי שזה עוזר לי...
מישהו יודע משהו מנסיון?

היי ענת,
רוב האנשים נוטים לאכילה רגשית כשהם משועממים, שמחים או עצובים. 75% מהמקרים של אכילה מוגברת נובעים מרגשות. ישנו קשר הדוק בין אכילה לרגש והמושג אכילה רגשית מתייחס לאותם מקרים בהם הקשר הזה יוצא מפרופורציות ומלווה בתחושה של איבוד שליטה.
הצעד הראשון להתגברות על אכילה רגשית הוא עצם ההכרה בכך. ניתן לעשות זאת ע"י ניהול רישום אכילה ומעקב אחר סקלת רעב ושובע (1-10) כל פעם שאנו אוכלים ובכך לזהות את האכילה הרגשית והטריגרים המניעים אותה. הצעד הבא, הוא למידת טכניקות אחרות, מלבד אכילה, אשר יעזרו לנו להתמודד עם רגשות, כמו למשל, הליכה, שיחת טלפון עם חברה טובה, מקלחת חמה או כל דבר פרודוקטיבי שיצליח להסיח את דעתך מהכמיהה לאוכל (את יכולה לערוך רשימה של כל מיני אלטרנטיבות שכאלה שלא תצטרכי כל פעם לאלתר מחדש). כמו כן, נסי לצמצם את כמות הפיתויים או ה"מלכודות" שיש בביתך והשתדלי להימנע מדפוסי אכילה של "הכל או כלום" (יש הבדל משמעותי בין ההשלכות של 300 ק"קל לבין זה של 3000 ק"קל).
מקווה שהטיפים הללו יצליחו לעזור.. :)

חברות וחברים יקרים,
מה שלומכם?איך החיים?
כבר שישה שבועות שלא נכנסתי לפורום - התגעגעתי.
היום נכנסתי וניסיתי להתעדכן כמה שאפשר....
אז ככה -
כפי שכבר שיתפתי אתכן לפני שבעה שבועות - אושפזתי במחלקה להפרעות אכילה ומזה שישה שבועות אני נמצאת פה במחלקה.
זאת משימה לא פשוטה. זאת מלחמה על החיים - יש הרבה מאד מלחמה עם עצמי של הקולות הטובים והרעים - הקול שאומר שאני בסדר גמור ושזה בסדר להמשיך לרדת ואני אפילו חייבת להמשיך לרדת ולא מגיע לי כלום וקול אחר שאומר לי שאני יודעת שאני חולה ואני יודעת שלבד לא הצלחתי ושאני צריכה את הצוות פה שיעזור לי במלחמה הזאת ולמרות שאני לפעמים לא רוצה אני עדיין צריכה.
התוכנית מאד דורשת - יש ארבע שלבים וככל שמתקדמים בתהליך עוברים משלב לשלב. יש שש ארוחות ביום, כל ארוחה מוגבלת לחצי שעה ולכל אחד נבנה תפריט על פי צרכיו וחייבים לגממור כל ארוחה הכל. אחרי הארוחה יש השגחה ואחריה יש פעילויות וקבוצות שצריך להשתתף בהם ולהחתים את הצוות שאכן השתתפנו. יש 2 פגישות עם פסיכולוגית ופגישה אחת עם מטפלת באומנות/תנועה - בשבוע.
ביום רביעי בבוקר נשקלים ואז נכנס הצוות כולו לדון בכל אחת מהבנות ולהחליט על המשך התוכנית עימה בשבוע הקרוב ובכלל.
השבועות הראשונים היו עבורי קשים ואינטנסיביים מאד והיו עליות וירידות במשקל והמון עבודה עם הצוות המטפל ועם עצמי והכל בכדי שאחלים ואתחזק ואוכל לחזור לחיים של לפני הפרעת האכילה ושלא כל מה שימלא את מחשבותי והתנהגותי לא יהיה המשקל והאוכל - כי יש הרבה מעבר לכך בחיים שלנו.
שבוע שעבר עליתי לשלב שתיים ואני ממשיכה להילחם עם כל הקושי.
מקווה לעדכן בהמשך ולקבל מכן חיזוקים
מרי

היי מרי,
את מאד אמיצה בעיניי! כל הכבוד על שאת מאפשרת לעצמך להילחם במחלה הזאת בכל כוחך ונעזרת בכלים ובמסגרות שמוצעות לך וכל הכבוד שאת משתפת את הפורום שלנו בכל הפרטים הללו, אני מאמינה שזה בהחלט יוכל לעזור לבנות שבחרו להיות חלק מהקהילה שלנו.
חזקי ואמצי :)

ותמשיכי לעדכן כולנו איתך!
חג שמח

יש לי חלום על בית, עם חלונות מוארים וגג רעפים, יהיו שם אתה ואני וצחוק ילדים, נרקום בו את רקמת חיינו, שתי וערב של יומיום ויקרו בו ניסים.

המושג "בית" מעלה אצל כל אחד מאיתנו קונוטציות שונות, החל ממבנה המגורים בו אנו חיים ועד תחושה אליה אנו שואפים או מתגעגעים. הבית בו גדלנו השפיע רבות על מהלך חיינו ועיצב את מי שאנחנו ואת שאיפותינו לעתיד, הבית אותו אנו חולמים להקים מכיל בתוכו את האידיליה שלנו לגבי עצמנו והבית בו אנו נמצאים כעת בד"כ ישקף את המפגש הזה בין הפנטזיה למציאות, בין העבר לעתיד ובעצם ישקף את עצמנו בכאן ועכשיו, בצורה הטובה ביותר בה אנו יכולים להיות בהתאם למסוגלות שלנו.
בית מעניק לנו תחושת זהות עצמית, תחושת בטחון, פנימית וחיצונית. הוא מעניק לנו תחושת שייכות, הרגשה שהגענו לנחלה, לשקט, לאותו מקום בו יקבלו אותנו, יכילו אותנו ויאפשרו לנו להיות, פשוט להיות. בית נותן לנו קביעות והקביעות הזו מעניקה לנו חופש כי היא מאפשרת לנו טווח תנועה, להתרחק ולהתקרב, לצאת ולהיכנס, היא אפילו מאפשרת לנו להיות אימפולסיביים לפעמים ולקחת סיכונים, לעיתים מיותרים, בידיעה שיש לנו תמיד לאן לחזור. בית מהווה עבורנו מצע לשגשוג ולצמיחה אישית, אנו מקבעים יתדות ומצמיחים שורשים, מגיעים ליציבות שבזכותה אנו יכולים לנוע ולהתקדם הלאה, להתפתח, להגשים ולהמשיך לחלום.


גם לגופנו יש בית. הוא נקרא "המשקל הטבעי" שלנו. זהו המקום בו אנו יכולים להיות בשיא הטבעיות שלנו, ככה, כמו שאנחנו. זהו המקום בו אני מפסיקים להילחם ומתחילים לחיות. המשקל הטבעי שלנו הוא המשקל אליו גופנו תמיד ישאף להגיע, הוא המשקל שמאפשר לנו להתקיים בטווח, בתנועה. במשקל הזה לגוף שלנו הכי נוח ומרגיש הכי נכון, ממנו הוא יכול להמשיך ולהתפתח.
אנו מגיעים בכל מיני צורות וגדלים, המשקל הטבעי שלנו מכיל בתוכו את המטען הגנטי והרקע אליו נולדנו וגדלנו כמו גם את מכלול הווייתנו ושאיפותינו לעתיד טוב יותר. כשניתן לגופנו להגיע לנחלה ונעניק לו קביעות ויציבות, כשנרפה ממנו ונרפא אותו, יגמול לנו גופנו ויאפשר לנו המשכיות וגדילה, מימוש ואהבה.

אני מאחלת לכל חברי הקהילה שלנו,
חג אביב שמח ושפע של התחלות חדשות :)

היי
אני גבר בן 28.
עד גיל 21 הייתי ממש ממש ממש רזה- (לא מחלה)
פשוט גנים.
ואז אחרי הצבא החלטתי לקחת את עצמי בידיים ועשיתי דייאט השמנה מטורפת עם חדר כושר,
ותוך שנה העלתי 16 קילו של שרירים ושומן.

ואז התחלתי ללכת עם חולצות צמוודות וכאלה.... ונהנתי מאוד מהמראה החדש.

הבעיה היא שכבר יש לי קצת כרס
ושרירים גדולים מדי. אני רואה את זה בתמונות כשאני מצולם - אבל לא כשאני מסתכל על עצמי.
וכל פעם שאני מביט במראה אני רואה את עצמי רזה, למרות שאומרים לי שאני שרירי מדי.

ממה לדעתכם אני סובל?
כיצד אפשר להרגיע את זה? תודה וסליחה על החפירה

היי מוטי,
תודה רבה שבחרת לשתף אותנו במצוקה שלך..
בד"כ כשאנו מביטים במראה, הדמות שניבטת מולנו תלויה בהשלכה התפיסתית שאנו עושים כלפיה,
זאת לעומת הסתכלות בתמונות שם יותר קל לנו לראות את המציאות ללא העיוות שמתרחש במוחנו..
לפי דברייך, אני מתרשמת שמדובר בדימוי גוף וערך עצמי נמוכים..
הייתי ממליצה לך לקבל יעוץ מקצועי (פסיכותרפיה או דיאטני) על מנת לעבוד על הנושאים הללו.
בהצלחה :)