|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
|
פריקה של מפרק הירך אצל תינוקות
|
|
|
|
צוות מחלקת אורתופדיה ילדים
|
|
בית חולים הדסה עין כרם
|
|
|
|
|
פריקה מולדת או התפתחותית של מפרק הירך בילדים מתרחשת אחת ל-500 לידות. מומחי ביה"ח הדסה עין כרם נותנים הסבר על התופעה, כיצד מאבחנים ומהן דרכי הטיפול בה
|
|
|
פריקה מולדת או התפתחותית של מפרק הירך בילדים DDH-CDH (Developmental Dysplasia of the Hip) היא תופעה המתרחשת לרוב בלידה.
מדובר בפריקה מלאה או חלקית של , או פיגור בהתפתחות גג מפרק הירך המתרחשת לפני, בזמן, או בתקופה המיידית שלאחר הלידה.
זהו מצב שכיח למדי ובמידה ומתגלה בשלב מוקדם, ניתן לרוב לריפוי מלא בטיפול פשוט יחסית וללא נזק בטווח הארוך לפרק הירך.
שכיחות התופעה. בזמן הלידה השכיחות היא כשני מקרים לאלף לידות. בילודים רבים ניתן למצוא "קליק" בפרק הירך שבמקרים רבים חולף באופן עצמאי בחודש הראשון לחיים.
תופעת פריקה מולדת של מפרק הירך שכיחה בבנות פי חמש מבנים ושכיחה ב וביחוד במצג עכוז. הפריקה מופיעה בשכיחות גבוהה במשפחות מסוימות.
למידע נוסף בנושא היכנסו לפורומים:
התופעה אופיינית יותר לצד שמאל של הירך (פי שניים עד שלושה) ובחמישית מהמקרים הפריקה היא דו צדדית. זהו מצב שאינו כואב ואינו גורם לאיחור בהתפתחות ועל כן מאוד קשה לאיבחון על ידי המשפחה.
כשהמצב אינו מטופל, הוא יכול לגרום להתפתחות לא תקינה של המפרק, קיצור הרגל, צליעה, התפתחות שינויים ניווניים וצורך ב בגיל צעיר יחסית.
כיצד מאבחנים? האבחנה מתבצעת בבדיקה גופנית של הרופא המטפל ובמידת הצורך באולטרה-סאונד בגיל צעיר (ארבעה עד שישה שבועות), או באמצעות צילום רנטגן כשהילד בן חצי שנה ומעלה.
הילדים הנולדים בארץ נבדקים על ידי רופא מייד לאחר הלידה ולאחר מכן באופן תקופתי במסגרת טיפת חלב. בכל חשד לבעיה במפרק הירך או קיום גורמי סיכון, מומלצת פניה לאורתופד ואולטרה-סאונד בגיל ארבעה שבועות.
גורמי הסיכון הם: סיפור משפחתי בקרוב מדרגה ראשונה, לידה ב, קיום פגמים נוספים בכפות הרגלים או בצוואר ומיעוט מי שפיר במהלך ההריון.
|  | | פריקה מולדת של הירך - תופעה המתרחשת לרוב בלידה |
בבדיקה גופנית על הרופא לשים לב למספר רב של ממצאים כגון: קפלים לא סימטריים, אי שיוויון אורך בין ה, אי יציבות של המפרק ועוד.
לכתבות נוספות בנושא:
דרכי הטיפול המקובלות:
א. כשהבעיה מתגלה מיד לאחר הלידה והמפרק ניתן להחזרה בקלות, מספיק לשים את התינוק ברצועות או בסד המחזיק את הירכיים במצב בו ה במקומו, לרוב בכיפוף ופישוק.
הטיפול יכול להימשך עד מספר חודשים. המעקב אחרי התפתחות הפרק נעשה בתחילה על ידי אולטרה-סאונד ובהמשך כאשר הילד מגיע לגיל חמישה-שישה חודשים, באמצעות צילום רנטגן.
ב. אם הטיפול אינו מצליח או כשהפריקה מתגלה בגיל מאוחר יחסית, הטיפול מתחיל לרוב בניסיון להחזיר את הפרק למקומו בחדר ניתוח כשהילד מורדם.
בו בזמן מבצעים חיתוך של אחד הגידים באיזור הפרק דרך חתך עורי קטן במפשעה, דבר המקל על החזרת המפרק למקומו. בהמשך מבצעים ארתרוגרפיה שכוללת הזרקת חומר ניגוד למפרק ה והדגמה טובה יותר של המבנים הסחוסיים.
במידה והניסיון מצליח, הילד מושם בגבס מהחזה ועד כפות הרגלים (ספייקה) לתקופת זמן שבין שישה לשמונה עשר שבועות. הגבס מוחלף בחדר ניתוח מדי שישה שבועות.
ג. אם גם שיטה זו לא מצליחה, או כשהילד הינו מעל גיל 18 עד 24 חודשים נדרשת החזרת המפרק למקומו.
זה נעשה בניתוח הכולל את פתיחת הפרק, סילוק הגורם החוסם ולעיתים גם שינוי זווית עצם הירך ו\או עצם האגן על מנת להקנות לפרק יציבות. גם לאחר ניתוח זה יש לרוב צורך בשימוש בגבס.
ד. כל ילד שטופל באחת מהשיטות שהוזכרו זקוק למעקב אורתופד ילדים עד גיל הבגרות.
|
|
|
|
16.03.08
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"קליק" בפרק הירך
|
|
|
|
|
|
|
|
תגובות גולשים
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|