פלואור

כללי

פלואור (Fluorine) הוא יסוד כימי בעל מספר אטומי 9 והוא מיוצג על ידי האות F. פלואור הוא מינראל השייך למשפחת יסודות הקורט הלוגניים וצבעו צהוב-ירוק בהיר.

לפלואור בצורות שונות שלו יש שימושים שונים בתעשייה. פלואור משמש לייצור זכוכיות, נורות, פלסטיק, אורניום טהור, חומרי סיכה, טקסטיל, חומרי הדברה (במיוחד נגד מקקים) ועוד. פלואור משמש גם ליצירת תרופות רבות, כגון תרופות להרדמה כללית, תרופות נגד פטריות, אנטיביוטיקה מסוגים שונים, תרופות נגד דיכאון ועוד.

פלואור במינון נמוך יכול לחזק את עצמות הגוף והשיניים, אולם במינון רב מדי הוא יכול לפגוע בהם ואף לגרום בעיות בריאות שונות.

 פלואור ושיניים

תרכובות שונות של פלואור כגון, פלואוריד הנתרן, פלואוריד בדילי ועוד, מוכנסות למשחות שיניים כדי למנוע עששת. פלואריד הוא אטום פלואור שנוסף לו אלקטרון אחד: -F. הפלואריד מתחבר לאימייל השן ובכך הופך את השיניים לעמידות יותר לחומציות שיוצרים חיידקים.

 הפלרת מים

הפלרת מים היא הוספת פלואוריד למי שתייה כדי להפחית את שיעור העששת אצל האוכלוסייה. החומר שמוכנס למי השתייה בתור פלואוריד בארץ ובעולם נקרא חומצה פלואורוסיליצית. מחקרים שונים שנערכו הוכיחו כי אכן באוכלוסיות ששתו מים עם פלואור היו פחות מקרי עששת. עם זאת, תהליך הפלרת מים שנוי במחלוקת מאז ראשיתו בשנת 1945. כך למשל, ארגונים שונים טוענים כי לרשויות אין זכות להוסיף כימיקאלים למי השתייה של כולם.

פלואוריד נמצא בכל המים הטבעיים בריכוז מסוים. מי ים מכילים, אופיינית 1 מ"ג לליטר, בזמן שבנהרות ובאגמים הערכים קטנים מ- 0.5 מ"ג לליטר. במי תהום עשויים להיות ריכוזים נמוכים או גבוהים של פלואוריד כתלות באזור והימצאות מינרלים מכילי פלואוריד.

רמות מומלצות

הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה קובעת כי הכמות המקסימאלית של פלואור במים צריכה להיות 4 מיליגרם לליטר מי שתיה. המלצת הסוכנות שיהיו רק 2 מיליגרם לליטר שתיה.

מקורות

המקורות העיקריים של פלואור לבני האדם הם בעיקר מים, תה שחור ודגים עם עצמות. גם כלי הבישול מפיצים פלואור אל תוך המזון. כלים מטפלון מעלים את כמות הפלואור במזון ואילו כלים מאלומיניום מורידים את הכמות.

מחסור

חוסר פלואור עלול לגרום לעששת אצל ילדים. עששת היא מחלה בה נגרם ריקבון והרס של השיניים כתוצאה מפעולתם של חיידקים. עששת היא המחלה הנפוצה ביותר בעולם אחרי הצטננות ועלולה לגרום לאי נוחות, לכאב, הפרעה בתפקוד (לעיסה, דיבור) ובאסתטיקה של החיוך והפנים.

עודף

צריכת עודף פלואור יכולה לגרום להרעלת פלואוריד הנקראת רעלת פלואור או פלואורוזיס (fluorosis). פלואורוזיס יכולה להופיע בשתי צורות: פלואורוזיס דנטאלית ופלואורוזיס של השלד.

 פלואורוזיס דנטאלית

פלואורוזיס דנטאלית היא מחלה המופיעה אצל ילדים שצרכו עודף פלואור. פלואורוזיס נראית כמו פסים לבנים קטנים או כתמים שלעיתים כמעט ולא נראים. בצורה החמורה של פלואורוזיס דנטאלית יכולים להיווצר כתמים שחורים וחומים על השיניים וכמו כן השיניים הופכות לחלשות ויכולות להישבר בקלות.

 פלואורוזיס של השלד

פלואורוזיס של השלד נגרמת גם היא עקב צריכת עודף פלואור לאורך זמן (מה שגורם לבריחת סידן מואצת). במקרים מתקדמים פלואורוזיס של השלד גורמת כאב בעצמות, נזק לעצמות והמפרקים, תנועה מוגבלת ועוד. בעיה זו היא נדירה במדינות מפותחות.

פלואורוזיס תוארה כמחלה מקומית של אקלימים טרופיים בהם יש ריכוז גבוה של פלואוריד במים. בהודו נותר פלואורוזיס מקומי בעיית בריאות לאומית מאתגרת הנלמדת בהרחבה.

צריכת עודף פלואור לאורך זמן גורמת גם לפגיעה בתפקודי הכליות, ירידה בתיאבון ופגיעה במערכת העצבים. בנוגע למחלת הסרטן, מחקרים מצאו כי לפלואור אין תכונות מסרטנות וצריכתו אינה גורמת לסרטן.

הערות

הרעלת פלואור קשה וחד פעמית יכולה להיגרם עקב בליעה של מוצרים ביתיים המכילים פלואור כגון חומרי הדברה. במקרה זה הפלואור עובר המרה בקיבה לחומצה פלואורית. הסימפטומים במצב זה קשורים למערכת העיכול וכוללים בחילות, הקאות, שלשולים, וכאבי בטן.