בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | קהילות | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
הוסף למועדפים 
באיזו תדירות אתם מבצעים בדיקות בריאות תקופתיות?
אחת לשנה
אחת לשנתיים
אחת לכמה שנים
מה, צריך לבצע בדיקות?
 שלח
מילון רפואי
 | עקבו אחרינו
 

פרוסטטה

פרוסטטה (בלוטת הערמונית) היא בלוטה במערכת הרבייה של הגבר. הכל על על סרטן הערמונית, עיסוי פרוסטטה, ערמונית מוגדלת, ניתוח ערמונית, ביופסה של הערמונית ועוד.
פרוסטטה, או בלוטת הערמונית, היא בלוטה בגודל של אגוז מלך הקיימת אצל הזכר ברוב היונקים. בבני אדם הפרוסטטה נמצאת רק אצל גברים והיא מהווה חלק חשוב ממערכת הרבייה שלהם. היא ממוקמת מתחת לשלפוחית השתן ומקיפה את צינור השופכה העובר בפין. הפרוסטטה גדלה עם הגיל ובדרך כלל אינה גורמת לבעיות.

תפקידה של הפרוסטטה הוא לאחסן ולהפריש את נוזל הערמונית, שצבעו שקוף או לבנבן והוא מהווה 20-30% מנפח נוזל הזרע של הגבר (בנוסף על תאי הזרע ונוזל שלפוחית הזרע). נוזל הערמונית הוא הנוזל היוצא בשפיכות הראשונות יחד עם מרבית תאי הזרע. תאי הזרע שיוצאים עם נוזל הערמונית הם בעלי תנועתיות רבה יותר, שרידות גבוהה יותר ומגנים טוב יותר על ה-DNA מאשר אלו היוצאים בהמשך עם נוזל שלפוחית הזרע. כמו כן בפרוסטטה יש שרירים חלקים המסייעים להוציא את הזרע בעת השפיכה.

תכולת נוזל הערמונית


בהפרשות הפרוסטטה תכולת החלבונים מהווה פחות מ-1%. נוזל הערמונית מכיל אנזימים פרוטאליטיים (מפרקי חלבונים), את האנזים פוספטאז חומצי (PAP) המיוצר על ידי הפרוסטטה ואנטיגן ספציפי לפרוסטטה (PSA), שהוא חלבון המיוצר על ידי תאי הפרוסטטה. חומר נוסף המצוי בהפרשות הפרוסטטה הוא אבץ.

שניים מן החומרים המצויים בנוזל פרוסטטה משמשים לאבחון סרטן הערמונית ומעקב אחר התקדמות המחלה: רמות גבוהות מהרגיל של פוספטאז חומצי עשויות להעיד על נוכחות של סרטן הערמונית. גם רמות גבוהות של האנטיגן הספציפי לפרוסטטה, PSA, עשויות לרמז על סרטן הערמונית. בדיקת דם המודדת את רמת ה-PSA נחשבת כיום לשיטה היעילה ביותר לאבחון סרטן הערמונית.

סרטן הערמונית


סרטון הערמונית הוא גידול חריג של תאים בבלוטת הפרוסטטה, והוא נפוץ בגברים מעל גיל 65. הסרטן מתפתח באיטיות ויתכן שיעברו שנים עד שיגיע לגודל שמהווה בעיה. בדומה לסוגי סרטן אחרים, גם במקרים של סרטן הערמונית הטיפול יעיל יותר ככל שהמחלה מאובחנת מוקדם יותר. בדרך כלל סרטן הערמונית מגיב לטיפול גם אם הספיק להתפשט. גברים מבוגרים הסובלים מסרטן הערמונית לרוב מתים מסיבות אחרות.

מומחים אינם יודעים מה גורם לסרטן הערמונית אך הסברה היא שהגיל, ההיסטוריה המשפחתית (תורשתיות) והמוצא האתני עשויים להשפיע על הסיכויים ללקות במחלה. גם תזונה לא בריאה, דוגמת אכילה של מזונות עתירי שומן, עשויה לשחק תפקיד.

תסמינים של סרטן הערמונית בשלבים המוקדמים המחלה אינה מתבטאת בתסמינים כלשהם. רוב הגברים אינם יודעים שלקו במחלה עד שהם מגלים זאת במהלך בבדיקה רפואית שגרתית. אם בכל זאת ישנם סימנים מעידים כלשהם לקיום המחלה הם בדרך כלל קשורים בבעיות במתן שתן, אך אותן הבעיות עשויות לנבוע גם מערמונית מוגדלת, בעיה שנפוצה גם היא בקרב גברים מבוגרים.

מתי מומלץ להיבדק אצל רופא? כאשר מופיעים הסימנים הבאים:
 לא ניתן להטיל שתן כלל
 קושי בהתחלת מתן שתן או הפסקת זרם השתן
 תחושת כאב או צריבה בעת מתן שתן
 יש צורך להטיל שתן לעתים תכופות, במיוחד בשעות הלילה
 נוכחות דם בשתן או בנוזל הזרע
 כאב עמוק ותכוף בגב התחתון, בבטן, בירכיים או באגן
 קושי בהגעה לזיקפה

אבחון סרטן הערמונית: שתי הדרכים השכיחות ביותר לבדוק נוכחות של סרטן הערמונית הן:
 בדיקה רקטלית דיגטלית, בה הרופא מחדיר אצבע עטויה כפפה משומנת לתוך הרקטום כדי למשש את הפרוסטטה
 בדיקת דם הבודקת את רמת ה-PSA. רמה גבוהה של PSA עשויה להצביע על סרטן הערמונית, אך עשויה גם להיות סימן לערמונית מוגדלת.

בדיקות נוספות הן:
 אולטרסאונד טרנס רקטלי - בדיקה בה מחדירים מכשיר אולטרסאונד דרך הרקטום ומקרבים אותו לפרוסטטה. בדרך כלל בדיקה זו מלווה בביופסיה של הערמונית לבדיקת נוכחות של סרטן הערמונית.
 ביופסיה של הערמונית - ביופסיה משמעותה לקיחת דגימה מרקמת הפרוסטטה ושליחתה למעבדה לצורך בדיקה. את לקיחת דגימת הרקמה מבצעים דרך הרקטום. אם רמת ה-PSA גבוהה, או אם הרופא מוצא דבר מה חריג בבדיקה הרקטלית, יתכן שהוא/היא יבצעו ביופסיה של הערמונית כדי לבדוק מה הגורם לכך.

לצורך אבחון מוקדם של המחלה חשוב לבצע בדיקות באופן סדיר ותכוף. עם זאת, מומחים אומרים שבדיקות לרמת ה-PSA אינן מתאימות לכל הגברים שכן הם עלולות להביא לכך שאותם גברים יטופלו שלא לצורך, טיפולים אשר עשויים להביא עמם תופעות לוואי נוספות כגון אובן השליטה על השלפוחית וחוסר יכולת להגיע לזיקפה. מומלץ להתייעץ עם רופא באשר לסיכון שלכם לסבול מסרטן הערמונית ולגבי היתרונות והחסרונות של בדיקת PSA.

בעוד שחלק מהרופאים והמומחים טוענים שיש לבצע בדיקות לגילוי סרטן הערמונית באופן קבוע, ישנם גם כאלו שאינם ממליצים על כך. אגודת הסרטן האמריקאית ממליצה לגברים לשוחח עם הרופא שלהם בנוגע ליתרונות, סכנות ומגבלות של בדיקה לגילוי סרטן הערמונית לפני שמחליטים על קיום בדיקה כזו. בדיקת דם לרמת ה-PSA יש לערוך רק לאחר התייעצות עם רופא.

האגודה האורולוגית האמריקאית ממליצה לערוך את הבדיקה הראשונה בגיל 40, ולקבוע בדיקות המשך על פי הצורך. בדרך כלל גברים מתחילים להיבדק בגיל 50, אם כי רופאים ממליצים שגברים שנמצאים בקבוצות סיכון לסרטן הערמונית יתחילו להיבדק מוקדם יותר.

טיפולים בסרטן הערמונית: סוג ואופן הטיפול יהיו תלויים בסוג התאים הסרטניים, מידת התפשטותם בגוף, גיל החולה, בריאותו הכללית והעדפותיו האישיות. האפשרויות הקיימות לטיפול בסרטן הערמונית הן:
 ניתוח כריתת ערמונית - בניתוח זה מסירים את הערמונית או חלק ממנה במטרה להסיר את הגידול הסרטני. קיימים מספר סוגי ניתוחים להסרת הערמונית, חלקם משלבים הליך אנדוסקופי (החדרת צינור דרך השופכה), אחרים עושים שימוש באידוי הרקמה באמצעות גלי מיקרוגל או גלי רדיו, וכן קיימים ניתוחים העושים שימוש בלייזר.
 הקרנות - הקרינה הורגת את התאים הסרטניים תוך גרימת נזק מינימלי לתאים בריאים.
 החדרת שתלים רדיואקטיביים (ברכיתרפיה) - בשיטה זו שתלים רדיואקטיביים דמויי זרעים מוחדרים לפרוסטטה על מנת להרוג את התאים הסרטניים.
 ניתוח בהקפאה (קריותרפיה) - הרג תאים סרטניים תוך שימוש בקור קיצוני המופק על ידי חנקן נוזלי או ארגון. הטיפול נעשה על ידי החדרת מכשיר מתכתי (קריופרוב; cryoprobe)
 תרפיית הורמונים - תאי סרטניים בפרוסטטה גדלים בתגובה לפעילות הורמונלית. תרפיית הורמונים יכולה לעצור את התופעה.
 כימותרפיה - בדרגה מתקדמת של סרטן הערמונית, כימותרפיה עשוייה לסייע למנוע את התפשטות הסרטן.
 המתנה תוך כדי מעקב - מאחר שהתקדמותו של סרטן הערמונית היא לעתים קרובות אטית, חלק מהחולים ממתינים עם הטיפול ומבצעים מעקב שוטף כדי לראות האם הסרטן התפשט.
 ניסויים קליניים - חוקרים שמבצעים ניסויים בטיפול חדש נדרשים למתנדבים עליהם תיבדק השפעת הטיפול. חולי סרטן הערמונית יכולים להשתתף בניסוי כזה כדי לבחון את השפעותיהם של טיפולים חדשים בסרטן הערמונית.

אם הסרטן בשלבים מוקדם ועדיין לא התפשט, ניתן להמתין ולראות מה קורה בהמשך במקביל לביצוע מעקב שוטף על ידי הרופא.

עיסוי פרוסטטה


עיסוי פרוסטטה או עיסוי הערמונית הוא עיסוי של בלוטת הערמונית שמטרתו לטפל בבעיות רפואיות של הבלוטה או כדי ליצור גירוי מיני באזור. מאחר שהפרוסטטה סמוכה לדופן הקדמי של הרקטום, ניתן להגיע אליה ולעסות אותה ידנית דרך פי הטבעת.

עיסוי פרוסטטה מהווה חלק מבדיקה רקטלית דיגיטלית אותה גברים מבצעים באופן קבוע אצל האורולוג כדי לאתר סימנים של סרטן הערמונית. בנוסף, באמצעות עיסוי פרוסטטה ניתן להשיג דגימות של נוזל הפרוסטטה לצורך בדיקות מיקרוספיות ותרביות תאים שמטרתם לאבחן דלקת בערמונית.

בעבר עיסוי פרוסטטה היה הדרך הפופולרית לטיפול בדלקת הערמונית. במזרח הוא משמש כבר מאות שנים כטיפול הוליסטי. זוהרו של הטיפול התעמעם עם כניסת השימוש בתרופות אנטיביוטיות לפני כמה עשורים. אולם, משהתגלה כי במקרים מסוימים התרופות אינן מסייעות להיפטר מהחידקים הגורמים לדלקת, התחדש העניין בעיסוי פרוסטטה כטיפול חלופי.

עיסוי עדין של הפרוסטטה שנעשה בידי אורולוג עשוי להיטיב עם מצבה בדרכים הבאות:
 סיוע בניקוז הפרשות מכאיבות מבלוטת פרוסטטה או שלפוחית זרע מודלקות כרונית
 שחרור הלחץ סביב קצות העצבים הסמוכים לפרוסטטה לצורך הקלה על הכאב

עיסוי נמרץ וחזק של האזור אינו מומלץ על ידי אורולוגים שכן במקרים של דלקת ערמונית חמורה, עיסוי כזה עלול להוביל להרעלת דם. אם האדם לו נעשה עיסוי פרוסטטה מצוי בשלבים מוקדמים של סרטן הערמונית, עיסוי חזק עלול להחמיר את המצב ולגרום לסרטן להתפשט.

עיסוי חזק יכול לעתים להוביל ליצירת 'אבנים' קטנות שעלולות לקרוע את הקרומים הדקים בפרוסטטה ולהחמיר דלקות בה. בנוסף, עיסוי חזק יכול ליצור קרעים בדופן בין הפרוסטטה לרקטום וכן לגרום להתפרצות של טחורים.

ערמונית מוגדלת


ערמונית מוגדלת היא בעיה אותה חווים כמעט כל הגברים המבוגרים עם העלייה בגיל. הגדלה שפירה של הערמונית מתרחשת מגיל 50 בדרך כלל. לרוב אין בעיות בתחילת התהליך אך בהמשך, ככל שהערמונית גדלה היא עשויה ללחוץ על השופכה ולגרום לבעיות בשלפוחית ובמתן שתן. בעיות אלו עשויות להפריע לתפקוד היום יומי של הגבר, לתפקוד מערכת השתן שלו ולתפקוד המיני. החמרה בתסמינים בדרך מופיעה בסיבות גיל 65.

מה יכול לגרום לערמונית מוגדלת?
 גיל - בלוטת הערמונית הולכת וגדלה עם הגיל.
 ירידה ברמת הטסטוסטרון והורמונים נוספים - הגיל המתקדם מביא עמו גם ירידה ברמות ההורמונים. בעקבות הירידה ברמות ההורמון הגברי טסטוסטרון חלה ירידה גם בהורמונים נוספים שקשורים לבלוטת הערמונית.

תסמינים של ערמונית מוגדלת: לפחות ממחצית מהגברים הסובלים מערמונית מוגדלת מראים תסמינים של התופעה, הכוללים:
 טפטוף בסיום מתן שתן
 חוסר יכולת להטיל שתן
 כאבים או דימום במתן שתן
 מתן שתן בתכיפות גבוהה מהרגיל, בעיקר בלילה
 דחף חזק ופתאומי להטיל שתן
 קושי לשלוט על מתן השתן
 קושי בתחילת מתן שתן המתבטא באיטיות או בעיכוב
 זרם חלש של שתן
 הפרעות בתפקוד המיני

אבחון ערמונית מוגדלת: לרוב קשה לאבחן ערמונית מוגדלת מכיוון שרבים מהגברים הסובלים מהתופעה אינם מראים את התסמינים. לפיכך, החל מגיל 50 מומלץ לעבור בדיקה רקטלית דיגיטלית ובדיקת דם לבדיקת רמת ה-PSA - לאחר התייעצות עם רופא. בדיקות נוספות המתבצעות לעתים לצורך אבחון ערמונית מוגדלת כוללות:
 בדיקה של קצב זרימת השתן
 בדיקה של לחץ השתן בשלפוחית בעת הזרימה
 בדיקת נוזל השתן לנוכחות דימום או זיהומים
 תרבית תאים מהשתן לבדיקת נוכחות זיהומים
 ציסטוסקופיה - בדיקה באמצעותה בוחנים את פנים השלפוחית וצינור השופכה באמצעות ציסטוסקופ, צינור שבקצהו מצלמה זעירה (אנדוסקופ).

טיפול בערמונית מוגדלת: הטיפול בערמונית מוגדלת מבוסס על חומרת התסמינים, המידה בה הם משפיעים על חיי היום-יום וקיומן של בעיות רפואיות אחרות. באופן כללי, הטיפולים האפשריים הם המתנה תוך ביצוע מעקב, שינויים באורח החיים, טיפול תרופתי או ניתוח. אם אובחנה אצלכם ערמונית מוגדלת, מומלץ לגשת לבדיקה פעם בשנה כדי לעקוב אחר התקדמות התסמינים ולשקול האם יש צורך בטיפול.

באשר לשינויים באורח החיים, אלו הן כמה המלצות לטיפול ביתי כאשר מופיעים תסמינים קלים של ערמונית מוגדלת:
 להטיל שתן כאשר מופיע דחף לעשות זאת וללכת לשירותים בכל הזדמנות גם אם לא חשים צורך להטיל שתן.
 להימנע מאלכוהול וקפאין, במיוחד לאחר ארוחת הערב.
 להימנע משתיית כמויות גדולות של נוזלים בבת אחת ולהשתדל לפזר את השתייה לאורך היום. כמו כן יש להימנע משתיית נוזלים כשעתיים לפני השינה.
 מומלץ להימנע מתרופות לטיפול בצינון ובעיות בסינוסים המכילות אנטיהיסטמינים או חומרים המקלים גודש, שכן חומרים אלו עלולים להחמיר את התסמינים.
 לשמור על חום הגוף ולהתאמן באופן קבוע. קור והיעדר פעילות גופנית עלולים להחמיר את התסמינים.
 הפחתת מתחים ולחצים בחיים שיכולים לגרום למתן שתן תכוף.
 להתאמן בשיטת קגל (Kegel) הכוללת תרגילים לחיזוק האגן.

ישנם כמה סוגים של תרופות העשויים לסייע בטיפול בתסמיני ערמונית מוגדלת:
 חוסמי אלפא - חוסמי אלפא הם חומרים החוסמים את קולטני האלפא בתאים, המעורבים בכיווץ של שרירים חלקים. הם מסייעים בהרפיית השרירים החלקים מסביב לשופכה וכך מאפשרים זרימה קלה יותר של השתן.
 מעכבי 5-אלפא-רדוקטאז - תרופות אלו מורידות את הרמה בגוף של סוג מסוים של טסטוסטרון (DHT), מה שמוביל להתכווצות הערמונית ומשפר את זרימת השתן.

במקרים מסוימים של ערמונית מוגדלת הרופאים ממליצים על ניתוח. למשל, אם האדם סובל מאי שליטה במתן שתן, דם בשתן, זיהום חוזרים במערכת השתן, כשל כליות ואבנים בכליות.

במקרים כאלו ישנם כמה סוגי ניתוחים אפשריים:
 כריתת הערמונית דרך השופכה (TURP)- הניתוח הנפוץ והיעיל ביותר לטיפול בערמונית מוגדלת. הניתוח מתבצע על ידי החדרת צינורית דרך השופכה והוצאת הערמונית בהדרגה.
 חתך בערמונית (TUIP) - הליך זה דומה לכריתה של הערמונית אך בדרך כלל מבצעים אותו בגברים שהערמונית שלהם קטנה יותר, כלומר, אינה בגודל המצריך הסרה מלאה שלה. גם בהליך זה מוכנסת צינורית לשופכה, אך במקום להסירה נעשה חתך קטן ברקמת הערמונית אשר מגדיל את פתח השופכה ויציאת השלפוחית.
 כריתת ערמונית פשוטה/פתוחה - כריתה זו נעשית בדרך כלל תוך הרדמה כללית או ספינאלית (הרדמה בעמוד השדרה). בניתוח כזה נעשה חתך בבטן או בחיץ הנקבים (האזור שנמצא מאחורי כיס האשכים) ומסירים בו רק את חלקה הפנימי של הערמונית.

ניתוח ערמונית


ניתוח ערמונית מבוצע בדרך כלל במקרים של סרטן הערמונית וכן לטיפול בבעיות ערמונית מוגדלת. להלן סוגי הניתוחים המבוצעים בערמונית:

 אידוי הערמונית (TUMT) - בשיטה זו יש שימוש בהפעלת אנרגיית חום גבוה (אנרגיית מיקרוגל) על רקמת הערמונית במטרה במטרה לאדות ולהעלים רקמה עודפת. אנרגיית החום מוחדרת לשלפוחית באמצעות צינורית גמישה.

 אבלציה במחט (TUNA) - גם שיטה זו מתבססת על חום גבוה המופעל על הערמונית בכדי להשמיד רקמה עודפת, אך מקור החום הוא באנרגיית גלי רדיו וההגעה לערמונית מתבצעת באמצעות מחט מחוממת דרך צינור השופכה.

 כריתת הערמונית דרך השופכה (TURP)- הניתוח הנפוץ והיעיל ביותר לטיפול בערמונית מוגדלת. הניתוח מתבצע על ידי החדרת צינורית דרך השופכה והוצאת הערמונית בהדרגה.

 חתך בערמונית (TUIP) - הליך זה דומה לכריתה של הערמונית אך בדרך כלל מבצעים אותו בגברים שהערמונית שלהם קטנה יותר, כלומר, אינה בגודל המצריך הסרה מלאה שלה. גם בהליך זה מוכנסת צינורית לשופכה אך במקום להסירה, נעשה חתך קטן ברקמת הערמונית אשר מגדיל את פתח השופכה ויציאת השלפוחית וכן מקטין את הלחץ של הערמונית על השלפוחית. זאת במטרה להקל על הטלת שתן.

 כריתת ערמונית פשוטה/פתוחה - כריתה זו נעשית בדרך כלל תוך הרדמה כללית או ספינאלית (הרדמה בעמוד השדרה). הליך זה משמש לרוב במקרים בהם הערמונית גדולה מאד, יש נזק לשלפוחית או במידה וישנם סיבוכים כלשהם. בניתוח כזה נעשה חתך בבטן או בחיץ הנקבים (האזור שנמצא מאחורי כיס האשכים) ומסירים בו רק את חלקה הפנימי של הערמונית.

 ניתוח רובוטי לכריתת הערמונית - ניתוח זעיר פולשני חדש יחסית שבו מסירים את הערמונית תוך שימוש ברובוט. בשיטה זו מבצעים מספר חתכים קטנים בטן ודרכם מכניסים את זרועות הרובוט, הכוללות את המיכשור הדרוש להסרת הערמונית וכן מצלמות וידאו, המאפשרות ראייה תלת מימדית של האזור ותורמות לדיוק ובקרה בעת הניתוח. המנתח מפעיל את זרועות ומצלמות הרובוט באמצעות מכשיר לוח בקרה שהוא שולט בו בעזרת הידיים, כאשר תנועותיו מתורגמות באופן מדויק לתנועות המפרקים של הרובוט. היתרונות של ניתוח רובוטי הם פחות סיבוכים כגון זיהומים ודלקות, אובדן דם מופחת, פחות כאבים ומשך התאוששות קצר יותר.

 טיפול אולטרסאונד (HIFU) - בשיטה זו נעשה שימוש בגלי אולטרסאונד בעוצמה גבוהה להשמדת הרקמה הסרטנית בערמונית. הטיפול מתבצע על ידי החדרת מכשיר אולטרסאונד דרך פי הטבעת. האולטרסאונד סורק את הערמונית ובמהלכו מתבצע מיקוד גלי האולטרסאונד לנקודה אחת. ריכוז גלי האולטרסאונד באופן כזה מביא לעלייה מהירה של הטמפרטורה הגורמת לנמק של הרקמה הסרטנית.

 ניתוח באמצעות קרני לייזר - בניתוח לייזר נעשה שימוש באנרגיית לייזר להרס רקמת הערמונית וכיווץ הערמונית. ניתוח כזה אינו תמיד יעיל בטיפול בערמוניות גדולות יותר. במהלך השנים נעשה שימוש במגוון טכניקות, ערכי גל שונים ומקורות לייזר שונים אך לא כל השיטות נחלו הצלחה וחלקן יצרו סיבוכים כמו בצקות. עם זאת בשנים האחרונות הופיעו שני סוגי ניתוחי לייזר חדשניים שעשויים להיות יעילים יותר:
1. הולמיום לייזר (Holmium laser) - ניתוח שמראה יעילות גבוהה בהסרת הרקמה השפירה אך יש לו חסרונות: זמן הניתוח ארוך ויש קושי בהוצאת הרקמה החתוכה שמצטברת בתוך שלפוחית השתן.
2. לייזר ירוק (KTP laser) - ניתוחי יעיל מאד לאידוי רקמת ערמונית עודפת. נחשב לניתוח בטוח ובעל תופעות לוואי וסיבוכים מינימליים. עם זאת, טרם נערכו עליו מחקרים ארוכי טווח ומחקרים המשווים את יעילותו ליעילות טיפולים אחרים.

 ניתוח בהקפאה (קריותרפיה) - קריותרפיה היא שיטה חדשה יחסית הנחשבת לשיטה זעיר פולשנית. קריותרפיה מתבססת על הרג של תאים סרטניים באמצעות קור קיצוני המופק על ידי חנקן נוזלי או ארגון. הטיפול נעשה על ידי החדרת צינורית מתכת דקיקה (קריופרוב; cryoprobe) אל הערמונית דרך חתך בין פי הטבעת ושק האשכים. כדי להגן על השופכה מהקור, מזרימים נוזל סליין חמים לאזור באמצעות קתטר. הקור שמוחדר דרך הצינורית מקפיא את הערמונית והורס רקמה סרטנית. תוך ביצוע ההליך נעשה שימוש באולטרסאונד כדי שהמנתח יוכל להביט באזור, לזהות את הרקמה הסרטנית ולהימנע מפגיעה ברקמה הבריאה.

 החדרת שתלים רדיואקטיביים (ברכיתרפיה) - ברכיתרפיה היא שיטה חדשה בטיפול בסרטן הערמונית המערבת החדרת חומר רדיואקטיבי ישירות או בסמוך לאיבר המטרה (הרקמה בה יש גידול סרטני) במקום ההקרנה החיצונית הרגילה. שיטה זו מאפשרת שימוש בכמות גדולה יותר של חומר רדיואקטיבי כדי לטפל באזור קטן יותר בזמן קצר יותר בהשוואה לטיפול הקרנה חיצוני. כמו כן, שיטה זו מסבה פחות נזק לרקמות סמוכות בהשוואה להקרנה חיצונית העוברת מספר רקמות בגוף בדרך אל הגידול.

החומרים הרדיואקטיביים שנעשה בהם שימוש בברכיתרפיה הם: צזיום, זהב, פאלאדיום ויוד, כאשר האחרון הוא הנפוץ ביותר. במהלך ברכיתרפיה מחדירים ישירות לערמונית, או מאד סמוך אליה, שתלים רדיואקטיביים דמויי זרעים (בגודל של גרגרי אורז) במטרה להרוג את התאים הסרטניים. את ה'זרעים' מחדירים באמצעות מחטים דקיקות, תוך הנחיית אולטרסאונד להגברת הדיוק. לברכיתרפיה תופעות לוואי מעטות, משך הניתוח קצר וכך גם ההחלמה. השיטה צוברת פופולריות רבה כתחליף לניתוחים של הסרת הערמונית.

קיימים שלושה סוגים של טיפולי ברכיתרפיה:
1. השתלות עם מינון בקצב נמוך (LDR) - בטיפול כזה השתלים נשארים בערמונית 1-7 ימים ואז מוסרים.
2. השתלות עם מינון בקצב גבוה (HDR) - בטיפול כזה השתלים נשארים במקומם במשך כמה דקות בכל פעם ואז מוסרים. אדם העובר טיפול כזה נדרש להגיע לבית החולים מדי יום או להתאשפז.
3. השתלות קבועות - השתלים המוחדרים לערמונית נשארים בגוף לתמיד. עם הזמן הקרינה נחלשת אך יש צורך לנקוט אמצעי זהירות מסוימים.

ביופסיה של הערמונית


ביופסיה של הערמונית היא הליך בו לוקחים דגימות קטנות מרקמת ערמונית במטרה לשלוח אותן לבדיקת מעבדה שתבדוק אפשרות לסרטן הערמונית. ביופסיה נעשית בדרך כלל כאשר רמות ה-PSA בדם מצביעות על אפשרות לסרטן הערמונית או כאשר נמצאים ממצאים חריגים בבדיקה רקטלית דיגיטלית של הערמונית. ההליך נעשה בהרדמה מקומית. לעתים קיימים סיבוכים כגון דם בשתן ובזרע למשך כמה ימים עד כמה שבועות לאחר הביופסיה.

בהליך מודרת מחט דקה דרך הרקטום, צינור השופכה או חיץ הנקבים, כאשר השיטה הנפוצה ביותר היא דרך הרקטום. באמצעות מחט זו לוקחים דגימות מרקמת הערמונית. ביופסיה מבוצעת תוך שימוש במכשור אולטרסאונד שמטרתו לסייע בכיוון את המחט לאזור הנכון.

דלקת ערמונית


דלקת הערמונית (prostatitis) היא דלקת שבדרך כלל נגרמת כתוצאה מזיהום חידקי. לרוב היא אינה חמורה אך מומלץ ללכת להיבדק אצל רופא במקרה של דלקת. קיימים כמה סוגים של דלקת הערמונית:

 דלקת ערמונית כרונית לא חיידקית - מהווה כ-95% מהמקרים של דלקת הערמונית. דלקת זו כוללת בדרך כלל כאב כרוני באגן. זהו סוג הדלקת הקשה ביותר לטיפול בין השאר כי הוא אינו לגמרי מובן. בסוג זה של דלקת בערמונית מטפלים במגוון דרכים: אנטיביוטיקה, חוסמי אלפא, פיזיותרפיה, מרפי שרירים, אנטיהיסטמינים, עיסוי לערמונית ולעתים גם ניתוח לכריתת חלקים מהערמונית.

 דלקת חיידקית כרונית של הערמונית - סוג זה אינו נפוץ יחסית. הוא נגרם על ידי חידקים שמצאו מסתור בערמונית ומדי פעם תוקפים אותה ויוצרים דלקת. הטיפול הוא טיפול אנטיביוטי שבדרך כלל ניתן במשך מספר חודשים.

 דלקת חריפה של הערמונית - הסוג הכי פחות נפוץ של דלקת הערמונית שהוא גם הכי מסוכן לחולה. בדרך כלל הגורמים לסוג זה של הדלקת הם החידקים המאכסנים את מערכת העיכול כמו אי קולי ופרוטאוס, אך לעתים גם חידקים כמו כלימדיה, זיבה ומיקופלסמה. הטיפול בדלקת זו הוא אנטיביוטי ונמשך מספר שבועות.

 דלקת ערמונית בלתי מורגשת - סוג זה של דלקת ערמונית הוא יחסית נדיר באוכלוסיה. בדלקת זו ישנם תאי דם לבנים בשתן והיא למעשה סוג של לויקוציטוזיס (תופעה של ריבוי תאי דם לבנים). הסובלים מדלקת זו בדרך כלל אינם חשים בנוכחותה והיא אינה מסבה להם כאב או אי נוחות. דלקת כזו אינה מצריכה טיפול.

תסמינים נפוצים של דלקת הערמונית הם:
 כאב במתן שתן או בפליטת זרע
 חום וצמרמורות
 כאב באגן
 צורך תכוף להטיל שתן
 שתן בגוון עכור

דלקת בערמונית לרוב מאובחנת בבדיקה רקטלית. במקרים של דלקת ערמונית חיידקית ניתן לזהות את החידקים בשתן שעשויים להיות הגורם לדלקת באמצעות בדיקות מעבדה כמו PCR ובדיקות תרבית. כדי למנוע דלקת בערמונית מומלץ לשמור על היגיינה מקסימלית של איבר המין וסביבתו. רוב הגברים לא יסבלו מדלקת ערמונית במהלך חייהם.
 טיפ בנושא פרוסטטה

מתי כדאי להיבדק לסרטן הערמונית?

לגברים הנמצאים בקבוצת סיכון גבוה מומלצות בדיקות לאבחון מוקדם מגיל 50, אחת לשנה. סיכון גבוה מוגדר כהופעת סרטן הערמונית אצל קרובי משפחה מדרגה ראשונה (אח, אב או בן) שחלו בסרטן הערמונית לפני גיל 70. הבדיקות המומלצות הן PSA, בדיקה רקטלית וכן אולטרסאונד - אך יש להתייעץ קודם לכן עם רופא, שכן לחלק מהבדיקות תופעות לוואי.

 תרופות סבתא