האם לשלוח את הילד לכיתת מחוננים?

הורים רבים נמנעים מלשלוח את ילדיהם לכיתת מחוננים, גם אם נמצאו מתאימים לכך. לא פעם דעות קדומות של ההורים מונעות מילדים לפתח את כישוריהם ולהשתלב בחברת ילדים מחוננים נוספים
מאת חנה דויד
| 10/01/2013 |
צפיות: 7,936
כאשר מגיע למשפחה מכתב המבשר שהילד התקבל לתכנית המחוננים ברשות המקומית בה הוא מתגורר או במרכז המחוננים הקרוב ניצבת המשפחה בפני החלטה חשובה: האם להיענות להזמנה או לא? התשובה לשאלה זו, שבגינה פונים אלי מדי קיץ הורים שאינם יכולים להחליט בעצמם אינה פשוטה, ותלויה בגורמים רבים אותם צריך לברר.

למידע נוסף בנושא חינוך ילדים היכנסו לפורומים:
פורום אספרגר - PDD, חינוך מיוחד
פורום התפתחות הילד, התפתחות ילדים
פורום פסיכולוגיה
פורום פסיכולוגיה הוליסטית
פורום פסיכולוגיה ילדים

לפני שנדון בשאלה זו צריך להבהיר: בארץ קיימים שני סוגים של תכניות למחוננים ואין אפשרות לבחור ביניהן. כלומר ב-5 רשויות מקומיות יש כיתות מחוננים הפועלות שישה ימים בשבוע. בחיפה ובפתח תקווה פועלות כיתות אלו החל מכיתה ד. בתל אביב, חולון ורמת גן הכיתות פועלות החל מכיתה ג . כמו כן קיימים ברחבי הארץ 56 מרכזים, מהן 15 במגזר הערבי, שבהם מתקיימות תכניות בוקר או אחר הצהריים יום בשבוע בלבד. תכניות הבוקר מחליפות את הלימודים בכיתה הרגילה, אליה ממשיך הילד ללכת חמישה ימים בשבוע, או מתקיימת כתוספת לו – כאשר הוא מגיע לכיתתו כל בוקר, ופעם בשבוע גם למרכז המחוננים.


באשר לתכניות ההעשרה, תכניות אלו נחשבות נחשקות והורים רבים נושאים אליהם עיניים, שכן הן מעין חוגים ברמה גבוהה ובעלות נמוכה יחסית, היות והן ממומנות רק בחלקן הקטן על ידי ההורים. ישנן רשויות מקומיות המממנות ביד רחבה את העלות, כמו עיריית ראשון לציון, שבה מתאפשר לפתוח כל שנה 9 כיתות העשרה, וישנן אחרות שבהן עיקר המימון הוא ממשלתי, ולכן רק ילדים מאחוזון 98.5 מוזמנים לאחת מתכניות אלה. למשל: בתל אביב הגדולה מראשון לציון יש רק כיתת מחוננים אחת, בבית ספר "גרץ", בנוסף ילדי תל אביב הלומדים בחינוך הדתי משתתפים, ביחד עם ילדי הערים הסמוכות השייכים לחינוך הדתי, בתכנית ההעשרה "ידי"ד" שבמכללת תלפיות.

לפיכך השאלה: "האם לשלוח את הילד לכיתת מחוננים?" רלבנטית רק למיעוט קטן ביותר של הורים: לאלה המתגוררים באחת מחמש הערים שמניתי, שילדיהם הוזמנו לתכנית. אף על פי כן חוזרת שאלה זו ומטרידה הורים רבים, בעיקר "הודות" לדעות קדומות רבות הרווחות במקומותינו מהסוג: "ילד בכיתת מחוננים לא פוגש ילדים רגילים", "יהיה לו קשה להסתגל לילדים רגילים" או "אנחנו לא רוצים שהוא יחשוב את עצמו".

אבל הטיעון הטוב ביותר ששמעתי מפי הורים שהגיעו אלי לייעוץ כדי שאעזור להם להחליט אם לשלוח את ילדם לכיתת המחוננים בבית הספר גרץ היה: "אם זה כל כך טוב, ואם רק אחוז וחצי מילדי תל אביב מקבלים את ההזדמנות ללמוד בכיתת מחוננים – למה בית הספר צריך לקיים ימי הורים, להסביר לנו כמה זה טוב לילדים – הלא ההיגיון אומר שאנחנו היינו צריכים לחזר אחרי בית הספר ולא להיפך?"

אכן יש צדק בדבריהם. מאז נפתחה כיתת המחוננים הראשונה בבית הספר "גרץ" לא קרה שנפתחו שתי כיתות מקבילות, אף על פי שמספר הילדים בכל שכבת גיל בתל אביב הוא כ-5000, ולכן מספר הילדים שמאותרים כמחוננים הוא כ-75. היכן כל הילדים הללו? מדוע הם מצביעים ברגליים ודוחים הזדמנות כה נדירה הניתנת לכל כך מעט ילדים, ורק ב-5 ערים בארץ?
<@ --- IMG_2 --- @>
בשנת 1997 פירסמתי לראשונה את מאמרי: חינוך ילדים מחוננים בכיתות מיוחדות או בכיתות רגילות? מאמר זה התפרסם שנה לאחר מכן במקראה של האוניברסיטה הפתוחה שערך אבנר זיו ז"ל, מחוננות וכשרונות מיוחדים. המאמר אינו מהווה המלצה עבור ילד כלשהו. הוא עוסק בסוגיה חינוכית-פוליטית: היכן כדאי להשקיע את המשאבים המיועדים למחוננים, וזאת בהקשר של הסירוב המתמשך של הורים רבים, לאורך עשרות שנים, לשלוח את ילדיהם לכיתת מחוננים הפועלות שישה ימים בשבוע, ולעומת זאת ההיענות הגבוהה לשלוח את הילדים לתכניות ההעשרה השונות.

ב-15 השנים האחרונות, מאז התפרסם המאמר, נוכחתי לדעת עד כמה רבים הנזקים שנגרמו לילדים שאותרו כמחוננים והוריהם החליטו לא לשלוח אותם לכיתת מחוננים, וזאת בהקשר של השינויים ברמת הלימודים בבתי הספר הציבוריים מחד-גיסא וברמת המורים מאידך-גיסא. לפיכך, מסקנתי היא, שעבור ילדים רבים יש צורך בחיזוק, בעידוד, בתמיכה, ולפעמים אפילו בהתערבות על בסיס קבוע לתקופת-מה כדי לתמוך בילד הלומד בכיתת מחוננים.

לכתבות נוספות בנושא פסיכולוגיה:
על הורים שלא רוצים שילדיהם יהיו מחוננים
האם הילדים שלכם מחוננים?
אמא'לה! איך לעזור לילד להתמודד עם פחד?
אובדנות ונסיונות התאבדות בקרב מתבגרים
חינוך: מתי אסור לגבות את ה"מערכת"?

גם ההורים נזקקים לתמיכה. מנסיוני, בכל המקרים בהם ההורים קיבלו את התמיכה המתאימה, רמת שביעות הרצון של הילד שלמד בכיתת מחוננים, ובעקבות זאת גם של הוריו, היתה גבוהה ואפילו גבוהה מאוד. על אף הקשיים שמזמנת כיתת המחוננים, כאשר ההורים היו תמימי דעים שהילד חייב לקבל מענה גם לצרכיו והקוגניטיביים והם היו מוכנים לתמוך בו, בסופו של דבר הילד השתלב היטב בכיתה, יצא נשכר מלימודיו בה, ובעיקר מצבו החברתי והרגשי היה טוב יותר מאשר היה קודם לכן, בכיתה הרגילה.

ניתן ליצור קשר עם ד"ר חנה דויד בטלפון: 03-9674748

דרג עד כמה מאמר זה עזר לך

עזר מאד

עזר

טוב

עזר קצת

לא עזר


* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר