הוספיס: המקום לטיפול פליאטיבי תומך

התמודדות עם מוות זו גזירה שחלה על כולנו. את הגזירה הזו ניתן להפוך לקשה פחות, בעזרתו של הצוות המקצועי בהוספיס
 מערכת BeOK
מאת מערכת BeOK
| 20/05/2019 |
צפיות: 692
אנשים רבים ניצבים בפני החשיבה על המוות באופן יומיומי.

במקרים של מחלה סופנית, שבהם טיפולים מצילי חיים הם כבר לא בגדר אופציה, שכן הכיוון הוא ברור לכל עין בשלב שכזה. לאנשים שנלחמים בעוז מול מחלות סופניות לא נותרו הרבה ברירות. כעת, הדבר היחיד שנותר לחכות לו מלבד שנת הנצח, זה נס כלשהו.

חשוב לציין שגם זה קורה לפעמים, יש ניסים בעולם והחיים יכולים להוליד מתוכם הפתעות רבות, נעימות ולא נעימות, גדולות וקטנות. אך בעוד אנו ממתינים לניסים, חשוב שנעשה את זה בצורה הנכונה, הטובה והנוחה ביותר. על אחת כמה וכמה כשמדובר באנשים עם מחלה סופנית.

יש לכם שאלות נוספות? היכנסו עכשיו לפורומים:
פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי
פורום סרטן העור, מלנומה, נקודות חן
פורום אורולוגיה, סרטן הערמונית, סרטן האשכים, סרטן שלפוחית השתן
פורום סרטן העין (אונקולוגיה של העין)
פורום התמודדות עם לחץ, פרידה, בגידה, פיטורין

לדעת כיצד לספק נוחות ותמיכה עבור אדם אהוב הסובל ממחלה סופנית זה דבר מאתגר מאוד. מה ניתן לומר או לעשות? כיצד תצליחו לעזור לאהוב שלכם להתמודד? איך אתם תתמודדו עם האבל שלכם? רבות הן השאלות שיכולות לעלות בעקבות הסיטואציה הלא פשוטה והרת הגורל הזו. תשובות לשאלות אלו ניתן למצוא אצל כל צוות מקצועי בכל הוספיס.

טיפול פליאטיבי תומך

ארגון הבריאות העולמי מגדיר את הטיפול הפליאטיבי כגישה טיפולית כוללנית.

מקורו של השם "פליאטיבי" במילה palliate, שפירושה הוא להקל, לשכך.

הגישה הפליאטיבית רואה במוות תהליך טבעי. היא לא נועדה לעכב או לזרז אותו. מטרת גישה זו לשפר ככל הניתן את רמת איכות החיים ולמנוע את סבלם של החולים במחלות חשוכות מרפא.

טיפול תומך נועד לשלב בו לא ניתן עוד לרפא את החולה ממחלתו. בשלב זה, הדבר החשוב ביותר הוא להקל על החולה בכל האספקטים:

סימפטומים פיזיים- הקלה על תופעות וכאבים פיזיים המתרחשים בגוף: עצירות, קוצר
נשימה, חוסר תיאבון, עייפות, בחילות, קושי להירדם ועוד.

סימפטומים נפשיים- הטיפול כולל הקלה ושימת דגש על היבטים פסיכולוגיים (חרדה
ודכאון), חברתיים ורוחניים של החולה.

אחד העקרונות המהותיים של שיטה זו היא אספקת מערכת תמיכה ופיתוח תקשורת קרובה עם משפחתו של החולה. עקרון זה מיועד בשביל להעניק לבני משפחתו של החולה מקום בטוח שיסייע אותם בהתמודדות עם המחלה, ויחזק אותם ברגעים שלאחר מותו.

הטיפול מוענק על ידי צוות רב-מקצועי, הכולל: עובדת סוציאלית, רופא ואחות. ניתן לקבל טיפול זה בבית החולים, בבית החולה עצמו או בהוספיס.

מהו הוספיס?

הוספיס מוגדר כבית חם ועוטף המקיים בתוכו פילוסופיית טיפול שמתמקדת בפליאציה (טיפול בחולים בסוף חייהם) של חולים סופניים, כאלו שלמרבה הצער כבר לא ניתן להציע עבורם טיפולים מצילי חיים.

ההוספיס הוקם במטרה להקל על כאבם של הסובלים ממחלות חשוכות מרפא, לסייע בהפחתת התסמינים הפיזיים, הרוחניים, החברתיים והרגשיים של המחלות, וללוות אותם בצורה הטובה ביותר ככל האפשר.

אולי יעניין אתכם גם:
"ניתן למנוע כ-65 אחוזים ממקרי המוות מסרטן"
כ-1.2 מיליון ישראלים מוותרים על תרופות
"סל הבריאות גוזר עלינו מוות"
פחד מוות: ילדים להורים קשישים לא מודעים
6 מלכודות מוות שמסתתרות בבית

המחשבה נולדה כבר במאה ה-17 על ידי סיסלי סנדרס, אך השיטות המקובלות שלפיהן פועל כיום בית ההוספיס מבוססות על הגישות המודרניות והמתקדמות ביותר בכל הנוגע להתמודדות מול המוות.

הרעיון המרכזי מאחורי הקמת ההוספיס הוא לספק את הנוחות המרבית בעבור אנשים הסובלים ממחלה סופנית, בעזרתה של תמיכה אנושית רחבה מטעם הצוות המקצועי.

בין הקשיים הכרוכים ברפואת ההוספיס ניתן למצוא התנגדויות מקצועיות, טאבו חברתי ופחד אנושי מהמוות. מרבית קשיים אלו נובעים מהעיסוק הגלוי והפתוח בסוגיה ואי הנוחות שהדבר גורם למטופלים ובני משפחתם.

אחד השירותים שמעניק צוות ההוספיס נוגע לקרוביהם של המטופלים במקום – הקרובים מקבלים את אותה דרגת תשומת הלב, המקצועיות והחמלה, בדיוק כמו המטופלים עצמם. העובדות הסוציאליות עוזרות לקרובים להתמודד מול הבירוקרטיה של קופות חולים, ביטוח לאומי, סידורי ההלוויה ולכל הנגזרות המקשות לא פחות מהסיטואציה עצמה. הדגש הוא על תמיכה ברמה האישית נוכח חששותיהם של הקרובים לגבי המטופל.

שירות חשוב נוסף לא פחות שמעניק ההוספיס הוא התמיכה הניתנת לילדי המטופלים, המסייעת לילדים להתמודד עם העובדה שההורה סובל ממחלה סופנית ולהתכונן לחיים שלאחר האובדן. מעקב שכול, שנמשך פרק זמן של שנה מיום הפטירה, הוא חלק בלתי נפרד ממדיניות ההוספיס, במיוחד בעבור משפחות בסיכון, ולבטח כאשר ילדים מעורבים.

בישראל, שירות ההוספיס ניתן כחלק מסל הבריאות. קיימות מספר מחלקות הוספיס, כאשר המוכרת שבהן שוכנת במרכז רפואי שיבא, במבנה המכיל בתוכו 18 מיטות. הוספיסים נוספים פועלים בבית החולים הדסה הר הצופים ובבית החולים הצרפתי. כמו כן, קיימים מספר שירותי הוספיס הפועלים מחוץ לבתי החולים, כמו זה של האגודה למלחמה בסרטן ומרפאות צבר.

החולים מגיעים להוספיס כדי להיפרד מן העולם בתנאים נוחים ככל האפשר, כשהם עטופים בצוות מטפל ותומך ובמשפחה אוהבת. מעטים מאוד (ארבעה עד שישה בשנה) מגיעים אחרי טיפול, מתייצבים ואז יוצאים הביתה, לאחר זמן מה, הם שוב חוזרים אל אותו ההוספיס.

לפי נתונים עדכניים, משך האשפוז הממוצע של מטופלים במסגרות הוספיס אשפוזי בישראל עומד על 16.2 ימים בלבד. זאת אומרת, שרבים מהישראלים המטופלים במסגרות אלה מופנים אליהן רק בשלבים המאוחרים של המחלה הסופנית, ולא בפרק הזמן של שישה חודשים, כפי שמאפשרים שירותי ההוספיס. בעקבות כך, רבים מהחולים מתקבלים למקום כשהם כבר סובלים מתסמיני מחלה מורכבים ונפטרים ממש בסמוך לקבלתם אל בית ההוספיס.

חוק 'החולה הנוטה למות'

לפי חוק 'החולה הנוטה למות' משנת 2005, רופא אחראי הוא זה אשר יש בסמכותו לקבוע אם מטופל הוא חולה סופני, רק אם ניכר שהמטופל סובל מבעיה רפואית שאינה ניתנת לריפוי ונוסף על כך, תוחלת חייו – גם אם יינתן לו טיפול רפואי – לא עולה על כחצי שנה. קביעתו של הרופא האחראי צריכה להיעשות לפי החוק, בהתייעצות עם רופאים מומחים המטפלים במטופל, ובמידת האפשר גם עם רופאו האישי.

חוק 'החולה הנוטה למות' קובע את התנאים שבהם לאדם יש זכות לסרב או להסכים לטיפול רפואי, הכולל חיבור למכונות מאריכות חיים. החוק אומר שכאשר אדם עדיין בריא וכשיר ואינו חולה במחלה סופנית, ניתנת לו האופציה לקבוע את אופי הטיפול הרפואי העתידי שלו, במקרה שיוגדר כ'חולה הנוטה למות'. כלומר, במידה והוא ימצא את עצמו במצב שבו הוא לא יהיה מסוגל להביע את רצונו לכך.

חוק 'החולה הנוטה למות' אינו מאפשר מתן טיפול המקצר את תוחלת חייו של מטופל כלשהו, או במילים אחרות, ביצוע המתת חסד. בעבור מימוש ההליך הזה הוקם ארגון דיגנאטיס השוויצרי המסייע לאנשים שבוחרים לסיים את חייהם בעקבות מחלה סופנית.

החוק הקיים בישראל כן מאפשר לחולים סופניים לבקש על גבי מסמך הנחיות רפואיות מקדימות כדי להימנע מקבלת טיפולים המוגדרים כמאריכי חיים. הזכות לסרב או להסכים לטיפול רפואי במצבים אלו ניתנת רק במידה והחולה חתם על טופס הנקרא "צוואה בחיים" או "הוראות רפואיות מקדימות" או במקרה בו העניק ייפוי כוח לאחד מקרוביו. האדם חייב למלא את הטופס כשהוא נמצא במצב המוגדר כשיר.

חוק 'החולה הנוטה למות' קובע כי כאשר אדם מביע את רצונו בבירור לגבי המשך הטיפול, והוא מילא את הטופס המחויב על פי חוק, הרופאים יוכלו לבחור להימנע מהמשך טיפול רפואי בהתאם לבקשתו. בכל מקרה אחר, שאין בו הבעת רצון שכזו, יימשך הטיפול הרפואי בחולה.

החיים הם נעימים והמוות הוא שליו, אך המעבר ביניהם הוא הקשה ביותר. זוהי זכותו הבסיסית של אדם לקבוע כיצד הוא בוחר ללכת אל עולמו. חלק מהאנשים בוחרים להעביר את ימיהם האחרונים בביתם, חלקם השני ממשיך ונאבק עד נשימתו האחרונה על מיטת בית החולים, והחלק הנוסף מעדיף את ההוספיס כתחנה האחרונה באוטובוס החיים.

זוהי בחירה כלל לא קלה והיא מלווה בלבטים רבים ומחשבות טורדניות מצד החולה וסביבתו. כל כך הרבה שיקולים מסתובבים בראש בסיטואציה כזו, קשה מאוד לחשוב בצלילות ועוד יותר קשה להגיע לידי החלטה שאיננה גוררת עמה ספקות.

כאשר התמונה מתבהרת, ניתן לומר, שבמקרים מסוג אלו, הבחירה בהוספיס היא אכן החכמה ביותר לפי המצב הנתון.

ההחלטה להתחיל שירותי הוספיס עשויה להיות מפחידה ונחרצת מדי, אבל היא לא חייבת להיות כך.

אין זה אומר שוויתרתם על החיים על ידי בחירתכם בהוספיס. ההיפך הוא הנכון. בחרתם להתמקד באיכות החיים במקום זאת. ההוספיס הוא מקום המנסה להפוך את חוויית המוות הקשה מטבעה, לכמה שיותר נוחה.

באופן אירוני כלשהו – עד כדי חוויה יפה ומלאת חיים עבור המטופלים.

דרג עד כמה מאמר זה עזר לך

עזר מאד

עזר

טוב

עזר קצת

לא עזר


* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר

יועצים בתחום

  • ד"ר מרים מייזל
    ד"ר מרים מייזל
    אורחות חיים, רפואת משפחה ד"ר מייזל היא מומחית ברפואת משפחה ובעלת רישיון לעסוק בהיפנוזה רפואית. דוגלת בתזונה בריאה. בשנת 2018, חיברה ד"ר מייזל פרק בספר לימוד לרופאים. פרק זה עוסק במחקרים שמביעים... קרא עוד