אמי כחודש בבית הורים ומרגישה בכלא...האם נכון להוציא חולה דמנטי למספר שעות מחוץ למוסד או שזה יגרום לבלבול יתר ואכזבה גדולה בחזרה? האם ניתן לעשות זאת בשלב מאוחר יותר או בכלל לא?

אבי בן 94.5 עם אי ספיקת לב קשה, בעיות פרוסטטה ובעיות שינה לוקח תרופות בהתאם כבר שנים. בשנה האחרונה בגלל בעיות שינה קשות שגרמו לחוסר שקט והתנהגות בלתי נסבלת בטיפול עם גריאטר. הוצע לו לקחת קלופיקסול לפני השינה עם כדור השינה 4 טיפות. בערב 0.25 קסנקס. ובבוקר 10 מ"ג ציפרלקס. את זה הוא לוקח כבר חודשיים לפחות. יש עליות וירידות בהתנהגות. או ששבועיים לא ישן טוב ואז הוא מתנהג נורא ואיום. או שהוא ישן נהדר אבל ממאוד מאוד חלש ואפתי. עזרה, לא יודעת מה לעשות. צריכה לציין שגם לפני התרופות הפסיכוטיות כבר היה חלש מאוד. כמו כן יש לו קוצב לב שמתפקד ב-110% תפוקה

שלום,
אמא שלי נפלה לפני שבועיים שברה את הכתף בצורה קלה
חוץ מכאבים בזרוע היתה בסדר..
בשלושה לילות אחרונים רצה לשירותים ולא ישנה כל הלילה..ביומיים האחרונים ההליכה שלה הידרדרה ובקושי הולכת..ממה זה יכול להיות?
האם יש אפשרות לעזור לה באיזה שהיא צורה

שלום רב,

סבתי בת 103, בבת אחת, כשלקתה בדלקת ריאות, נמחקו כל תאי גופה והמוח, כשעד אז היתה עצמאית וצלולה. נעזרה, לדוגמא, בהליכון בלבד.
האם כעת היא סובלת? חושבת על משהו ריאלי?

תודה רבה

האם יתכן איבחון אלצהיימר למרות שבוצע MRI (עם חומר ניגוד) ולא אובחנו שום סימנים?
אם התשובה שלילית:
מה הם הסימנים ההכרחיים ב MRI או CT שבלעדיהם לא יתכן איבחון אלצהיימר?

אימי בשלב בתקדם של דמינציה, מקבלת אסנטה וממנטין,
יש טעם להמשיך בתרופות אלו, יש להן איזו השפעה לטובה?
מה ההבדל בין דמינציה לאלצהיימר?

שלום.
יש לי התמודדות נורא קשה ואשמח לשמוע דרכי טיפול והתמודדות.
סבתי בת 80 לפני כשנה התחילה להאשים עוזרות בית בגניבות . בתחילה ייחסנו לזה חשיבות ובדקנו את העניין אבל שהאשמות היו בגניבת דברים חסרי ערך הבנו שיכול להיות שאין מה בכך.
בחודשים האחרונים היא התחילה להאשים את אחת הבנות שלה בגניבות חוזרות ונשנות. בנוסף אציין שהזכרון שלה לטווח הקצר מאוד התדרדר בשנה האחרונה.
העניין הוא שהיא בטוחה שהכל בסדר. שכולם עושים אותה משוגעת. היא לא מוכנה בשום פנים ללכת לרופא או למישהו שיאבחן ויטפל בה. אנחנו מרגישים שהמצב מדרדר מיום ליום ואין לנו דרך לעזור. מה ניתן לעשות במצב כזה ? תודה.

תיתכן אבחנת אלצהיימר אם ב MRI אין אטרופיה?

אימי בת 83 ,לפני כ 10 שנים חלתה בלימפומה ועברה ניתוח לכריתת בלוטת הדמעות בעין.מאז היא בביקורת קבועה כל כמה חודשים והמחלה לא חזרה אבל נוספו בעיות אחרות.בשנים האחרונות ובעיקר מאז שאבי נפטר לפני 15 שנים,היא השתנתה לגמרי.הפכה למאוד תלותית,למרות שלפני כן הייתה עצמאית מאוד וניהלה את הבית כמעט לבד. היא סובלת כיום מבעיות אורטופדיות שונות שמקשות עליה אבל היא מסרבת בתוקף להעזר בעזרים כלשהם ומעדיפה למעוד. שמיעתה נחלשה וצריך לצעוק כדי שהיא תשמע ולמרות שלקחתי אותה לבדיקת שמיעה והתאימו לה מכשיר,היא לא הרכיבה אותו אפילו פעם אחת ולא מוכנה בכלל לשמוע עליו.אבל מעל הכל,הבעיה הכי קשה לי בתור בתה היחידה,היא האובססיה שלה לרופאים ומחלות.כל שיחה איתה מתחילה ומסתיימת על אותו נושא,גם כשאני מנסה להסית את השיחה לנושא אחר היא תמיד תתעקש דווקא לשוחח על מחלות.היא מתקשרת אלי כמעט כל שעה ומתלוננת,כל הזמן שכואב לה משהו אחר וזה למרות שהיא הולכת לקופת חולים כמה פעמים בשבוע וגם למיון. היא לקחה בעבר כדורים טבעיים לדכאון ששכחתי את שמם אבל לא נראה שהועילו.לפני שנתיים שכנעתי אותה ללכת לפסיכוגריאטר והוא המליץ שהיא תקח כדורים בשם מירו.לדבריה היא ניסתה לקחת ולא הרגישה טוב ולכן לא המשיכה.בנוסף לכל יש לה לחץ דם לא מאוזן,כלומר לפעמים הוא מאוד נמוך ולפעמים הוא קופץ (רוב חייה היה לה לחץ דם נמוך) ,הרופאה בקופת חולים ניסתה להתאים לה כמה פעמים טיפול מתאים אבל זה לא ממש עוזר.לצערי לאימי אין מטפלת ולמרות שהגשנו מסמכים לביטוח לאומי כמה פעמים,היא נדחתה ,כך שכל העול בעצם נופל עלי .קבעתי לה תור לפסיכוגריאטר בקופת חולים אך היא החמיצה את התור ואני ממתינה לתור חדש למרות שאני לא בטוחה שהיא תקשיב לו.היא מסרבת ללכת למועדון קשישים ולהיות בחברת בני גילה,למרות השכנועים שלי כי אני בטוחה שזה ייטיב עימה,היא פשוט מעדיפה כל היום לקטר ולהתלונן על הכל ועל כולם ואם אני לא עונה לטלפון היא מתרגזת ואומרת שהיא עומדת למות ואני חייבת לבוא אליה מיד. אודה לעצתך...

שלום רב,
אבי בן כ 83, לאחר ארוע מוחי לפני כ8 שנים במהלכו עבר צינטור מוחי, כתוצאה מהצינטור הפך המיפלגי בצד ימין אך עבר שיקום ומתהלך בעצמו. הירידה בעצמאותו ואובדן יכולתו להמשיך לעבוד גרמו לדכאון שמתאפיין בעיות וירידות.
הוא מתגורר בבית עם אמי שגם היא לא בריאה, חולת סכרת עם פגיעה בראיה אך היא תומכת ומטפלת בו.
בשנים האחרון הוא במצב רוח ירוד ודכאוני אבל כל נסיון לעזור לו עם טיפולים לא צלח, הוא מצהיר כי אבד עניין בחיים ולא מעוניינת בטיפול תרופתי או כלשהו אחר. יחד עם זאת מקפיד לקחת את הטיפול התרופתי הקבוע ולבצע בדיקות שגרה.
לפני כשנה היה ארוע חריף במהלכו הוא ואמי רבו ואז איים להרוג את עצמו, הפרדנו ביניהם וכעבור כשבוע כשהעניינים נרגעו היא חזרה הבייתה. מאז מצבו יציב אם כי אינו מרבה לצאת מביתו, מרבה לישון אך אוכל ושוצה וכשאנו מגיעים לבקר הוא קם ושמח לראותנו אם כי לא מרבה לדבר או לתקשר.
לאחרונה חלה החמרה במצבו, החלו אירועים של אי נקיטת שתן מתוך דחיפות, היינו בבירור אורולוגי ללא ממצאים כלשהם, הטיפול התרופתי לא עזר. זה גרם להחמרה במצבו על רקע של בושה ותלות באמי. אמי מצידה מתוסכלת מהמצב, הוא מתנהג בכפיות טובה ואינו מתייחס אליה יפה, הי לא יוצאת מהבית כדי לא להשאירו לבד (מצפונית) והוא מבחינתו טוען שתצא כראות עיניה אך ברור שלא כך הדבר.
לפני כשבוע הייתה מריבה ביניהם אחריה היא חשה מאויימת והתקשרה שנבוא לקחת אותה ומאז היא לא בבית. הוא נותר לבד בביתו, תחילה לא פתח לנו את הדלת ולא התיר לנו להכנס, בהמשך החליף מנעול לבית. כעת מסתגר שם ומסרב לראות אותנו (ילדיו ) לרוב.
מצב הרוח שלו נע בין יציב לבין פרנואידי- הוא מדמיין שהיא בגדה בו עם כל מיני אנשים וזוממת נגדו מזימות, מקלל ומתנהג בצורה מפחידה. אוסיף ואציין שחלה גם מידת מה של הרעה בזיכרון שייתכן ואופיינית לגיל. הוא גם התקשר לכל מיני אנשים וסיפר להם וכעת טוען שלא שוחח עם אף אחד וגם לא זוכר ארוע כזה. גם מספר שכל מיני "חברים " של אמי התקשרו אליהם הבייתה במהלך השבוע. הוא גם מלא האשמות וטרוניה כלפינו ילדיו וטוען שאנו רק לצידה למרות שאנו משתדלים לא לנקוט עמדה.
הבעיה העיקרית היא סירובו העיקש לקבל עזרה, להיבדק או כל דבר שהוא. אינו מוכן לביקור של רופא משפחה או כל פסיכוגריאטר אחר. לא היה כל שיני תרופתי, הוא אוכל טוב וגם לא היתה כל מחלה זיהומית.
מנסיונך, מתארת לעצמי שזהו לא המקרה הראשון בו אתה נתקל, מה שובר את גב הגמל בסוף? האם יסכים לקבל טיפול בסופו של דבר?
אנו מנסים להמשיך ולפקוד אותו בביתו אך להערכתי סירובו ילך ויגבר ולא יסכים לראות אותנו. אנו רוצים להמנע ככל האפשר מאישפוז כפוי כי להערכתנו לא יתרום דבר ורק יגביר את תחושת האי אמון שלו.
מה לגבי אמי? האם רצוי שנחפש לה מגורי קבע אחרים? כעת לא נראה שבטוח שתשהה במחיצתו ונראה כי הפינה שלה חשובה לה מאד למרות שהיא מתקבלת בברכה בבתינו.