מדענים: "מצאנו תחליף לאנטיביוטיקה"

שלושה מחקרים שנערכו לאחרונה בישראל זכו לפרסום ולהכרה בינלאומית לאור פריצות הדרך שהציגו. במחקר הראשון, שנערך על ידי חוקרי הטכניון, נמצאה דרך חדשה ליצור תחליפים יעילים לאנטיביוטיקה, המבוססים על שילוב בין חומצות אמיניות וחומצות שומן.

יתרונם הגדול של תחליפים אלו טמון בחוסר היכולת של החיידקים לפתח אליהם עמידות. פרופ' עמרם מור וסטודנטים מצוות המחקר שלו, מצאו דרך לשמר בגוף את הפפטידים, שהינם חלבונים זעירים הנמצאים בכל אורגניזם ומהווים חלק ממערכת החיסון של האדם.

הצלחת חוקרי הטכניון לייצבם ולשמרם בגוף למשך זמן של שעות הודות למבנה ייחודי, הופכת אותם לתרופה יעילה. במאמר שפורסם באחרונה בכתב העת המדעי היוקרתי Chemistry & Biology, מראים חוקרי הטכניון כיצד הם הופכים, בעזרת חומצת שומן, את הפפטיד לפעיל ספציפית נגד החיידק "פסודומונאס", הגורם בדרך כלל למחלות ריאה.

"חשוב שהפפטיד יפעל ספציפית נגד החיידק, כדי לא לפגוע במהלך הטיפול גם בתאי גוף בריאים או אפילו בחיידקים שכנים השייכים למיקרו-פלורה הטבעית. תוצאת המחקר היא חומר דמוי פפטיד, שהצליח אכן לפרק את החיידק הפתוגני (חיידק גורם מחלות).

מדובר, למעשה, בבניית סלקטיביות ספציפית נגד חיידקים פתוגניים מסורתיים, והגדלת יעילות הטיפול תוך כדי הפחתה ניכרת של רעילות ותופעות לוואי", מסבירים חוקרי הטכניון.

כיצד להתמודד עם חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה?

גם במכון ויצמן לא שוקטים על השמרים ומדענים שם פיתחו שיטה לייצור תרופות יעילות כנגד חיידקים ופטריות עמידים לאנטיביוטיקה. חיידקים ופטריות אלו נחשבים לאחד מהאיומים הבולטים על בריאות האדם במאה הנוכחית.

קבוצה של מדענים ממכון ויצמן למדע, בראשות פרופ' יחיאל שי מהמחלקה לכימיה ביולוגית, פיתחה באחרונה דרך מקורית ורבת עוצמה להתמודדות עם האיום הזה. השיטה החדשה שפיתחו המדענים מבוססת על שילוב של שני סוגי כלי נשק, המסוגלים לפגוע בחיידקים ובפטריות ומקשה עליהם לפתח עמידות כנגדם.

עוד על פיתוחים מפתיעים:
גלולה תפסיק לך את המחזור החודשי?
שתן בתרופה - זה נורמלי?
מסטיק ימנע הריון?
"אנחנו קרובים לגלולה לגבר"
חיסון נגד סרטן, כבר בגיל בי"ס?
פטריות הזיה יעשו אותך מאושר?
קונדום, שום ולימון נגד האיידס
ארס העקרב - תרופה לסרטן
איזה מגניב: טיפול בלייזר ירוק

תרופות אנטיביוטיות רגילות תוקפות מרכיבים שונים המבצעים פעולות חיוניות בתוך תא החיידק או הפטריה. כך הן פוגעות בגורמי המחלות אך אינן גורמות להם נזק מכני. כתוצאה מכך, החיידקים והפטריות הפגועים מצליחים להעביר לדורות הבאים שלהם מידע על התרופה שפגעה בהם, וכך מאפשרים להם לפתח יכולת התגוננות טובה יותר, שלעתים מגיעה עד כדי פיתוח עמידות כנגד התרופה.

הרעיון מתבסס על מחקרים המראים שלאורגניזמים שונים יש כלי נשק שמאפשרים להם להתמודד עם האיום המיקרוביאלי.

מדובר בשני סוגים של כלי נשק ההורסים את קרום החיידק או הפטרייה ובכך משמידים את האויב במהירות שאינה מאפשרת לו ללמוד את מאפייני הנשק, כך שהוא אינו יכול להעביר מידע לדורות הבאים, דבר שמונע התפתחות של עמידות כנגד הנשק הזה.

הנשק הראשון בו השתמשו החוקרים הינו הפפטידים האנטימיקרוביאליים (AMP), הבנויים מחומצות אמינו המקנות להם מטען חשמלי חיובי. תכונה זו מאפשרת להם להיצמד כמו מגנט לקרומיהם של חיידקים הנושאים מטען חשמלי שלילי.

כלי נשק מסוג אחר הם ליפו-פפטידים הבנויים מחומצות שומן וחומצות אמיניות המקנות להם מטען חשמלי שלילי, המאפשר להם לפעול בדרך כלל נגד פטריות. למעשה, התכונה המאפשרת לליפו-פפטידים לפעול ביעילות כנגד הפטריות היא העובדה שהם הידרופוביים – "שונאי מים".

השתלה חדשה שתמנע מחלות גנטיות

בניסוי אחר שנערך במכון וייצמן הצליחו החוקרים להשתיל רקמת טחול מעוברי חזירים בעכברים. שיטת השתלה יחודית שפיתחו מדעני מכון ויצמן עשויה לסייע בריפוי מחלות גנטיות, כגון מחלת ההמופיליה (הדממת), הנגרמת כאשר גן פגום מעכב את הייצור של חלבון החיוני לתהליך קרישת הדם.

טיפולים במחלה זו ובמחלות גנטיות אחרות כרוכים בעירויי דם מסוכנים או בטיפולים יקרים באנזימים חלופיים. פרופ' יאיר רייזנר, ראש המחלקה לאימונולוגיה במכון ויצמן למדע ושותפיו, הראו באחרונה כי השתלת רקמות בריאות של טחול (שבו מיוצרים כמה מהחלבונים החיוניים לקרישת דם) עשויה לגרום לגוף לייצר בעצמו את החלבונים האלה.

ניסיונות קודמים להשתיל רקמת טחול לא צלחו מכיוון שבאיבר זה מצויים הרבה מאוד תאי T של המערכת החיסונית. תאים אלה מפעילים דחייה חזקה של השתל כנגד גוף המקבל. בעבר נבחנו אפשרויות ודרכים להשתלת רקמות מעוברי חזירים, כתחליף אפשרי לתרומות של איברי אדם.

פרופ' רייזנר וציוותו מצאו כי לכל סוג של איבר, יש חלון זמנים מסוים, שבו הסיכויים להצלחת ההשתלה של רקמה עוברית - גבוהים במיוחד. הם גילו כי בתאים שמהם עתיד להתפתח טחול בעוברי חזירים, עד ליום ה-42 של ההיריון, עדיין לא קיימים תאי T העשויים לסכל את השתלתם של התאים האלה.

הם גם מצאו שהשתלת התאים האלה בחלון הזמנים הזה מובילה להתפתחות רקמת טחול תקינה ומתפקדת בגוף המקבל. רקמה זו מייצרת בהצלחה את החלבון החיוני לקרישת הדם, שחסרונו גורם למחלת הדממת.

עכברים שסבלו מדממת וקיבלו השתלת רקמה מעוברים חזיריים בני 42 ימים, פיתחו תוך חודש או חודשיים לאחר ההשתלה יכולת נורמלית של קרישת דם.

הדרך ליישום השיטה הזאת בבני-אדם עדיין ארוכה ורבת מכשולים, אבל הניסוי הזה של מדעני מכון ויצמן מהווה הוכחה שדרך זו, של השתלה מתוזמנת היטב של רקמות מעוברי חזירים עשויה להיות מיושמת בעתיד בבני-אדם.

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר