טיפול חדשני במחלת הסוכרת

אינסולין חדש המושק בישראל מעניק לחולי סוכרת סוג 1 וסוג 2 (נעורים ומבוגרים) ולצוותים הרפואיים כלי טיפולי חדש ושונה מכל סוגי האינסולין שעמדו לרשותם עד כה. מדובר בלבמיר, אינסולין אנאלוג (חומר המיוצר בהנדסה גנטית, בעל מבנה כימי דומה לאינסולין הטבעי המיוצר בגופנו על ידי הלבלב) ארוך טווח, שמבנהו הכימי שונה מכל סוגי האינסולין האחרים.

לבמיר נקשר לאלבומין, חלבון המצוי בדם, הנושא עליו חומרים כימיים כמו תרופות והורמונים (בהם גם האינסולין המוזרק). עד לפיתוחו של לבמיר, סוגי האינסולין נספגו ממקום ההזרקה בשכבה התת עורית ועל ספיגתם השפיעו "גורמים סביבתיים", כמו חום הגוף, פעילות גופנית, מידת חומציות העור ועוד. לכן "התנהגות" האינסולין והשפעתה על רמות הסוכר אצל אותו חולה היתה שונה לגמרי מהזרקה אחת לשנייה ורוב החולים לא הגיעו לאיזון מיטבי של רמות הסוכר בדמם.

באופן פעילותו החדשני, טוענים המייצרי, מונע לבמיר את התלות בגורמים אלו ומבטיח התנהגות קבועה וניתנת לניבוי יום יום, כך שהחולה והמטפל יכולים לנהל טוב יותר את מחלת הסוכרת ולהגיע לאיזון אופטימלי. לבמיר ניתן בזריקה פעם ביום ומשתחרר באיטיות על פני 24 שעות, בדומה לפעולתו הטבעית של האינסולין בגוף.

יתרון נוסף שיש ללבמיר, לפי היצרנים, בשונה מכל אינסולין אחר הוא, שאינו משפיע לרעה על משקלם של חולי סוכרת. זהו יתרון מובהק וחשיבותו בכך שעלייה במשקל אצל חולי סוכרת מגבירה את הסיכון לסיבוכי מחלת הסוכרת, כמו אירועי לב ומקשה על הטיפול בסוכרת עצמה.

במחקרים רבים שבוצעו בלמעלה מ-4,000 חולי סוכרת ברחבי העולם נמצא, כי בחולים המטופלים בלבמיר הופחת הסיכון לאירועי היפוגליקמיה ביותר ממחצית, משקלם היה נמוך מזה של מטופלים באינסולין מסוג אחר וחל שיפור באיזון ערכי הסוכרת של חולים שטופלו בלבמיר, כפי שנראה בבדיקה שבוצעה בצום ובדיקת המוגלובין A1c. לבמיר מוזרק פעם ביום באמצעות עט אינסולין המוכנה פלקספן, המכיל חומר המספיק לכ-10 ימי טיפול, בסיומם מקבל החולה מזרק חדש.



חברת נובו-נורדיסק העולמית, מפתחת לבמיר, יזמה תוכנית מעקב בינ"ל, בהשתתפות כ-30 אלף חולי סוכרת מכל העולם. מטרת התוכנית הינה ביצוע מעקב אחר השפעת הטיפול בלבמיר בחיי היום יום של המטופלים. למעלה מ-1,000חולי סוכרת מגיל 6 משתתפים בתוכנית מעקב המבוצעת בישראל. ההצטרפות לתוכנית נעשתה באמצעות רופא המשפחה או רופא הסוכרת. החולים מטופלים חינם בלבמיר במשך שלושה חודשים, ובמהלכם הם נמצאים במעקב אצל רופא הסוכרת, בהתאם לשגרת הטיפול שלהם. נתוני המעקב בישראל ישולבו במידע שיאסף מכל המדינות ואשר יפורסם בעתיד. ניתוח נתוני המעקב יספק מידע מדויק על דרכי הטיפול בחולי סוכרת, ההבדלים בין גישות טיפול הננקטות בארצות שונות ועוד.

לטווח ארוך

במאמר שכתב ד"ר יורם רמות, מנהל היחידה לסוכרת במרכז הרפואי "אסף הרופא" הוא התייחס למחקרים שפורסמו בכנס ה-EASD שנערך באתונה, בספטמבר האחרון, כאשר תמצית דבריו היו כי "חולי סוכרת שסבלו מהשמנת יתר
ירדו במשקלם כשטופלו בלבמיר".

ד"ר רמות כתב כי "מחקרים חדשים שהוצגו בכנס ה-EASD, מצביעים כי האינסולין ארוך הטווח לבמיר, משמש ביעילות רבה חולי סוכרת סוג 2, מבלי לגרום לעלייה במשקל. יתירה מזו, ככל שהמשקל ההתחלתי של חולה הסוכרת (שנמדד על ידי חישוב מדד מסת הגוף - BMI) היה גבוה יותר לפני תחילת הטיפול באינסולין, ניכרה השפעתו החיובית של לבמיר על משקלם של החולים, ביחס לסוגי אינסולין אחרים. עלייה במשקל, בדרך כלל נלווית לטיפול באינסולין, בהיותו הורמון בונה תאים.

418 חולי סוכרת סוג 2 ו-880 חולי סוכרת סוג 1 השתתפו במחקרים רב מרכזיים שבדקו את השפעת המשקל ההתחלתי על השינוי במשקל, בעקבות הטיפול באינסולין. במחקר נבדקו שני סוגי אינסולין - בעל טווח פעולה בינוני לעומת אינסולין לבמיר, ארוך הטווח.

נמצא כי גם בקרב חולי סוכרת סוג 1 וגם בחולי סוכרת סוג 2 העלייה המשמעותית ביותר במשקל היתה בקבוצה שטופלה באינסולין בעל טווח פעולה בינוני. ככל שהחולים סבלו מהשמנת יתר לפני המחקר כך גדולה היתה העלייה במשקלם. החולים השמנים ביותר שטופלו בלבמיר אף השילו בממוצע חצי קילוגרם ממשקלם. עד היום לא היתה לאף אינסולין השפעה חיובית כזו על משקל החולים".

היכולת לספוג

מאמר נוסף שנכתב על הלבמיר מטעמה של ד"ר הילה קנובלר, מנהלת היחידה למחלות מטבוליות וסוכרת במרכז הרפואי "קפלן", גרס כי "הדרך לאיזון חולי הסוכרת אינה קלה. אחת הסיבות נעוצה בכך שרוב סוגי האינסולין נבדלים זה מזה באופן פעולתם ואינם מחקים באופן אופטימלי את פעולתו של האינסולין הטבעי בגוף האדם. מתן מינון זהה של אינסולין, באותו אדם, בזמנים שונים יגרום לירידה שונה של רמת הגלוקוז בדמו של החולה".

עוד הוסיפה קנובלר כי "חולי סוכרת רבים מתלוננים על כך שלמרות שהם מקפידים הקפדה יתירה על מזונם, על פעילות גופנית, מקום ההזרקה של האינסולין ושיטת ההזרקה, הם נתקלים בנפילות ו/או בקפיצות בלתי מוסברות של ערכי הסוכר בדמם. חוסר היכולת של החולה לצפות את התגובה של ערכי הסוכרת בדמו לאחר הזרקת אינסולין גורמת לתסכול רב ולחוסר יכולת להגיע לאיזון טוב.

80 אחוזים מהשוני "בהתנהגותו" של האינסולין קשורה באופן ספיגת האינסולין ממקום ההזרקה. רמת ה-PH של העור, טמפרטורת הגוף, הפעילות הגופנית ומיקום הזריקה משפיעים על הספיגה, לדוגמא: האינסולין נספג במהירות הרבה ביותר כאשר הוא מוזרק באזור הבטן והאיטית ביותר כאשר הוא מוזרק לירך. במחקר שבדק את קצב ספיגתו של אינסולין הומני (NPH) נמצא כי מחצית מהספיגה, באותו חולה, בימים שונים, מתרחשת בטווח שעות רחב הנע בין שבע ל-18 שעות.

מחקרים רבים הראו שככל שהשוני בין הזרקות האינסולין גבוה יותר, קשה יותר להגיע לאיזון מיטבי של ערכי הסוכר. בנוסף קיים קשר ישיר בין שונות גבוהה "בהתנהגות" האינסולין לאירועי היפוגליקמיה (שהיא ירידה חדה בערכי הסוכר. מאופיינת ברעד, הזעה, עצבנות, דופק לב מואץ, בלבול, עלפון, כאבי ראש והפרעות בראייה, עד כדי עלפון ואובדן הכרה). חולים רבים טוענים כי למרות שהם מודעים לנזק שבחוסר איזון, הפחד מפני היפוגליקמיה גורם לכך שהם אינם מזריקים מינון מספיק של אינסולין ולכן אינם יכולים להגיע לאיזון רמות הסוכר".

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר