סלספט - תקווה למושתלי כליה

מאז השתלת האיברים המוצלחת הראשונה באדם שבוצעה לפני למעלה מ-50 שנה (השתלת כליה ב-1954 בבוסטון, ארה"ב), היתה השאיפה למצוא תרופה אשר תדכא בהצלחה וללא סיכון משמעותי את המערכת החיסונית אצל הנתרם, על מנת למנוע דחיית אברים וסיכון חיי המושתל.

בדרך כלל, בשל משטר תרופתי המכיל מינון גבוה של תרופות מדכאות במערכת החיסונית, נותר המושתל חשוף לזיהומים ולרעילות גבוהה.

בישראל יש למעלה מ-‎1,000 איש הממתינים מדי שנה לתרומת איברים. למעלה מ-‎600 סובלים מאי-ספיקת כליות חמורה, וללא תרומת כליה, הם עלולים למות.

במחקר שנערך לאחרונה ושממצאיו הוצגו בכנס בבוסטון שהוקדש לנושא ההשתלות, נמצא כי השילוב של תרופת סלספט עם התרופה טקרולימוס במינון נמוך, סטרואידים וזנפקס (טיפול אינדוקציה) בקרב מושתלי כליה, מהווה את הטיפול התרופתי המשולב הטוב ביותר למניעת דחיית הכליה החדשה, תוך שמירה על תפקוד בריא וארוך טווח של האיבר המושתל.

על מנת למנוע דחיית הכליה על ידי המערכת האימונית של המושתל, מקובל היה עד היום לתת משלבים תרופתיים אשר עלולים לגרום נזק לכליה בשל תופעות לוואי רעילות.

נזק מתמשך זה יכול לגרום לאובדן הכליה המושתלת וחזרה לטיפולי דיאליזה. משלבים תרופתיים אלו יכולים לגרום גם לתופעות לוואי נוספות כגון מחלת הסוכרת ומחלות לב וכלי דם, המהווים גורם מוות הראשון אחרי השתלה.

סלספט, טוענים בחברת רוש המייצרת את התרופה, מהווה את אבן הפינה של רעילות נמוכה של טיפולים מעכבי-מערכת חיסונית. המדובר בתרופה המדכאת את מערכת החיסון הנמכרת ביותר בצפון אמריקה.

התרופה מציעה לרופאים ולמטופלים את האפשרות למשטר מדכא-מערכת חיסונית יעיל לתקופה ארוכה עם רעילות נמוכה. זנפקס מונעת את הדחייה האקוטית של האיבר המושתל. וולסיט פותחה למניעת ציטומגלווירוס, זיהום ויראלי מסוכן הקשור להשתלה

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר