אני ובן זוגי בתהליכי פרידה. יש לנו ארבעה ילדים בטווח גילים די רחב ואני מניחה שעל כל אחד מהם זה ישפיע באופן אחר. אנחנו לא מצליחים להביא את עצמנו לספר לילדים, אני יודעת שאנחנו דוחים את הקץ אבל אני פשוט לא יודעת איך עושים את זה...

יש לי שתי בנות, שתיהן עברו את גיל ה-20, שתיהן כבר לא גרות בארץ, אחת גרה בחו"ל. לא משנה בנות כמה הן עדיין עולים רגשות קיפוח, במרוצת השנים ניסינו את כל הטקטיקות האפשריות - כל אחת עצמאית, לשתיהן אותו הדבר. תשומת לב לזאת ותשומת לב לשנייה, חשבנו שעם הגיל זה יעבור אבל זה לא, וזה אפילו החמיר אצל הבת שבחו"ל (והיא עוד הבכורה...)

אני בעלי ביחד כבר 20 שנה גיליתי לאחרונה שהוא בגד בי קשר שנמשך במשך שנתיים ונוצר מיזה ילד
הוא מבקש סליחה ומבקש שנשאר יחד
האם ניתן להמשיך מערכת יחסים כזו שכבר אין אמון?
הוא טוען שזה פעם ראשונה

התחתנו לפני כמעט 30 שנה, לפני 10 שנים התגרשנו בשל בגידתו בי, הגירושים היו מהירים, מייד ידענו שזאת הייתה טעות להתגרש כי אנחנו מאוהבים ואוהבים, סך הכל היינו גרושים פחות משנה וחזרנו להיות יחד... בשנה האחרונה אין בינינו יחיסים, הוא טוען שלא נמשך אלי יותר, אנחנו מסתדרים מצויין, ואוהבים אחד את השניה, אך אני זקוקה לחום ואהבה וקשה לי הריחוק, אני אוהבת אותו, הוא הודיע לי לפני כמה ימים שהוא עוזב, קשה לי מאוד, הוא לא מוכן ללכת לטיפול, טוען שאין לו אף אחת אחרת הוא רוצה להיות לבד... לא יודעת אייך להתמודד עם זה, יש לנו עד 2 ילדים שגרים בבית.. תמיד אהבתי אותו יותר משהוא אהב אותי, אך לא ציפיתי ליום הזה... הלב שלי נשבר

ההורים של הבן זוג שלי העירו על רעש של סקס מהחדר מה עליי לעשות מצב מאוד מביך ולא נוח אני נבוכה כל כך!!! בתור הורה מה היית חושבת ןכיצד היית חושבת שניתן לשנות את המצב?!

אנו בני 60. אני מתפוצצת מקנאה כשאני רואה את בעלי מרבה בדיבור עם אחרים/ות ואיתי ממעט בשיחה. טוען שאותי רואה כל יום ומה שמדבר איתי מדבר גם עם אחרות. הוא מסוגל לעמוד לדבר עם אישה מסויימת שיתכן ומרתקת אותו שעות, ואיתי בקושי 5 דקות ביום ונותן הרגשה שעושה טובה שמקשיב לי. אני מרגישה כאין בגידה בערך הנישואין. אם היה מרבה לדבר איתי לא הייתי מתפוצצת מכאב ומקנאה כשאני רואה אותו מאד אמפטי , פתוח ומרבה בדיבור עם נשים וגברים. אני טיפוס מאד ביתי והוא פתוח מאד עם אחרים. אך מאד קשה לי לראות את השוני ביחסים. בתוך תוכי בא לי לגרום , לייצר בו קנאה עזה, להתנהג בהתאם שירגיש את כאבי ותסכולי. להרבות גם בדיבור עם גברים ונשים מול עיניו ושהתפוצץ מקנאה. הרי הוא "מורה" טוב בשבילי, אני חייבת להתנהג איתו בהתאם שירגיש את כאבי. מה דעתכם על הנ"ל האם זה בסדר מצידו למרות שיודע שכואב לי, להמשיך להתנהג עם אחרים/ות בצורה אמפתית ולהרבות בדיבור בשעה שעם אשתו (אני) הוא בקושי מדבר? אולי אין לו כבר מתח איתי? התרגשות? שעמום? קשה לי להתמודד עם דבר כזה, מה עלי לעשות כדי שאני אהיה החשובה לו יותר מכולם ושישקיע בדיבור איתי יותר מאשר עם אחרות. אני מרגישה כאין בגידה בערך הנישואין. מה עושים? תודה על העזרה שאקבל. אגב, לאחר ששוחחתי איתו, טוען שאני כבר מוכרת לו, והכל שיגרה ואין משהו חדש לדבר איתי. פשוט נותן לי להרגיש שאני כבר לא שווה יותר ואחרות יותר מעניינות. זה כואב כמו סכין בלב. ואני דווקא נראית מעולה, ומוחמאת מאחרים.

היי,
אנו עם ילדים ודירה. מעוניינים להתחיל בהליך גירושין.

מה לעשות? כיצד בוחרים עורך דין שיהיה טוב ושלא ירושד אותנו ויכאיב עם למשוך את העניינים אלא יעשה זאת בהליך מהיר?

תודה

הבת שלי בת 14, אמנם מתבגרת אבל עדיין מאוד תמימה. היא מתפתחת ונהייתה נערה צעירה וחטובה, היא מתלבשת איך שהיא רוצה ומעולם לא חשבנו שצריך להגיד לה משהו. יש לי גם בן גדול, בן 16.5 ואני רואה איך חברים שלו מסתכלים עליה... אני יודעת שזו בעיה שלהם ולא שלה, אבל אני מרגישה צורך להגן עליה, אבל אני חלילה לא רוצה לגרום לה להרגיש אשמה או שאני מגבילה אותה או משהו, רק שתהיה מודעת למצב. כמובן שקודם דיברתי עם הבן שלי אבל הוא לא מבין מה אני רוצה ועל מה אני מדברת ובטח שהוא לא יגיד שום דבר לחברים שלו, שגם לא עושים שום דבר רע אבל הם בוחנים בשבע עיניים כל צעד שלה...

הבת שלי בת 17, יש לה חבר בן 25. זה פער גילים שממש לא לעניין. היא לא מקשיבה לנו, לא מביאה אותו הביתה כדי שנכיר אותו, נעלמת לילות שלמים ואנחנו לא יודעים מה לעשות...

בעקבות אירועים שונים לפני 15 שנה נותק קשר עם משפחתה של דודתי. לפני שנה גילינו שכל השנים הללו אמרו לבת דודה שלי כל מיני שקרים עלינו ועל הסיבה לנתק. אחי ואני חידשנו איתה את הקשר, לא כדי להגיד לה ששיקרו לה אלא שתדע במעשים שזה לא נכון ושאנחנו המשפחה שלה. היא צעירה ממני ב-12 שנה ואני יודעת שהעבודה הזו מוטלת עלי, לא נראה שהיא נוטרת טינה או משהו כזה אבל היא לא ממש משתפת פעולה עם הקשר... היא אמנם צעירה אבל היא לא ילדה, מה לעשות? להתעקש על זה?