אפילפסיה ושיקול דעת במצבי נפשיים

אשתי ( 25 , נשואים שנתיים וחצי+ תינוקת בת שנה וחצי ) מקבלת טיפול תרופתי לאפילפסיה טגרטול קבוע, במשך כ3 שנים לאחר איבחון , ולאחר גילוי ציסטה באזור ההיפוקפוס טפורלי ימני.
הייתה לנו רופאה נוירולוגית מקסימב שליוותה אותנו אך היא עזבה את קופת החולים , ד"ר אקשטיין והיא ממש מומחית לתחום. היא הראשונה שהמליצה ללכת עוד לפני החתונה לפסיכולוג רפואי לטיפול זוגי . התחילה ליטול טגרטול ומאז נעלמו המיגרנות הניתוקים וההתקפים באורח פלא, אמנם מורגש כשמגיע זמן נטילת התרופה,
לאחר הלידה הומלץ לה לעבור בהחלפה לקפרא –לוצטרם , ניסתה וזה לא עזר ,
אז הרופאה הנוכחית נורירולוגית החליטה שהיא תקבל במקביל גם וגם טג' 400/400 וקפרא 1000/1000 , (נוטלת גם גינרה למניעת הריון )
מאז חל שינוי משמעותי באישיות שלה, זה לא אותו אדם
כעסנית יותר, מכונסת יותר, לא משתפת, נראית כאילו היא בבועה, מתנהגת בתוקפנות , מצב רוח עולה ויורד פתאום,לא עונה תשובות לעניין,עוברת נושאים , מתייחסת לדברים לא באופן פרופורציונלי, שוכחת, לפעמים מצבי רוח חיוביים דווקא לא בזמן המתאים , לא מרוכזת, מתבלבלת במילים, מייחסת לאנשים דברים שלא אמרו.
שיקפתי לה את הדברים בצורה עדינה ועקיפה אך ללא הועיל , בחצי שנה האחרונה היא אף מסרבת שאגיע איתה לרופא. מה שכן נוירוכירוג שמטפל בה הסביר לנו שהתרופות מייצבות אך בשלב מסויים ייתכן ויעילותם תפחת ויהיה צורך בהתערבות כירורגית
וההחמרה באה ועולה
התנהגות כאילו כולם נגדה כולם שונאים אותה וכולם חושבים מאחורי הגב שלה,
יותר מזניחה את עצמה, לא מתקלחת ,
שמתי לב שהתנועות הלא רצוניןת שיש לה באופן קבוע בשינה החמירו והם יותר חדות ומהירות וכן ריח פה חריף, חיוורון , אובדן משקל .
העניין שזה כל יחד עם בעיות זוגיות שלנו (כן, גם אלה יש ...) מהתקופה האחרונה ו הצטבר והיא רוצה להתגרש , היא טוענת שאני מנסה לקחת ממנה את הילדה וכאלה שטויות שאני כאילו חותר מאוחרי גבה, עד כדי כך שהגישה נגדי תלונה על שנגעתי לה במסמכים רפואיים.
אני אוהב אותה ולא רוצה בכך אך היא התחילה בתהליך גירושין ובהפעלת סנקציות נגדי שלא ארחיב כאם כי אני מאוד פגוע מהמהלך . נישאתי לה למרות שהמחלה התגלתה חודש לפני החתונה.
אני לא כועס עליה אני רוצה לעזור לה היא לא בישיקול דעת, רואים שהיא לא מבינה את משמעות המהלך
אציין שהשנה התחילה לעבוד משרה מלאה במקצוע קשה ושוחק – מורה לאחר כשנה וחצי שהייתה מחוסרת עבודה, אני מנסה לסייע לה ככל שאפשר בכל הטיפול בילדה ובבית ולספק לה מלוא זמן למנוחה,
כל הרופאים שהיא עברה התייחסו לחשיבות ללכת לאיש מקצוע תרפיסטי בתחום התמודדות עם חול אך מסרבת. היא לא מקשיבה לאף אחד, אז ממש אני ממש חסר אונים ,אם היא תדע שפניתי לאן שהוא זה יהיה ממש אסון
מה עושים? האם היא איבדה שיקול דעת? האם התרופות עושות זאת ? או עצם המחלה הנוריולוגית ? או בכלל זה בא בנפרד?