גם המוסלמים בעד תרומת איברים

המחסור באיברים להשתלה ידוע ומוכר בישראל כמו גם בעולם כולו. מותם של חולים רבים יכול היה להימנע, אילו יותר משפחות שיקיריהם נפטרו היו מסכימות לתרום איברים ולהציל חיים.

ממחקר שנעשה על ידי המרכז הלאומי להשתלות, בקרב המדגם המייצג של האוכלוסייה הבוגרת בישראל , עולה כי הסיבה הראשונה של המשפחות לא לתרום היא הסיבה הדתית.

45% מהמסרבים לתרום הסבירו את התנגדותם בגורם הדתי :"הדת אינה מרשה לתרום". גם ההתנסות של מתאמות ההשתלה במרכז הלאומי להשתלות עם המשפחות בעת הפנייה לתרומת איברים, מעידה על כך כי הסיבה העיקרית להימנעות מתרומה היא גורם הדת.

לכן החליטו במרכז הלאומי להשתלות להשקיע את מירב המאמצים בהרחבת הידע באשר לעמדת הדת בנושא תרומת איברים, באמצעות מובילי דת (הפעילות מתבצעת באופנים שונים גם בקרב הקהל היהודי ובקרב מגזרים נוספים באוכלוסייה).

לפחות לגבי קבוצה דתית אחת, נראה שמאמצי המרכז נשאו פרי וכך, לראשונה בישראל, יתכנסו אנשי דת איסלמיים בכירים להביע את תמיכתם בנושא תרומת איברים. הכינוס ייערך ביוזמת המרכז הלאומי להשתלות ומחלקת העדות של משרד הפנים.

כ-250 אימאמים, ביחד עם רופאים ואחיות מוסלמים, מושתלים, נציגי משפחות תורמים וחולי דיאליזה, מכל רחבי הארץ יתכנסו במכללת בקעה אל גרבייה השבוע (ה')

בכנס יישאו דברים אנשי רפואה משפט ודת בולטים במגזר. בהיבט הדתי ישא דברים השייח עבדל רחמאן קבהא. בהיבט הרפואי ידבר פרופ' אחמד עייד, מנהל היחידה להשתלות במרכז הרפואי הדסה בירושלים, וגב' מרים שלבי אחות מוסמכת מהמרכז הרפואי העמק שבעפולה. על ההיבט המשפטי ידבר הקאדי בדימוס זייאד עסליה - שופט בית הדין השרעי.


המרכז הלאומי להשתלות מבקש להסתמך ביומזתו על מספר פאתוות (פסיקות דתיות של האיסלאם) חשובות שנפסקו בדת האיסלאם התומכות בתרומת איברים, ואשר יוזכרו בכינוס:

1. פאתווה משנת 1972 שנכתבה על ידי המופתים של לוב ושל סוריה, המתירה תרומת איברים.

2. בהחלטה שמספרה 1069 משנת 1972 התיר שייך מוחמד חאתר, מופתי מצרים, את תרומת העור לאחר המוות מאלמונים או מנפטרים, בהסכמת משפחותיהם, למטרת ריפוי פצעי כוויה.

3. החלטה מספר 1323, משנת 1979, המתירה תרומת איברים לאחר המוות על ידי המופתי ג'אד אלחק.

בסיומו של הכינוס, מקווים במרכז הלאומי להשתלות, להביא למצב שבו כל אימאם ישא דרשה במסגד בקרב מאמיניו, וידבר בזכות תרומת איברים להצלת חיים.

היהדות וההשתלה

המאמינים בגלגול נשמות מדברים על הרוח, ולא על הגוף, שהינו ביולוגי ומתכלה. בכל מקרה, הדתות המונותאיסטיות מכירות בחשיבות תרומת איברים כהענקת חיים. כל דת על פי פרשנויותיה ועמדותיה.

מה אומרת ההלכה? קודם כל חשוב לדעת כי כל הדתות מאמינות בהשתלת איברים להצלת חיים. הסוגיה היהודית ההלכתית הכבדה מכולם אינה נוגעת לשאלה אם לתרום איברים.

האמונה היהודית גורסת כי המצווה לתרום היא כל כך גדולה, עד כי מי שאינו תורם "מבזבז" את האפשרות להעניק חיים. השאלה הפתוחה נוגעת לקביעת רגע המוות.

סוגיה זו באה על פיתרונה על ידי הרבנות הראשית, שהכירה במוות מוחי כמוות לכל דבר, כבר בשנת 1986 ואישרה תרומת לב.

אבל, אף כי נאמר בכתבי הסנהדרין "כל המקיים נפש אחת מישראל, כאילו קיים עולם ומלואו", הדיעות עדיין חלוקות בין זרמי היהדות השונים, באשר לנוהל הרפואי לקביעת המוות המוחי.

רוב מנהיגי הדת כבר משוכנעים שמוות מוחי הינו מוות בלתי הפיך. אף כי חז"ל קבעו שכמעט כל האיסורים בתורה נדחים מפני פיקוח נפש, שנאמר בתורה "וחי בהם", יש לכלל זה מספר מגבלות.

אין לקרב מותו של אדם, ולו רק ברגע אחד, כדי להציל את האחר; אין אדם רשאי לסכן עצמו או לגרום לעצמו נכות משמעותית, כדי להציל חיי זולתו; מבחינה הלכתית נקבע כבר כי השתלת איברים מסויימים מותרת, כל עוד הסיכוי להצלה גדול מהסיכון.

כשמדובר בתורם שמותו נקבע על פי ההלכות המקובלות, לא תהיה בעיה לתת היתר להנצלת איברים, בתנאי שאלה נועדו להציל חיים ובתנאי שמשפחת המת חפצה בכך. עדיין, הבלבול שורר, והנטייה בקרב הציבור הדתי-חרדי הינה לדחות את ההתמודדות עם הנושא.

ומה אומרות שאר הדתות?

הנצרות. כמו היהדות, גם הנצרות מתייחסת לנפטר ביראת כבוד. האמונה בתחיית המתים נוגעת בכל היבט של חיי הנוצרים. עבור נוצרים רבים, תרומת איברים להמשך חיים היא מחווה של אהבה ואצילות נפש. על פי האמונה הנוצרית, כשהנשמה יוצאת, יכולים החיים להיות מוענקים לאחר באמצעות תרומת איברים.

האיסלאם. המוסלמים מאמינים שהחיים הם מתנת אלוהים. האיסלאם אינו אוסר השתלות. האיסלאם עוד מרחיק לכת ומתיר השתלה מתורם חי, ללא תמורה כספית לתורם, ומרצונו הטוב של התורם.

העדה הדרוזית. על פי הדת הדרוזית יש בעולם מספר מסוים של נשמות המתגלגלות מגוף לגוף. נשמת האדם היא נצחית ואילו הגוף מתכלה. כשעוזבת הנשמה את הגוף, הגוף חסר ערך. עם זאת, הדת הדרוזית אינה מקבלת את המוות המוחי כמוות סופי. על פי אמונה זו, אדם נחשב חי כל עוד לבו פועם. יחד עם זאת, לכל אדם שמורה החירות לפעול על פי ראות עיניו.

בודהיזם. באמונה הבודהיסטית הגוף איננו מקודש. גם כשהוא חי וגם כשהוא כבר אינו חי. בשל כך, נתפסת בדת זו תרומת איברים כמחווה של נדיבות.

שינטו. על פי אמונה זו, השולטת ביפן, רק לאחר שהלב נדם ניתן להנציל איברים. גישה זו כמעט ואינה מאפשרת הנצלת איברים, שהרי כשהלב מפסיק את פעולתו, גם האיברים ברובם אינם כשירים להשתלה. אבל גם ביפן מסתמנת התקדמות, ולאחרונה הוכר גם שם המוות המוחי כמוות.

הינדואיזם. הפילוסופיה ההינדית מושתתת על גלגול נשמות. על פי אמונה זו, לאחר המוות הנשמה לא מתה והיא נולדת מחדש בגוף חדש. אבני היסוד של התפיסה ההינדואיסטית הן עזרה לסובל, ולכן אין שום הנחייה לא להשתמש בחלקי גוף של נפטר או חי כדי להציל חייהם של אחרים. הרי אמונה זו גורסת שלאחר מות הגוף, ניתן להשיב חלקים ממנו חזרה ליקום.

איפה ניתן לחתום על כרטיס? ניתן לקבל טופס הצטרפות באמצעות טלפון מספר 1-800-609-610 או באמצעות אתר האינטרנט או באמצעות טופס המצורף לטופס חידוש רשיון הנהיגה ושליחתו בדואר. חתימה על כרטיס תורם לפני שנת 1989, דורשת חידוש ועדכון. בטלפון, בדואר או באינטרנט.

חתמתי. מה עכשיו? מומלץ לספר לבני המשפחה על החתימה. ולהרגיש כי עשית מעשה הומני ונדיב מאוד.

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר