חרדה מגמגום

שלום רב, שאלתי היא כזו: בגיל 15-16 בערך הייתי ילד מאוד ביישן,חסר ביטחון ובאחד הימים "נתקעה לי מילה" במהלך שיחה עם אבי,שנבהל וצרח עלי "אתה מגמגם".מאותו היומי הבטחון העצמי שלי ירד פלאים ופיתחתי חרדה עזה מפני דיבור,אפילו לא העזתי להשתתף בכיתה מתוך מחשבה שאני מגמגם.במהלך השנים (לאחר תקופת הצבא) ביטחוני העצמי התחזק והפסקתי לגמגם למעט טעויות דיבור שקיימות אצל כולנו.בעקבות זאת אף התחלתי לעסוק בתחום ההוראה ובמשך מספר שנים לא גימגמתי. לאחרונה, היו לי מספר טעויות של דיבור שבעקבותן פיתחתי שוב חרדה מדיבור וכל החששות חזרו..פניתי לפסיכולוג למספר מפגשים שהתפלא שפניתי אליו בטענה שדיבורי שוטף תקין ושאנני מגמגם כלל וכלל ושהכל רק בראש ושכולנו לעיתים עושים טעויות בדיבור ומגמגמים פשוט קיימת אצלי רגישות רבה מדיי לנושא. מה עלי לעשות? אני עדיין חרד ולצערי פיתחתי חשש מלדבר ואני חושש לפני אמירת כל מילה. המחשבה הזו לא עוזבת אותי.אודה לתשובתכן המקצועית במציאת פתון.תודה רבה ! :-)