אובדת עצות

אנו חים באמריקה כעת.
בני בן 4 שנים. מגיל קטן הוא היה ממש גאון. למשל ידע את כל הצבעים כבר בגיל שנה. את כל האי בי סי ואת כל האלף בית ואת כל המספרים(עד עשרים) בגיל שנתים וקצת..אוהב ללמוד. והתחיל לדבר יחסית די מוקדם. וההתפתחות שלו היתה ממש לפי הגיל.
בגיל שנתים וחצי הכנסנו אותו לגן. ומאז השתנה לי הילד. מילד שמח ואנרגטי. הוא נהיה לילד שקט סגור ומכונס בתוך עצמו. השנה זה אפילו החריף המורה אומרת שיש פעמים שהוא "מתנתק" .ובוהה באויר. כשאני לוקחת אותו לגן. הוא יכול להיות שמח ורגיל. ואז כשמגיעים לגן, כבר בפתח הכיתה הוא נהיה כמו "זומבי" בקושי הולך. בקושי יוצר קשר עיין. בקושי מדבר.
וכאן הבעיה, אני מרגישה שמאז שהתחיל את הגן. יש מין האטה בהתפתחות הדיבור שלו. הוא מבין כמעט כל מה שאני אומרת. וגם יודע להגיד משפטים קצרים.כגון: אני רוצה ...הוא לקח לי את...אני רוצה להתלבש לבד וכו
הוא מדבר ברהיטות והוגה כל הברה כיאות. וגם באנגלית יש לו את המבטא הנכון.
הבעיה היא בעיקר כשהוא צריך לספר סיפור. או לתאר משהו שקרה. למשל אני שואלת אותו איך היה בגן? והוא יודע להגיד כיף! אבל לא ממש יודעת לספר לי ולתאר לי מה קרה. (למרות שאני יודעת שהוא מבין ויודע הכל)
משהו גרוע קרה לו (ועדין קורה?) בגן ההוא. אבל אין לי הרבה ברירות. זהו הגן היהודי היחיד באזור מה גם שהם עוזרים לי מאוד בשכר הלימוד הגבוה.
א.האם תחושת הבטן שלי מוצדקת? האם חוויות מסוימות יכולות לגרום לעיכוב בדיבור או בהתפתחות?
ואם כן מה עלי לעשות?
ב. אנו גרים כאמור בחול. והילד נחשף לשתי שפות. אני יודעת שכדי להעשיר שפה אני צריכה לדבר איתו כמה שיותר ולקרא לו כמה שיותר ספרים. אבל מצד שני. אני מרגישה שאני סתם מבזבזת את הזמן. ובמקום להתמקד בשפה המדוברת האנגלית. אני עובדת על העשרת העברית שחוץ מהבית אין לה ממש שימוש כאן (אנחנו מדברים רק עברית בבית)
רמת האנגלית שלי טובה מאוד. אם כי יש לי מבטא כבר (ושמתי לב שאפילו הבן שלי מחקה את דרך הגית הR שלי..כך שאני לא יודעת אם אני אמורה לעבור לדבר איתו באנגלית כדי להקל עליו. או אם עלי להמשיך לדבר בעברית עם הגיה לא נכונה של מילים.
מה לעשות?