שלום

אני בת 18, ואני מרגישה שיש לי קשיים בדיבור. אני לא זוכרת קשיים בדיבור בהיותי ילדה, לפי דעתי זה התחיל בשנתיים וחצי האחרונות. אני לא מגמגמת, אבל המון פעמים אני נעצרת באמצע משפט (ולפעמים באמצע מילה)ולא מצליחה לגמור אותו, אני חוששת כאשר אני עומדת בפני דיבור רב, וכשאני אומרת מספר משפטים באופן רצוף, אני ממש מודה על כך לאחר מכן. הדבר המוזר, שזה קורה לי במיוחד אם אנשים מסויימים, ויש אנשים זה כלל לא קורה לי איתם, ואיתם אני מדברת רצוף ורגיל(ועדיין אני כל הזמן מודעת לעניין).אני מרגישה שכל זה קורה לי כאשר אני מודעת לדיבור שלי,וחושבת על כך בזמן שאני מדברת. אך כאשר אני לא מודעת לדיבור שלי בזמן הדיבור ולא חושבת על הקושי-אני מדברת רגיל לחלוטין, בלי שום קשיים וקטיעות(אולי עצם החשיבה על הקושי בדיבור בזמן הדיבור-יוצר את קושי?). אנשים שאמרתי להם- אמרו לי שהם לא שומעים שום קושי בדיבור והדבר סתם נראה לי, אך אני חושבת על זה כמעט רוב הזמן וזה מפריע לי. בנוסף יש לי ז',צ', ו-ס', קצת צורמות, ואני מגיעה למצבים שתוך כדי שאני מדברת אני חושבת כיצד אני יכולה להגיד משפט מסויים בלי להשתמש במילים המכילות אותיות אלו. אני מרגישה שכאשר אני אומרת מילים עם אותיות אלו- וההגיה צורמת, הדבר תוקע לי את המשפט. כמו כן כשאני מרגישה את הקושי -אני מרגישה פעמים רבות שפי מלא ברוק והדבר מקשה על הדיבור.
אני מרגישה שהדבר מוריד לי את הביטחון העצמי. כמו כן שמתי לב שהדבר קורה לי עם אנשים איתם אני מרגישה פחות בטוחה בעצמי, ועם אנשים איתם אני מרגישה ביטחון הדבר כמעט לא קורה לי. האם יש לי אכן בעייה דיבורית, או שהחוסר הביטחון הוא שיוצר את הקשיים בדיבור. האם אני זקוקה לטיפול כלשהוא או אבחון? תודה רבה ויום טוב.