גמגום

יונית שלום
גמגום אינו תופעה מולדת, הגורמים לגמגום הינם רבים ומשפיעים אחד על השני ולכן לרוב לא ניתן להצביע על סיבה אחת. גם אם את אדם בוגר אין זה אומר שלא ניתן לטפל יותר. יותר מכך, בגילאים שונים אנחנו פנויים יותר להשקעה בנושא. אם עדיין לא טופלת בטיפול דיבור מסורתי (כלומר טיפול דיבור אצל קלינאית תקשורת) בהחלט מומלץ שתנסי. אם כבר טופלת רבות בעבר עדיין פתוח בפניך שמוש במכשירים מעודדי שטף כגון מכשיר SPEECH EASY. אלו מכשירים המשפרים את הגמגום בזמן הרכבתם (ללא השפעה כאשר אינם בשימוש) ולרוב עוזרים לאנשים עם גמגום בינוני - חמור.
לגבי המקום בו את מגמגמת יותר יכולות להיות סיבות רבות לכך. ברוב המקרים הגמגום נוטה להחמיר במצבי לחץ או בשיחה עם דמויות הגורמות לך למתח. יחד עם זאת ישנם מקרים שבמקומות כאלו הדובר עושה מאמץ עז ומצליח להפחית מעט את הגמגום ואז בבית הוא 'נח' יותר ומאפשר לגמגום לצאת בחופשות. זה ברור וחשיבה שצמומלץ לעשות עם קלינאית תקשורת באבחון.

יונית, אני היפנותרפיסת שמטפל בין היתר בגמגום. ניתן ליצור איתי קשר באייסיקיו שמספרו 238444437.

חן, הגישה שלך שגויה בעיניי. אמנם את צודקת שגמגום זה לא תופעה מולדת, אבל לא ציינת שגמגום נגרם מטראומה כלשהי במהלך החיים של הבן אדם. יש אפילו מגמגמים שהתחילו לגמגם בכלל אחרי ילדותם. רובם ככולם לא זוכרים מתי הם לא גימגמו, גם אם הם התחילו בגיל 10, לדוגמא. למה? כי הם בתת מודע לא רוצים להיזכר בכל המקרה המצער הזה ובנסיבותיו. על מנת לטפל בגמגום באופן אפקטיבי ולא רק זמנית, הגישה צריכה להיות - לטפל בזיכרון של המקרה הטראומטי שהוביל לגמגום, ולא באפקט של הגמגום עצמו! זה, בכל מקרה, רק על קצה המזלג. אני מקווה שלא נפגעת או משהו ושלקחת את דבריי כהערה בונה וידידותית.

שלום לך,
רוב מקרי הגמגום שאנו רואים היום בקליניקה אינם על רקע טראומטי. (כמובן שיש גם כאלה, אך מעטים יחסית). רבים מההורים והילדים מדווחים כי למעשה, הגמגום מתחיל קרוב לתחילת הדיבור או לקראת הגילאים של 3-5 שנים, כאשר רואים ילדים רבים שבדיבורם מתחיל להופיע חוסר שטף התפתחותי. לחלק זה עובר, ולחלקם לא (מכל מיני סיבות).
אופן הטיפול בגמגום יושפע גם מההיסטוריה של הופעתו, ודוגמה אחת היא מה שאת פירטת.
במקרים בו הרקע הוא נפשי - ישנם גם מגוון בעלי מקצוע שרלוונטים לטפל בנושא.
יום טוב, ענת