מחקר: איך לשפר איכות הזיכרון?

שיתוף פעולה בין חוקרים מהחוג לנוירוביולוגיה באוניברסיטת חיפה וחוקרים מקנדה וארצות הברית הביא לזיהוי מולקולה במוח שמשמשת כמתג ליצירת זיכרונות ארוכי טווח.

החוקרים אף הצליחו באמצעות מניפולציות גנטיות לשפר או להרע את הזיכרון ארוך הטווח של עכברי מעבדה. המחקר מתפרסם בימים אלה במגזין היוקרתי Cell.

"המוח ממשיך לעבד את המידע שנקלט זמן רב לאחר רכישת המידע. דקות, שעות, ימים וגם חודשים לאחר שלמדנו דבר מה, המוח ממשיך לעבד את המידע שנקלט באופן לא מודע, כאשר באותו זמן המוח קולט מידע חדש רב ושונה", הסביר ד"ר קובי רוזנבלום, ראש המעבדה לחקר מכאניזם מולקולארי של למידה וזיכרון בחוג לנוירוביולוגיה באוניברסיטת חיפה

"הזמן הזה שלאחר הלמידה קובע במידה ניכרת את איכות הזיכרונות, האם הזיכרונות יחרטו במוחנו וידריכו את התנהגותנו בעתיד או יחלשו ויפוגו?

תהליך הזה בו זיכרונותינו עוברים מזיכרונות פגיעים לטווח קצר לזיכרונות עמידים לטווח ארוך נקרא גיבוש הזיכרון והוא נושא המחקר העיקרי במעבדתנו", המשיך ד"ר רוזנבלום.

במהלך המחקר מצאו החוקרים כי מולקולה מסוימת ( eIF2a), שנמצאת בתאי עצב במוח, משמשת כמתג או מעין עמעמם (דימר) המווסת מעבר של זיכרון קצר טווח לארוך טווח.

או במילים פשוטות יותר: כשמולקולה זו נמצאת במצב מסוים המוח מסוגל לזכור דברים טוב יותר לטווח ארוך וכאשר המולקולה נמצאת במצב אחר, נפגעת יכולת המוח לזכור דברים לטווח ארוך.

בעזרת מניפולציות גנטיות ופארמקולוגיות, הצליחו החוקרים ליצור שתי קבוצות של עכברי מעבדה. בקבוצה אחת היה "המתג המולקולארי" פתוח וחיזק את הזיכרון ובקבוצה שנייה היה "המתג המולקולרי" נורמלי.

העכברים עברו מספר מבחנים שבדקו את הזיכרון המרחבי שלהם, זיכרון ריגשי וזיכרון לטעמים ואכן התברר כי העכברים עם המתג הפתוח הצליחו לזכור טוב יותר מאלה שאצלם המתג היה סגור.

בנוסף, בדקו החוקרים גם את התהליכים החשמליים וגילו שתהליכים הידועים כדרושים ליצירת זיכרונות, כמו חיזוק בקשרים בתאי העצב, התחזקו אצל העכברים עם המתג הפתוח.

מניפולציות אלו לא השפיעו על הזיכרון לטווח קצר, מה שהוכיח כי זיכרונות ארוכי טווח וקצרי טווח הם שני תהליכים שונים.

לגילוי החדש יש פוטנציאל בטיפול בבעיות שנובעות מירידה ביכולת הקוגניטיבית ובעיות זיכרון.

"לאנשים מבוגרים, לדוגמא, אין בעיה בשליפת זכרונות ישנים - הם ידעו מצוין לספר על סיפורים מימי ילדותם, אבל יש להם בעיה ביצירת זיכרונות חדשים, ולכן הם לא זוכרים איפה הם שמו את המפתח שלהם רק לפני כמה שעות.

במחקר הנוכחי הוכחנו שיש לנו מטרה מולקולרית שמשפרת זכרונות ארוכי טווח. העובדה שבאופן גנטי שיפרנו את יכולת שימור הזיכרונות בעכברים מבלי לפגוע בתהליכים קוגניטיביים אחרים מאפשרת בדיקה של מגוון חומרים קיימים וחדשים אשר יכוונו אל מולקולת ה-eIF2a ויגרמו לשיפור ביכולת שימור זיכרונות באוכלוסיה הבוגרת או בחולים עם בעיות קוגניטיביות שונות", ציין ד"ר רוזנבלום.

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר