ההליכה לבית כנסת בריאה

מחקר חדש שנערך באוניברסיטה העברית בירושלים קובע - הליכה לבית הכנסת מאריכה את החיים.

מטרת המחקר היתה לבחון את השפעת הרשת החברתית על שעור התמותה בהקשר רחב יותר, המתחשב ברקע ובגורמים ביולוגים.

המחקר כלל 1,811 גברים ונשים יהודיים בישראל שעברו את גיל 70, ונערך במשך בן שבע שנים. במהלך המחקר 38% מהנבדקים נפטרו. בניתוח סטטיסטי נמצא כי שני גורמים חברתיים העלו את הסיכוי לשרוד: קשר עם חברים והליכה לבית הכנסת.

קשרים חברתיים קשורים ככל הנראה להפחתת התמותה כיוון שהם קשורים לבחירה, ומגבירים את תחושת השליטה של האדם.

הליכה לבית הכנסת מגבירה ככל הנראה אף היא את סיכויי ההישרדות, בעיקר היות והליכה לבית הכנסת היא גורם מלכד וגורם לתחושת שייכות לקהילה.

עוד על דת ובריאות:
האם בריא להיות מוסלמי?
האפיפיור בוחן השימוש בקונדומים
לחץ דם גבוה? תעשו מדיטציה
תרומת איברים - הגישות הדתיות

עם זאת, הגורם החברתי אינו הגורם החשוב היחיד, ולהליכה לבית הכנסת יש ערך מוסף על פני פעילויות אחרות הנעשות בחברה. ככל הנראה גם המימד הרוחני מסייע בשמירה על הבריאות.

המחקר הנוכחי מצטרף לשורת מחקרים פסיכולוגים וסוציולוגיים הקושרים בין חיי דת ותמותה. מחקר שנערך לפני כשנתיים באוניברסיטת הרווארד, מצא כי אנשים זקנים שמתפללים במסגרת ציבורית נוטים להיות בריאים יותר מזקנים שלא שומרים על מנהג זה.

המחקר, שנערך במשך חמש שנים, בחן את רמת בריאותם, תפקודם והתנהגותם הדתית של 1,174 זקנים וזקנות שהיו בגילאי ה-70 עד 80. מהנתונים עולה כי אותם זקנים שהלכו לפחות פעם בשבוע לכנסיה, לבית כנסת או למסגד נהנו מבריאות טובה יותר.

מחקר בולט נוסף נערך כבר בסוף המאה ה-19 - מחקרו הקלאסי של החוקר דורקהיים אודות התאבדויות. דורקהיים מצא כי שעור ההתאבדות בקרב נוצרים פרוטסטנטים נמוך יותר מבקרב קתולים. לטענתו של דורקהיים, הסיבה להבדל זה היא כיוון שהחובה ללכת לכנסיה המושרשת בדת הקתולית, יוצרת רשת חברתית הדוקה ומסגרת מחייבת.

בניגוד לכך, הפרוטסטנטיות אינה מציעה השתייכות חברתית מעין זו, ולכן אינה מצליחה לפתור בעיות הנובעות מבדידות חוסר משמעות הקשורות לחיים בעולם המודרני, אשר הקשרים החברתיים בו אינם חזקים כמו בחברות מסורתיות. הבדידות וחוסר המשמעות הובילו לשיעור גבוה יותר של התאבדויות.

ניתן לפרש את ממצאי המחקר הנוכחי בהתאם לתפיסתו של דורקהיים: אנשים אשר הולכים לבית הכנסת משיגים בכך הן רשת תמיכה חברתית והשתייכות, והן תחושה כי לחיים יש משמעות. גורמים אלו מגבירים את המוטיבציה להמשיך ולחיות, וכידוע, הגוף והנפש קשורים זה בזה והרצון לחיות עשוי להשפיע על אורך החיים בפועל.



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר