מודעות ותסכול מחוסר שטף בגיל שנתיים

מנהלות הפורום שלום,
בתי בת שנתיים וחודשיים. הדיבור אצלה התפתח יחסית במהירות, וכבר לפני כחמישה חודשים היא דיברה כמעט באופן שוטף, שרה שירים באורך מלא, ונהנתה מאוד מיכולת הדיבור שלה.
לפני כשבועיים בתי החלה לגמגם. הקושי הוא בעיקר בתחילת משפט, שאז היא יכולה להיתקע זמן רב עם ההברה הראשונה שלא יוצאת.
מעבר לתופעה המוכרת של חוסר שטף התפתחותי, חשבתי על שני גורמים נוספים שיכולים לעודד את הגמגום. האחד, הוא היותה "קטנה בגן של גדולים". פרט לכמה ילדות בנות גילה, רוב הילדים בגן החדש הם בני 3-4 ומדברים באופן שוטף. היא אוהבת מאוד את הגן ואת הילדים, אך ייתכן שהיא מאתגרת את עצמה בדיבור כדי להשתוות אליהם. השני, הוא העובדה שאני בתחילתו של הריון נוסף, וייתכן שהיא מרגישה בשינויים והם משפיעים עליה.
הדאגה שלי נובעת בעיקר מהיותה מודעת לעניין. אנחנו נהגנו לפי ההמלצות, לא התייחסנו לגמגום בכלל, הקשבנו, ולא "הוצאנו לה משפטים מהפה". למרות זאת, כאשר הדיבור נתקע, היא מתחילה מעט לבכות ואומרת "אני לא מצליחה לדבר". התלונה הזאת חוזרת על עצמה כ-3 פעמים ביום. המודעות שלה והתסכול שנובע ממנה מדאיגים אותי, ואני לא יודעת מה הדרך הנכונה להגיב.
כמו כן, האם מומלץ להתייעץ כבר עתה עם קלינאי תקשורת, או להמתין את אותם 3 חודשים, שבהם זה אמור לעבור.

אודה מאוד על עצותייך.

בברכה,
מיה