דו לשוניות

שלום רב,

אנו סטודנטים באיטליה, הורים לבן שנה ושמונה חודשים, התפתחות תקינה מבחינה מוטורית, הולך מגיל שנה ושבועיים, חברותי מאוד.

הוא הולך לגן שבו דוברים אך ורק איטלקית, וניכר כי הוא מבין גם עברית וגם איטלקית באותה המידה - יש לנו שכנים איטלקיים, איתם הוא משחק לעיתים קרובות, והם כמובן מדברים איתו איטלקית בלבד. הוא מבין אותם, ומגיב אליהם לדוגמא, אם הם שואלים אותו אם הוא רוצה עוגיה, היא יוביל אותם לארון שבו נמצאות העוגיות, ויבחר מבין כל העוגיות בארון את אלה שהוא רוצה...

גם לדברי הגננות בגן, הם כן יכולים לתקשר איתו.

בבית אנו מדברים איתו בעברית - אך הוא רואה לעיתים גם תוכניות ילדים באיטלקית.

הוא אומר מילים ספורות : "אבא" , "אמה" (אמא), "בה" (דובה - הכלבה שלנו) "אייה" (אלה - קיצור של אלסייה השכנה שלנו), "אגאיה" (ג'וליה - הבת של השכנה), "צייה" (גרצייה) "תה" (סבתא), "בווו" (בלון) והיום אפילו אמרתי לו "לי" (שמה של הדודה שלו) והוא חזר אחרי, אמנם לא בצורה ברורה, אבל הוא אמר "לי"...
הוא גם מזהה את עצמו בתמונות ואומר את שמו ("ייה" - אוריה)

לעיתים הוא גם ממלמל (זרגון?) "פתפתפתפת...." או דברים דומים.

השאלה שלנו היא האם הוא לא היה אמור לדבר כבר בגילו? האם אנחנו צריכים לדבר אליו באיטלקית יותר, או אולי לחשוף אותו ליותר תכנים באיטלקית? האם לא לדבר איתו באיטלקית בכלל?

תודה מראש,

דוריס