בקשת סליחה

ברור שזה לא הפורום המקובל לבקשת סליחה ,אבל הסיפור שלי הוא כזה
היה לי כלב טרייר שועלי יפיפה בשם מילקי עם אופי ניפלא ,הוא לא חירבן לי בבית הוא לא אכל לי את הרהיטים ממש כלב נפלא ,את הכלב הזה גידלתי במשך 17 שנה ובמשך כל הזמן הזה הוא היה ממש בעל אופי ישראלי ,מניוק אבל עם נשמה זהב ,הוא היה חולה על נקניקים של זוגלובג והיה עושה לי הצגות על מנת לאכול אותם ,הצגות כמו למשל הוא היה נובח בקולי קולות כאילו גנב נמצא מחוץ לדלת ואז כשהייתי רץ לראות מי בדלת הוא היה מחייך עם השפתיים שלו ועומד ליד המקרר ומסתכל עלי נוו מה עם הנקניק שלי.
17 שנה גידלתי אותו ירדתי איתו רצתי איתו לרופא עד שהגיע הסוף במעגל החיים והכלב הזה שהיה כל כך אוהב לרוץ אחרי המקלחת והיה טס כמו חץ בדילוגים בבית ,הכלב הזה לא יכל יותר ללכת כלל!.
כשזה התרחש הבנתי שזה הסוף של הכלב, כי הוא גם לא אכל ולא שתה אפילו שהבאתי לו את האוכל לידו הוא רק שכב על הצד לא מסוגל לקום כלל.
אחרי יומיים שהייתי איתו בבית פשוט מאנוכיות שלי ,כי ידעתי מה המשמעות ומה הרופא עומד לומר לי .
אחרי יומיים שנתתי לו לשתות בעזרת מזרק ולאכול מהידיים שלי
לקחתי אותו לרופא ,הרופא אמר לי שמע מאחר וכבר טיפלת בכלב בקורטיזון ועדיין הכלב לא עומד על הרגליים יש רק 2 אופציות אחת היא לתת לו איזשהיא תרופה שאני לא זוכר את שמה כי הייתי ממש בסערת רגשות שם ,או להרדימו מיידית שאלתי מה סיכויי ההצלחה של התרופה הזו והרופא חייך חיוך מרושע בעיני ואמר זה אינדבידואלי בכל אופן קיבלתי את הרושם שהרופא מנסה לנצל את הכאב שלי ולסחוט עוד כמה מאות שקלים (מכאב אפילו לא חשבתי לשאול ואם זה כן מצליח אז לכמה זמן) ואמרתי לו תרדים החלטה שנכונה אולי שיכלית אבל עד היום כואבת לי ריגשית.
ולכן נכון שזה לא הפורום לסליחות אבל את הפרצוף והמבט שנתת לי מילקי כשאמרתי לרופא תרדים אני לעולם לא ישכח כאילו הבנת שזהו הגענו לתחנה האחרונה בכל אופן אני לא יודע מה הרגשת מקווה שהחלטתי את ההחלטה הנכונה ,היכן שלא תהיה מילקי אני מבקש סליחה