בכי, תשומת לב

בני בן שנה וחודשיים ולאחרונה אני חשה בשינוי התנהגות אצלו. נראה שמילד רגוע, שמח וחייכן, הוא הפך לדורש המון תשומת לב, בכי רב וקיטורים. נראה כי בכל פעם שאני שניה פונה לעשות דבר מה,הוא מתחיל לבכות ולקטר. בנוסף מילד שיודע להירדם בכוחות עצמו, הוא נעמד במיטה בוכה ונראה שבודק גבולות. אני מקפידה להתמיד באותו קו עשייה וכאשר מגיע שעת שינה לא "להיכנע" ולהוציאני מוסיף מהמיטה.
אציין כי הוא אח תאום ותשומת הלב שלי באופן טבעי מופנית גם אל אחותו, אך בכל פעם שאני מתעסקת איתה או שהיא מגיעה אלינו כאשר אני איתו הוא פורץ בבכי. אציין כי לאחרונה התקיימו שינויים בגן אליהם הם הולכים ונכנסו 5 תינוקות חדשים. כיום כל הילדים בפעוטון קטנים מהם משמעותית ( החל מ3 חודשים ועד 10 חודשים) ולכן חשבתי שהשינוי בהתנהגות יכול לנבוע מהסביבה החדשה בגן, תשומת לב המטפלות שבאופן טבעי מופנית יותר לקטנים והבכי של התינוקות שאולי משפיע עליו. בגן יש כיתה של יותר גדולים והם משולבים בחלק מהפעילויות, אך מכיוון שעדיין לא הולכים, עדיין נמצאים בכיתה של התינוקות.
בגן מציינים כי הוא מתנהג בסדר גמור ונראה כי כל "ההתפרצויות האלו" מתרחשות מהרגע שאני מגיעה לאסוף אותם מהגן ועד השינה...
האם השינוי בהתנהגות אכן יכול לנבוע מהשינויים בגן? האם זו תקופה שלא בהכרח קשורה? איך לנהוג כאשר נכנס ל"מתקפת בכי ועצבים?" להתעלם? לחבק? מדוע שינוי ההתנהגות קורה דווקא איתי? בבית???
אני מוסיפה, שיוצאות לו שיניים ויתכן שזה מוסיף להתנהגות אך להרגשתי זה מעבר לכך