בכיינות של ילדה בת 4.5

יש לי שתי בנות (2.5 , 4.5).
מאז ומתמיד הילדה הגדולה הייתה בכיינית ועקשנית. הבכי שלה יכול להימשך לנצח ובעוצמות מחרישות אוזניים. הסיבות שונות ומגוונות, ובעיקר בלתי צפויות.
אני חייבת לציין שהתגובה שלי לאורך כל הזמן לא הייתה עיקבית במיוחד. נע בין התעלמות מוחלטת להתייחסות לכל "ציוץ" שלה. חוסר העיקביות נובעת בעיקר מכיון שאני לא בטוחה בדרך שבה אני צריכה לפעול.

בנוסף, מן הסתם היחס שלי כלפי הבכי של הקטנה הוא שונה. לדעתי זה טבעי יותר, הציפייה מילדה בת שנתיים וחצי להתמודד עם מצבים והיכולת שלה לרגע ולהסביר את עצמה באופן מילולי מוגבל. ייתכן והגדולה מצפה לקבל את אותו יחס שאחותה מקבלת. אני לא חושבת שזה אפשרי. אני מנסה לעודד אותה להשתמש ביכולת שלה לדבר ולהסביר את מה שמפריע לה ורק בדרך זו אני מוכנה להקשיב ולעזור לה, לא בבכי. האם אני פועלת נכון?
הרוב המוחלט של ההתפרצויות שלה מתרחשות כשאחותה בסביבה. "זמן איכות עם אמא" לא חסר לה-אני מבלה איתה כל יום לבד שעתיים כשהיא יוצאת מהגן ב- 13:30.

אז כיצד לנהוג מול התפרצויות הבכי שלה?