המשך צניעות

שלום שרי,
אני מודה שלא כל כך ברור לי. יכול להיות שיש לכם ציפייה שהילדים יבינו מעצמם או יפתחו תחושת בושה מעצמם. זה לא תמיד עובד כך. צריך להסביר לילדים איך להתנהג, כפי שאתם עושים בתחומים אחרים. זה לא נקרא להעיר, זה נקרא לכוון וללמד. לילדה האמצעית שלכם יש בעיה חברתית ויכול להיות שהיא לא הפנימה נורמות התנהגות וזה לא קשור רק בהכרח לעניין העירום והבושה.גם התגובה השמחה שלה כאשר היא מתארת איך היא לבד בכיתה קצת לא ברורה לי כי זה אמור להיות דבר עצוב עבורה ולא שמח. גם ילד בן 5 לא אמור להסתובב עירום בבית מרוח עם צואה ולמרוח את כל הבית. צריך פה יד מכוונת הרבה יותר ברורה, אלה לא דברים שמתסתדרים מעצמם למרות שאולי זה מה שקרה עם הבת הגדולה שלכם. אתם בהחלט צריכים להסביר לילדים שלכם, שהם כבר גדולים מדי בשביל להסתובב עירומים, ובשירותים מתנקים ואם לא מצליחים לבד, במקרה של הבן שלכם צריך לבקש עזרה, צריך להסתיר ולכסות את המקומות הפרטיים בגוף, וכו'.
העובדה שהדברים האלה קורים אצל שני הילדים שלכם אולי מלמדת שזה לא עניין שקשור בהם אלא עניין שקשור בהכוונה שלכם כהורים.

אנחנו בהחלט מסבירים שוב ושוב שלא מסתובבים ערומים, מנגבים מורידים מיים וכ"ו.
מה שכן היות ושניהם עדיין לא מתביישים אני מאפשרת להם לעשות אמבטיה משותפת, האם להפסיק?
לגבי הבת. היא לא נראית כלוקחת קשה מאוד את המצב החברתי שלה (שכולל אפילו התעללויות מצד חברות) אבל מבקשת שאשלח לה תעסוקה להפסקות בכיתה ובקייטנה (חוברת חשבון, שעשועונים), ואמרה שהיתה מעדיפה שהיו רק הפסקות אוכל ולא הפסקות משחק.
הבן במצב חברתי גרוע יותר,
שניהם ילדים חכמים ומתוקים, אבל יש קשיים. עם הבן בגלל הקושי החברתי (מכות בלתי פוסקות מצד ילדי הגן כלפיו)הגענו להתפתחות הילד, שם סירבו לעשות אבחון פסיכולוגי ושלחו לנוירולוגית ששללה PDD (אני מסכימה איתה-מאוד מעוניין בחברה ומשחק יפה אחד על אחד בעיקר עם בנות, כן צריך מעט תיווך) ואמרה שהוא ילד טוב והילדים האחרים רעים (כאן אני לא מסכימה איתה), והפנתה לטיפול רגשי. פנינו לתחנה ציבורית (התחנה ע"ש אילן בירושלים) שעשו אינטייק בסופו הפנו אותנו בחזרה למכון להתפתחות הילד בדרישה לאבחון (הם אמרו שיטפלו בילד אבל רוצים קודם אבחון כי אחרת הטיפול יהיה לא נכון). אז בהתפתחות הילד שוקלים את העניין, נפגשתי שם עם פסיכולוגית ששאלה אותי על שאר הילדים ודברים שסיפרתי על הבת שבכיתה א הדאיגו אותה(כלל לא התיחסתי לנושא הצניעות וההיגיינה). למעשה הודתה ששניהם צריכים אבחון אבל אמרה שלא היא מחליטה. אז עכשיו הטפסים של שניהם מחכים שם...שיחליטו.

אגב מדובר בילדים חכמים, אולי אפילו מעל הממוצע, אבל התחומים הביצועיים והחברתיים והרגשיים די חלשים. אני אישית חושדת ב- nvld אבל לא בטוחה כי לשניהם יש קשר עין וגם מנהלים שיחה עם תורות. הפסיכולוגית בהתפתחות הילד אמרה שיכול להיות או השוליים של הספקטרום התקשורתי או בעיה בוויסות חושי והציעה לטפל ולתת הנחית הורים על וויסות חושי בלי להמשיך בירור. בסוף השתכנעה להמליץ על אבחון אבל אמרה שלא מבטיחה.
השאלה היא אם עדיין את חושבת שאני הבעיה שלא מנחה אותם מספיק איך להתנהג?
אני אשים אולי יותר דגש על הסברים. היינו פשוט בדילמה אם יש טעם לחזור ולהסביר כשנראה שהילדה לא מפנימה? בכל מקרה כשסוף -סוף נתחיל טיפול פסיכולוגי לילד תהיה גם הדרכת הורים.

שלום לך,
אני לא יכולה לדעת. אני חושבת שזו בדיוק הבעיה כאשר אנשים נמצאים בתהליך אבחוני והם פונים לקבל חוו"ד דרך האינטנרט ממישהו שלא מכיר את כל הסיפור. התשובה תמיד תהיה חלקית ושטחית. אין שום דרך בעולם שאני אוכל לתת לך תשובה במקום שאנשי מקצוע שראו אותכם מספר פעמים עדיין לא יודעים ומתלבטים.
אני ממציעה שתמתינו בסבלנות עד שייגמר התהליך בעניינכם.
בהצלחה.