ישראל מתייבשת... וגם בתי

שלום,
יש לי שתי בנות, הגדולות בת כמעט ארבע, והקטנה בת שנתיים ושבעה חודשים.
מעולם לא לחצנו בענייני אוכל (לא רדפנו אחריהן עם פולקע ביד :-) ), והיו תקופות שאכלו יותר ופחות ואנחנו מגלדים אותם תוך אמונה שילד בריא לא ירעיב את עצמו.
עד לפני שבועיים היו להן בקבוקים.. בהתחלה שתו בהן חלב, אח"כ עברנו למים, כך שמעולם לא נתקלנו בבעיית שתיה. הן שתו במהלך היום בכוס, אך היה להן פינוק של בקבוקי מים בכל מיני רגעים. הפסקנו את עניין הבקבוקים כי הקטנה פיתחה בהם תלות להירדמות (נטשה את המוצץ ושתתה בקבוקי מים בכמויות מטורפות עד להירדמות, ולאחר התייעצוות עם רופאה החלטנו שכמות מים כזו עלולה להזיק). הגמילה נעשתה עם הכנה, ואחרי כמה ערבים קשים הגברת חזרה למוצץ בלילה והכל בסדר.
אבל... היא לא רגילה לשתות כמויות מים גדולות מכוס. היא התרגלה ללגום כמה לגימות וזהו, ואף פעם לא שמנו לב לזה כי קיבלה את השלמת הנוזלים מהבקבוק.
ביום שבת היינו בטיול בתל דן והיא התייבשה. לא הגענו למיון, זה לא הגיע למצב של הקאות, אבל ללא ספק היא התייבשה. היתה סמרטוט, חום הגוף עלה, בחילות, סירוב לשתיה... נתתי לה נוזלים עם מזרק לפה במהלך הלילה כי האלטרנטיבה היתה לנסוע לתת עירוי.
התוצאה של הסיפור הזה היתה יומיים בבית, הקפדה על שתיה (הכנתי אפילו פטל לא מאד מתוק למרות שאני תמיד מקפידה רק על מים), ו.... התנגדות נחרצת של הילדה לשתות! אני מניחה שזה שילוב של כמה דברים:
א. הרגל- קשה לה לשתות כמות מכוס.
ב. טראומה מזה שדחפץי לה ביום שהתייבשה נוזלים בכוח.
ג. ילדה בת שנתיים וחצי שנלחמת על הילה שלה, על עצמאותה, ומי אני שאחליט שהיא תשתה...
בהבדל מנושא האוכל, כאן אני לא יכולה להגיד לעצמי במים החמים האלה שאני יכולה לשחרר, כי היא תתייבש שוב.
אז אני מוצאת את עצמי במאבקים איומים סביב העניין, והחלטתי לפנות כדי לפרוץ את מעגל האימה הזה.
אני לא מתנהלת נכון, זה בטוח, אבל מרגישה שאין לי כלים ואשמח לעצה!
תודה רבה רבה מראש,
הגר