בני מתנגד להיות עצמאי

בני בן כמעט חמש. יש לו אח בן שנתיים וחצי, שבו הוא מקנא בלי להסתיר את זה, אפילו אומר את זה לעתים, שואל את מי אנו אוהבים יותר, מבקש "חיבוקי" כמו אחיו וכולי וכולי. בכל מקרה, יש לו התנגדות לגדול, לפתח עצמאות. למשל: אפילו שמגיל שנתיים יודע לבד לנעול נעליים וללבוש מכנסיים לבד, הוא מבקש שיעשו לו. הוא מבקש גם שננגב לו את הטוסיק, למרות שהתחלנו לסרב, זה נהיה ל"תבדקו אם ניגבתי מספיק" (הוא גם די אסטיניסט, אוהב להיות נקי). הוא גם לא נורא רוצה להתפתח בדברים כמו ללמוד לטפס על מתקנים, או לרכב על אופניים, או ללמוד לשחות. אם מציעים לו הוא מסרב. אני חוששת לפעמים שהקנאה שלו באחיו הקטן ממש עוצרת את ההתפתחות שלו. אנו מנסים לתת לו תשומת לב אישית, והוא מקבל ממש הרבה אחד על אחד גם איתי וגם עם אביו, וגם כשאנו עם שניהם הוא תופס הרבה מקום, האמת יותר מקום מאחיו. מתייחסים אליו, משחקים איתו, מדברים איתו. אני לא יודעת מה עוד לעשות כדי לעודד אותו לגדול, מכל הבחינות, לרצות להיות עצמאי בדברים של יום יום, להתנסות בדברים חדשים של ילדים גדולים. אנו נוטים ללחוץ עליו, להגיד שיותר לא מנגבים לו את הטוסיק, להגיד שלא נועלים לו יותר נעליים וכולי, השאלה אם זה נכון, איכשהו לדחוק אותו כל הזמן לפינה ולהכריח אותו להיות עצמאי בלי שזה יבוא ממנו, שזה הדבר הטבעי, שילד ירצה לפתח את עצמאותו, לא? להמשיך לדחוק אותו, או לוותר ולחכות שאולי זה יבוא לבד?