לספר או לא?

שלום לך,
אתם יוצאים מתוך הנחה שאתם יודעים את הסיבה שבגללה היא אומרת שהיא הייתה תאומה, אבל אולי כדאי לשאול אותה למה היא מתכוונת? איזה הסבר היא נותנת לעצמה על כך שהייתה תאומה והיא כבר לא? הרי היא בטח לא סתם אומרת, סביר להניח שיש לה סיפור בראש שהיא הסבירה לעצמה, מדוייק או דמיוני ככל שיהיה.
יכול להיות שבלאו הכי היא יודעת יותר ממה שנדמה לכם, ולא יכולה לעבד את הרגשות הקשורים לכך כי אתם כל הזמן מעבירים נושא ומשדרים לה שזה נושא שלא מדברים עליו.
ילדים יודעים כל מיני דברים מתוך ידיעה אינטואיטיבית שלהם גם אם זה לא מדובר איתם בצורה גלויה, אם זה מתוך רסיסים של שיחות שהם קולטים שלא מיועדות להם או בדרכים אחרות, שאנחנו לא קולטים. באופן הזה, הם מודעים לסוד שיש בבית אבל לא יכולים לקבל עליו הסבר מניח את הדעת.
לכן שמירה על סודות היא לפעמים אשליה וגם גורמת נזק.
ייתכן שלילדה שלכם יש מושג כבר על כך שהייתה תאומה והיא חשה אשמה על שהיא שרדה והתאום השני לא, ואין לה עם מי לדבר על זה כי אתם כל הזמן מעבירים נושא, כי אתם לא מוכנים להתמודד איתו ובכך בעצם משאירים אותה להתמודד לבד, מתוך אשליה והכחשה, לפיה אם לא מדברים על הנושא אז הוא לא קייים.
בנוסף, אני ממליצה לכם גם לקרוא את הספר של אלכסנדרה פיונטלי "מעובר לילד" שבו היא מדווחת על תצפיות אולטאסאונד שערכה על הריונות עם תאומים ומעקב שביצעה אחר הלידה על ההתפתחות שלהם.