בן שנתיים וארבעה חודשים

שלום לך,
זה ל אמספיק לא לוותר, אלא חשוב להיות עקביים בחוסר הויתור. כלומר אם לא ויתרם מספר פעמים ופעם אחת ויתרתם, כדי שיהיה שקט כי לא היה לכם כוח, לא עשיתם כלום. כמו כן חשוב לשמור על קור רוח ולהתעלם. אם אתם לא מוותרים, אבל עונים לו, כועסים, צועקים, מתחננים, מסבירים, משתגעים, מדברים על כך ביניכם, נואמים נאומים, וכו' -גם לא עשיתם כלום.
חשוב לענות פעם אחת בקצרה, לאחרי זה להתעלם ולהיאשר רגועים ולעשות זאת באופן עיקבי.

כאשר הוא מרביץ וממש מגזים אנחנו שמים אותו במיטה שלו כדי שיחשוב על מה שעשה וכו'. הוא יכול לעמוד שעות ולבכות. האם זה נכון לשים אותו במיטה? הבעיה היא שמהחדר הוא יוצא.. אני מודעת לזה שזה קצת בעייתי וחבל שהמיטה תשמש כ"עונש" אבל מה הפתרון? להשאיר אותו לידינו ולהתעלם?

שלום לך,
כן, בדיוק זה, הפיתרון הוא להשאיר אותו לידכם ולהתעלם.

ומה לעשות אם הוא ממשיך להרביץ ולצרוח? איך מפסיקים את זה??.
לא להכניס אותו למיטתו יותר?

שלום לך,
לא מפסיקים את זה. זה ייפסק לבד, אפילו אם זה ייקח המון זמן בהתחלה. כאן צריך סבלנות ועיקביות. גם אם זה ייקח שעתיים. פעם ראשונה, פעם שנייה, או כמה שצריך עד שהוא יבין שהוא לא מקבל תשמות לב סביב העניין הזה ולא משתלם לו להמשיך אותו. אף הצגה לא יכולה להימשך אם לאורך זמן אין לה קהל. אם אתם לא מחזיקים מעמד ומגיבים לצעקות או מנסים להפסיק אותן - סימן שנשברתם לפניו.