אמירת תודה

שלום לך,
מהשאלה שהעלית כאן, עלתה בי התהיה עד כמה הנושא של אמירת תודה הפך למוקד של מאבק כוחות ביניכם לבין הילדים? ייתכן שהילדים מרגישים שהדרישה להודות למי שנותן להם את המתנה נעשית באופן מאוד לא נעים ומבלי לאפשר להם להתנסות בעצמם בעולם החברתי. אני מניחה שניסיתם להעביר לילדים את המסר החשוב בהדדיות ובאמירת תודה. אולם אם הם חייבים לומר על כל דבר תודה, יכול להיות שהם מרגישים שיש דברים שלא ניתנים להם בכיף, וכל דבר ניתן בתנאי שהם יודו על כך. זה בהחלט לא מאפשר לילדים להגיב באופן ספונטני ולהפנים את חשיבות ההדדיות בקשרים בין אנשים. לפיכך רצוי להפסיק ללחוץ על הילדים להודות בכל הזדמנות, כמו שגם אנחנו לא ממטירים תודות על כל מעשה שעושים עבורנו. אם ילד אומבוגר מרגיש שיש על מה להודות לזולת, הוא יע/שה זאת. כרגע הנושא בכל מקרה הפך למאבק בו הילד מפסיד וגם אתם, ולכן כדאי להרפות מכך.

קל מאד לומר שאנחנו הורים מלחיצים, ולתלות בנו את הקולר, אבל לפי ההרגשה שלי (אני לא אובייקטיבי כמובן) אין זה קרוב לאמת כלל. אנחנו לא מכריחים את הילדים לומר תודה, ואפילו לא מתווכחים אתם, לכל היותר אומרים להם שראוי להודות לנותן, או שלדעתנו זה מאד לא יפה לא להודות לו. יותר מזה, גם כשאנחנו בכלל לא בסביבה, וגם שלכאורה אין סיבה שאנחנו נדע אם הילדים אמרו תודה או לא (ומעולם לא שאלנו אותם אם הודו כשהמתנה לא היתה בנוכחותנו), הם בורחים מלומר תודה, או מלקבל מתנה ובלבד שלא יגיעו לצורך להודות. ברור לי שהסיבה אינה בלחץ שלנו, וזה משהו פנימי להם הטעון הסבר.