אמירה מבהילה או מחשבה סתמית?!

שלום לך,
התגובה שאת מתארת הייתה מעט היסטרית. גם אם אנחנו דואגים, חשוב שהילד לא יחוש שאנחנו מתפרקים עוד רגע. חשוב לנסות להגיב בקור רוח ולא להיות כל כך דרמטיים.
זו כנראה לא אמירה סתמית, ייתכן שהיא בהחלט מעידה על מצוקה, אבל זה לא אומר שהעולם חרב עוד רגע ושהילד עומד למות.
הייתי מדברת איתו ברוגע על כך שאת מבינה שקשה לו מאז שאחיו נולד, כי כנראה שהוא מקבל פחות התייחסות, ואולי הוא מרגיש שלאחיו מוותרים כל הזמן, שלא שומרים על הדברים שלו, שאחיו מקבל יותר וכו'. ונכון שאחיו קטן יותר ולכן אפשר לצפות ממנו לפחות ונותנים לו כל מיני דברים יותר כי הוא לא יכול לבד, אבל אתם מבינים ובהחלט תשתדלו להקל עליו, להעניק לו זמן איכות ללא אחיו, לשמור על חפצים שחשובים לו כך שאחיו לא יהרוס לו אותם וכו'.

סמדר שלום,
תודה על התייחסותיך!
כאשר בננו הבכור מכה את אחיו בן השנה וחצי לעיתים "בלי שנראה" ולעיתים לידנו. כיצד להגיב לזה? אנו כועסים עליו כשזה קורה, והוא חוזר שוב על התנהגות זו.
בבקשה יעוצך

שלום לך,
לכעוס זה בודאי לא הפיתרון. את בטח התכוונת לסוג של הצבת גבול. יש הבדל בין להציב גבול בצורה נחרצת, תקיפה ועניינית לבין לכעוס. לכעוס פירושו לאבד את השליטה שלנו, להרים לעיתים את הקול, להגיד לילד שהוא לא בסדר או מאכזב או מכעיס ואתנו, כל זה לא רלוונטי. הדבר היחיד שרלוונטי זה להגיד לו שלא מקובל עליכם שהוא מכה וזה אסור. נקודה. מעבר לזה, ובלי קשר להצבת הגבול כשהוא מכה, כדאי וחשוב לתת לו לגיטמציה לתחושות הקשות שלו כלפי אחיו, כי להרגיש דברים, גם אם הם שליליים זה מותר.
הילד גם אמר שהוא רוצה למות בהקשר של אחיו, ולכן הייתי שמה לב טוב טוב האם והיכן אתם לא שמים לב שאתם מזניחים את זכויותיו מול אחיו ואיך אפשר לעזור לו קצת יותר, כמו שציינתי בתשובה הקודמת, לשמור על החפצים שלו, לתת לו זמן איכות ללא אחיו וכו'.