ביישנות ילדים

שלום יעל,
נושא הביישנות בהחלט מוכר כבעיה. אני מבינה שאת הכעס שלך על הגננת, אך נשמע לי שאת מוציאה על הכעס הזה המון אנרגיה. כולנו טועים לעיתים גם הגננת, זה אנושי, עכשיו צריך לחושב מה הלאה. כדאי לפנות למכון להתפתחות הילד או למטפל שעובד באופן פרטי עם הגיל הרך. אם את רוצה ניתן גם לעבוד איתו בבית בהדרגתיות להרגיל אותו כל פעם לחבר אחד ואחר כך לשניים ביחד וכך להגדיל את הסיבולת שלו לקבוצה לאט לאט, וכמובן לתת לו המון חיזוקים.
בהצלחה.

היי סמדר
האנרגיות שלי מופנות רק לבני כרגע ובטח לא לגננת(רק אתמול במהלך ההודעה נזכרתי שהגננת יכלה לראות את הבעיה בזמן שעליתי על הבעיה) האשמות לא פותרות בעיות.
כל פסיכולוגית ילדים יכולה לעזור לנו?
איך העזרה באה לידיי ביטוי?
תודה על תגובתך
יעל

שלום יעל,
כמו שציינתי בתשובתי הקודמת, לא כל פסיכולוג אלא כזה שעובד עם הגיל הרך.
העזרה יכולה להיות או בהדרכת הורים או בטיפול דיאדי משותף לכם ולילד.

פסיכולוג ילדים כן?
קצת התבלבלתי מי מטפל בבני בהתפתחות הילד?
פסיכולוגים כאן בפורטל כתבו שלפי דעתם פסיכולוג לא יכול לעזור בגיל הזה!
מי כן לאיזה גורם אני צריכה לפנות אם לא פסיכולוג.
תודה

שלום יעל,
אני לא יודעת מי אמר לך שפסיכולוגים לא מטפלים בגיל הזה.נכון שלא נהוג לטפל בילד לבד בגיל הזה. אולי לזה התכוונו ואת לא הבנת נכון. אבל כן מטפלים בגיל הזה באמצעות הדרכת הורים או באמצעות טיפול דיאדי שמשלב הורה ילד.

היי
לקחת את בני לפסיכולוגית ילדים על מנת לטפל בבעיה.
היא אמרה שהוא לא סובל מחוסר בטחון ושהוא לא ביישן היא אמרה שלדעתה שהוא עבר טראומה מאוד קשה,כל פעם שניסיתי לדבר איתו על מה שקרה בגן הוא העביר נושא על שאר הדברים דיבר בכיף ובבטחון.
בני בתחילת השנה מאוד אהב ללכת לגן, לאחר חצי שנה בערך סירב ללכת לגן היה חוזר מהגן עצוב ובמקביל דיבר בבית על היותו קטן,הגיע למצב שבכניסה לגן אוחז בחוזקה ברגלי ובוכה בכי קורע לב הגננת צפתה במתרחש ולטענתה אין שום בעיה הכל בסדר,ביקשתי שפסיכולגית הגן תגיע ...והיא לא הגיע כי הילד היה בטרום טרום וזה לא חובה,באחת הפעמים בבוקר כשנכנסתי עם בני לגן ניגש אליי ילד ואמרה שהוריוו אסרו עליו לשחק עם בני רק כי הוא קטן מידי...אביו אישר שכך אישתו ביקשה מבנה מחנכת בישראל.... ואז הבנתי את המצוקה של בני.
בכל אופן לדעת הפסיכולוגית זאת ההבחנה והיא ביקשה ממני לגשת לפגישה אחת מול פסיכאטרית שתאשר את ההבחנה שלה.
לא הצלחתי להבין למה אני צריכה לגשת לאישור ההבחנה אצל פסיכאטרית?
תוכלו להסביר לי ? אני לא מבינה !!!!
תודה על כל התגובות שאתם מקדישות עבורי

שלום יעל,
טוב שפנית לאיש מקצוע. כמו שאת רואה אין להשוות פגישה עם איש מקצוע לייעוץ באינטרנט, כיוון שכך ההתרשמות היא הרבה יותר מלאה והתוצאה היא אחרת לגמרי.
אני חושבת שמרגע שפנית אליה, זה לא נכון לחזור לפורום ולבקש הסברים להחלטות שלה. חשוב שתפני אליה ותבקשי הסבר. לי אין מושג מדוע התרשמה כפי שהתרשמה ומדוע היא חושבת שיש צורך בפסיכיאטר, ואם אני אתחיל לשער השערות אני עלולה רק לבלבל אותך. אני מבינה שעצם ההפניה לפסיכיאטר מלחיצה, ולכן חושב שתחזרי אל הפסיכולוגית ותשתפי אותה בכך זה מלחיץ אותך מאוד ואת זקוקה לכך שהיא תעזור לך להבין טוב יותר ולהרגע. חשוב שזה ייעשה דרכה כי הגורם המקצועי שמנהל את הטיפול כרגע ולא טוב לפנות לכמה אנשים במקביל.

אמרתי שאני לא אוהבת את הרעיון היא אמרה שזה (פגישה אחת) רק בשביל לאשר את ההבחנה שלה שכך זה נהוג שהיא עובדת עם רופא(פסיכאטר) במקביל שרצוי שיאשר את הבחנתה.
כמובן שהיא יודעת את הסיפור מהגן,בעשר דקות הראשונות שהגענו היא התרשמה שהוא סובל מטראומה והיא רוצה שילך לפסיכאטר.
רק התחילה הפגישה שאלה אותו 10 שאלות והוא ענה רק על אחת מהן בראש זה הדאיג אותה מאוד שהוא לא מגיב לה.
הוא עוד לא הספיק להכיר אותה צריך לתת לילד להיפתח קצת לא?
אפילו עם הדודות שלו הוא לא מדבר בהתחלה.
בגלל זה הייתי קצת בשוק
בעשר דקות הראשונות ניתן לאבחן?
טוענת שהיא עונה \מגיב רק על מה שהוא רוצה.
אחכ דיברנו על הנושא בגן הוא סיפר על ההצקות שחווה העברנו נושא למה שעבר עלינו היום ושוב חזרנו לנושא של הגן והוא העביר נושא .
טוענת שהוא לא מדבר על הנושא "המכאיב" לו לדבריה רק על מה שהוא רוצה.
אמרה שהוא לא ביישן שיש לו בטחון בדק את החדר שלה,ביטלה לנו את הפגישה להדרכת הורים כי אמרה שאין צורך.
אני יהיה יותר משמחה אם תגיבי לי.
תודה תודה תודה

מה עדיף ויעיל פסיכולוגית או תרפיה באומנות?
תודה

שלום יעל,
אילמות סלקטיבית נחשבת בעצם סוג של חרדה חברתית, ולכן, לדעתי עדיף לפנות לפסיכולוג או פסיכותרפסיט שעובד עם חרדות באופן ממוקד. טיפול באומנות הוא עד כמה שידוע לי לא טיפול כזה. זה לא אומר שטיפול באומנות לא יכול לעזור גם.

שלום יעל,
אני לא יכולה על סמך תאור באינטרנט לשפוט את עבודתה של פסיכולוגית אחרת. אם את מרגישה לא בטוחה ולא רגועה, את בהחלט יכולה לפנות למטפל אחר. הדבר הכי חשוב בטיפול הוא האמון באיש המקצוע. זה גם אמון שיוכל להתפתח עם הזמן. אבל אם את מרגישה שבשום פנים ואופן לא נראה לך, יכול להיות שכדאי שתקבעי פגישה עם איש מקצוע אחר ותראי אם תרגישי אחרת.