גן או בית?

הבכור שלי כבר בן שנתיים ב"ה הוא ילד חכם מאוד . ורגיש מאוד . ההדגשה היא על המאוד!!
הוא גם קשור אלי מאוד .
אנחנו גרים בחול במקום די נידח. כך שיצא שהילד גדל כמעט בלי חברה ובלי אנשים מסביבו חוץ ממני ואחותו הקטנה. (אביו עובד רוב השבוע עד שעות מאוחרת.)
אני עובדת מהבית כך שאין לי הרבה זמן לצאת ולהסתובב עם הילד בחוץ. והאמת היא שהמקום ככ נידח שגם אם הייתי רוצה לצאת אין לאיפה. שוב לאותם חניות ומרכז מסחרי שכבר משעמם.
אני משתדלת בכל אופן בשביל הילד לצאת לפחות פעם ביום לשעה בערך ללכת לסידורים לבנק לחנות וכו.כדי שיראה קצת שמש וגם אנשים (גם אם לא מוכרים)
הבעיה היא שלדעתי הילד עדיין לא בשל ללכת לגן (בשנה הבאה) ובעלי ממש מתעקש שהוא צריך חברה. ואי אפשר להמשיך לגדל אותו במצב הזה (הינו כל הזמן בבית איתי ועם אחותו התינוקת)
אני משתדלת ככל שהעבודה מרשה לי לתת להם הרבה תשומת לב ואהבה ולפתח אותם כמה שאפשר.
אני מודעת לכך שהוא צריך חברה אבל מודעת לכך שהוא גם רגיש מאוד ולדעתי גם לא מוכן ללכת לגן. מבחינתי הייתי מחכה עוד שנה עד שיהיה בן שלוש וחצי לפחות
בשבת יש קצת פעיליות עם קהילה באזור (לא מאוד סמפטית) וניסתי כמה פעמים להשאיר אותו בחוגי הילדים שם לבד . הוא בכה ככ עד שהגיע למצב של הקאה ממש.
לאחר שהשארתי אותו חצי יום בחוג ביום כיפור. הוא פשוט נהיה חולה עם חום גבוה וכו
לכן אני חושבת שגם שהמצב העכשוי הוא לא אידאלי מבחינת חברה עדיף להשאיר אותו עוד שנה בבית. ולא לפתח לו טראומות
מה גם שאנחנו מדברים רק עברית בבית ובבית ספר זו תהיה שפה שונה
פשוט לא רוצה לפגוע בילד .
מי צודק אני או בעלי?
האם חברה בגיל הזה ככ חשובה. עד שאפילו עדיף להסתכן בטראומה לילד ובלבד שיהא לו חברה?
או האם עדיף להשאיר אותו עוד שנה בבית עד שיהיה בשל יותר?