לא מעסיק את עצמו לרגע

יש לי ילד בן חמש כמעט שלא יודע להעסיק את עצמו לרגע. המשאבים שהוא דורש מהסביבה הם אינסופיים. כעת נסענו איתו בקיץ לטיול בחו"ל, לשבועיים וחצי, ביחד עם אח קטן ממנו, וראינו: אי אפשר לרגע להרפות ממנו. חלק גדול מתשומת הלב שלו היא בצורה חיובית, נעימה, הוא שואל שאלות, מבקש הסברים, מספר סיפורים, אבל חלק היא גם לא נעימה, הוא צועק אם מתייחסים לאחיו או משחקים איתו או אפילו אם מחבקים את אחיו. התשומות שהוא דורש לא נגמרות לעולם. אני רואה את זה, אני רואה שגם הדמויות האחרות שנשארות איתו לפעמים נשחקות מזה, למשל בייביסיטריות. מצד אחד הוא ילד חכם ומעניין ויכול להיות חברה נעימה, מצד שני הוא פשוט יותר מדי: הוא לוחץ אנשים, הוא לא מרפה, הוא מבקש, הוא מסביר, הוא גם כל הזמן מנסה להשתלט על הסיטואציה, אפילו במקומות בחוץ כמו גינות שעשועים או ארגזי חול או פארקים יפים - הוא לא משחק בעצמו, הוא דורש התייחסות בלתי פוסקת מאיתנו ולפעמים גם מאחיו הקטן, שדווקא יודע יופי לשחק ולא צריך בזה שום עזרה או תמיכה. הזמן היחיד שיש שקט ממנו, זה כשיש איזה חבר או חברה בגילו או גדולים ממנו בבית, ואז הוא משחק איתם, אך אני רואה שגם להם הוא מנדנד, אם לרגע הם מנסים לשחק בשקט באיזה משהו, לצייר בשקט, כאלה, הוא לא מאפשר את זה. אי אפשר לארגן לו מפגשים כאלה כל יום, בין היתר כי אנו גרים במקום יחסית מבודד, והם גם לרוב לא ארוכים. מה אני יכולה לעשות כדי להפוך אותו לקצת יותר מתוחזק עצמית? בכל זאת, מדובר בילד כבר די גדול, לא בקייטנה, ואנו גם לא מחזיקים טלויזיה בבית ואין לו מחשב, כלומר - אין לי עזרים חיצוניים שיש למשפחות אחרות בחופש הגדול. הוא לא הסכים גם ללכת לקייטנה, ולא הכרחתי, אבל איך שדברים נראים כרגע - הוא לא מחזיק את עצמו ולא מעסיק את עצמו ולו לחמש דקות, ולאביו ולי, וגם לשמרטפיות שבאות לעזור כי אין קייטנה, אין שום אפשרות להחזיק אותו כל היום. יוצא שהוא מתעצבן ומתוסכל כי אף פעם הוא לא מקבל את התשומת לב שהוא רוצה. מפלס העצבים כלפיו עולה ועולה, ואני מוצאת את עצמי מטיחה בו דברים לא נעימים כמו שהוא נודניק ושאף אחד לא אוהב נודניקים, שהוא חייב ללמוד למצוא עניין בעצמו, וכל מני כאלה. אני יודעת שהטפות זו לא הדרך לשנות את המצב במקרה של ילדים, אך אני מודה שימים ארוכים של נדנוד בלתי פוסק כבר חודש וחצי - פשוט מורטים לי את העצבים. ואני גם באמת חושבת ככה, שילדים ובני אדם חייבים להיות מסוגלים לעניין את עצמם ולא להיות תלויים תמיד בהתייחסות של הסביבה אליהם, שזו תלות לא טובה לחיים.