שינוי דרסטי בהתנהגות- ילדה בת חמש

שלום

הבכורה שלי בת חמש עוד חודש וההתנהגות והאופי שלה השתנו מאוד. לפני שבעה חודשים ילדתי בן, בהתחלה ראו שהיא בהלם היא רק הסתקרנה לגבי התינוק ולא ראו שהיא לא אוהבת אותו או רוצה לפגוע בו. והדברים חזרו למסלולם, או כך נדמה לי. בהתחלה היו בעיות האוכל, היא לא היתה אכלנית גדולה מלפני אבל היום היא כמעט ולא אוכלת. אני קוראת לה אולי חמש פעמים ולבסוף צועקת בשמה עד שהיא עונה. כל היום נראה שהיא בעולם משלה, מדברת לעצמה שרה ומשחקת. מתמהמהת הרבה. ובגלל זה היא כאילו נהפכה לשלומיאלית, כל הזמן "נתקלת בשולחן, כיסא, קולב, דלת, יש לה בגוף מכות: אלוהים יודע ממה, מכה בכתף, ברגל, בבטן ואפילו קיבלה מכה ליד העין ןנזקקה לתפרים. לפני היא היתה בעלת אופי חזק, עקשנית ולא מוותרת לאף אחד (ואהבתי את זה אצלה, היא תמיד עמדה על שלה עם הילדים) והיום זה לא, משהו במבט שלה כבה, נראית כבויה, אין את הברק הזה שהיה לה בעיניים.
אם מישהו אומר לה משהו פוגע, ישר מתחילה לבכות, מקבלת מכה, מתחילה לבכות ולא מחזירה. וכל הזמן מתעקשת על דברים כמו (לא רוצה לאכול, לא רוצה להתקלח, רוצה טלוויזיה, ממתקים, לשחק) ברגע שאני אומרת לא, מתחיל הוויכוח שוב, עד שאני מרימה קול ואומרת לא!, סוף פסוק, ואז, או שהיא בוכה או שהיא מסכימה בעל כורחה.

הצילו, אני חוששת שאני מאבדת אותה ואת האופי הגזעי שהיה לה, הפכה תמיד לתלויה בילדים, נגררת אחריהם, מחפשת את הסכמתם ומתבכיינת.

אני מנסה לתת לה תשומת לב אך זה לא קל וגם האח שלה תובעני מאוד, רק יונק ולא מסכים לבקבוק, עירני ולא אוהב לישון, זוחל ומוציא ממני הרבה אנרגיה.. ואין לי זמן לעצמי..
מצד אחד אני שמה לה גבולות, מצד שני אני חוששת שבמצב שלה אני הורסת את אופייה ואת האישיות שלה, אני לא יודעת איפה הגבול! מה גם שכל זה מביא אותי לקצה (ביחד עם התינוק, הבלגן בסדר היום עכשיו בחופש-אני מורה ולכן אני בבית) ואני מתעצבנת עליה הרבה, כל כך הרבה שכשהיא נרדמת אני מתחילה לבכות למה אני עושה לה את זה..
סליחה על האורך אבל אני באמת באמת צריכה עזרה..
תודה מראש,
אמילי