התקפי זעם בת 5

שלום וזהר,
אם זה מחמיר סביר להניח שאת לא מחזיקה מעמד מספיק זמן בלי להתייחס. הרבה הורים מדווחים על כך שהם לא מתייחסים ובבירור מתברר שהם ציפו שאחרי כמה דקות או חצי שעה שהם לא מתייחסים הילד יירגע. זה לא עובד כך. כאן חשובה מאוד העיקביות. זה לוקח מספר פעמים, עיקביות, ולא פעם אחת של התפרצויות שלוקחות חצי שעה שעה או יותר, עד שהילד מפנים שזהו, גם אם הוא ימשיך לנצח, לא תהיה התייחסות. זה דבר אחד.
דבר שני, חשוב לבדוק, איזה תשומת לב אחרת, אם בכלל היא כן מקבלת. אם כל תשומת הלב שהיא מקבלת היא דרך ההתפרצויות שלה, בודאי שהיא לא יכולה בשום אופן לוותר על זה. צריך לזכור שהיא ילדת סנדוויץ', ומראש נולדה לתוך סיטואציה שלקיחת מקום במשפחה זה דבר יותר מסובך עבורה מאשר עבור שני אחיה. לשניהם יש תפקיד. תפקיד הילד הגדול, שמקבל הערכה, תפקידים וכבוד, ותפקיד הילד הקטן שהוא בדרך כלל החמוד של כולם, ומה המקום שלה? על מה היא מקבלת התייחסות? חשוב לשים לב, מה התכונות המיוחדות שלה, החיוביות, להתייחס אליהן המון (לא כשהיא מתפרצת, אלא בזמן רגיעה) להקדיש לה זמן איכות לבד, בלי האחים שלה, וכו'.