לפסיכולוגית - הסתגלות לגן של תינוקת

שלום,

בתי בת 10.5 חודשים. עד תחילת החודש הייתה איתי בבית (לא עבדתי).

ב-1.9 הכנסנו אותה לפעוטון (7 ילדים ו-2 מטפלות).

במשך 3 ימים הייתי איתה שם 8:00-10:00. הכל נראה היה בסדר, היא שיחקה ואכלה (אף שמעט יחסית).

אח"כ השארתי אותה לבד (אחרי שהנחתי אותה על המזרונים לשחק בצעצועים) והלכתי, ובאתי לאסוף אותה בשעה 12:00 - כך במשך כשבוע.

היומיים האחרונים אני משאירה אותה בגן עד 15:00.

בשבוע האחרון נשארתי מחוץ לגן הדלת כ-3 פעמים ושמעתי שבתי בוכה נורא ולא מפסיקה. היום נשארתי שם למעלה מ-30 דקות והיא לא הפסיקה לבכות. לא ראיתי מה קורה בגן. כשיצאתי היא הייתה על הידיים של הגננת (אני קוראת לה גננת אבל אין לה תואר בחינוך/הוראה) אבל אח"כ שמעתי שהיא והמטפלת חוזרות לעסוק בענייניהן (חיתולים אוכל וכו') ולא מתייחסות כלל לבכי של בתי (לא דיברו איתה, לא ניסו להרגיע).

אתמול אחרה"צ נדבקה אליי ולא הסכימה לשחרר; לא הסכימה לעבור לידיים של סבתא שלה; לא אכלה כמעט בגן; היא משלשלת בבקרים; עושה פרצוף עצוב וחושש איך שנכנסים לאוטו; הלכה לישון מוקדם... כאילו היא בדיכאון.

אני מאוד מאוד חוששת שהבכי הזה בבוקר בתוספת היעדר ההתייחסות של המטפלות לבכי שלה והעובדה שהיא רואה שהיא בוכה ללא יחס ומבלי שאני חוזרת לנחמה תיצור אצלה איזושהי טראומה שתפגע בחוזקה הנפשי והריגשי.

אציין שמדובר בילדה עצמאית, חייכנית, טובה (שאינה נוהגת לבכות אף פעם), אוהבת ילדים. עכשיו נראה שכלום לא מעניין אותה, כך על פניו.

האם יש בסיס לחששות שלי לגבי טראומה. האם יש דרך להקל על ההסתגלות? משהו שאני יכולה לעשות? לשבת איתה בגן כמה ימים? כל דבר.

תודה