ילד שמתנהל מתוך התקפי זעם תמידיים.

בני בן 11. בחוץ הוא מתנהג מקסים. בבית הוא מתנהל כמעט תמיד בסצינות והתקפי זעם. כל בקשה שאנחנו מבקשים ממנו (לסדר את הילקוט לפני ביה"ס, להתרחץ, להכין שיעורים וכו') גוררת מצידו סצינה וצרחות. אנחנו עומדים מולו ולא מותרים ואז הוא מקצין את הסצינה. אנחנו מוצאים את עצמנו במצב שכל הזמן שהוא בבית האוירה בבית היא של צעקות וסצינות. לאחרונה הוא גם החל לשקר. כשאנחנו מבררים אם היו שעורי בית הוא טוען שלא. בדיעבד אנחנו מבינים מהמורות שלו שהיו ושהוא לא הכין אותם.
התיעצנו עם מטפלת בנושא שאמרה שאי אפשר להתעמת עם הילד כל הזמן אבל אני מרגישה שברגע שהורדנו את הלחץ ממנו הוא מנצל את העניין ועושה עוד פחות מקודם.
אנחנו אובדי עצות. מה עושים.
כדאי לציין שאנחנו איתו לפני אבחון הפרעות קשב וריכוז מכיוון ואני מרגישה שקשה לו להתארגן על עצמו.
בברכה, אמא מתוסכלת.