אחים שלא מתייחסים אחד לשני

שלום לכן, תודה מראש על ההתייחסות. יש לי שני בנים, בני שנתיים וחצי וארבע ושלושת-רבעי. הם כמעט לא מתייחסים אחד לשני. ההתעלמות באה בעיקר מבני הגדול, שמתעלם מאחיו כמעט כאילו הוא לא קיים, אבל הבן הקטן כבר כה רגיל לזה שלמעט הצקות מדי פעם, הוא גם מתנהל לבד באותו מרחב, משחק, מדבר לעצמו, רץ. לפעמים הם שניהם משחקים אתי: מלחמת כריות, קפיצות, ריצות, מחבואים. אני יוזמת משחקים כאלה במטרה לעשות משהו ביחד עם שניהם. אבל גם אז הם שניהם מתייחסים אלי ולא אחד על השני. נניח יזרקו עלי כריות ולא אחד על השני, יצעקו אמא תתפסי אותי, יתחבאו כל אחד לבד... חשוב לומר שהגדול חברותי עם ילדים בני גילו שבאים אליו, גם עם כאלה שלא הכיר אחרי כמה דקות שובר קרח ומשחק ומראה דברים וידידותי. גם הקטן חברותי (ביחס לגיל שלו כמובן) - הוא מתייחס לילדים, פונה אליהם, מחבק, צוחק אליהם. אין לשני בני בעיה חברתית עם אחרים, אבל אחד עם השני, זה כאילו אני מגדלת שני בנים יחידים. שום יחס, כל אחד רוצה את הדברים שלו וקריאות הספרים שלו והמשחקים שלו ואין שום דבר משותף לשניהם, הם ממש לא מעוניינים. הם ישנים ביחד באותו חדר, אין להם עוד אחים, אנו גם גרים במקום רחוק ואין הרבה חברים ומשפחה, כלומר נמצאים המון המשפחה הגרעינית ביחד. אבל למרות הכל, במשך שעות ארוכות בבית או וגם בחוץ, הם פשוט מתעלמים זה מזה. היינו בטיול משפחתי של שבועיים, רק ארבעתנו, והם פשוט לא התייחסו אחד לשני, בחופים, באגמים, בטיולים, שום דבר לא גרר משחק משותף או השתובבות ביחד. זה די מדכא אותי, הדבר הזה. אני מרגישה שזה לא תקין. מה דעתכן? זה משהו שכדאי לטפל בו? זה ישתנה מעצמו? אני מבינה שזה אולי קנאה של הגדול בקטן אבל אנו נותנים לגדול המון תשומת לב וזמן אישי לבד, מבחינה זו הוא ילד מאוד מטופח. הוא ילד סופר חכם ומפותח מכל הבחינות (באבחון שנשלח אליו מהגן אמרו שמחונן), ואנו עושים איתו את הדברים שמעניינים אותו ובהם הוא טוב. אף אחד לא משאיר אותו בצד, להפך, הוא מקבל המון מקום. גם הקטן מקבל הרבה, וגם הוא מופתח לגילו מוטורית וורבלית, ביחס לילדים אחרים שאני רואה. כל אחד לחוד, באמת במצב טוב, אני חושבת, גם רגשית בסה"כ הם ילדים מושקעים, המון נוכחות הורית, המון יחס אישי, הרבה יותר ממה שאני רואה בסביבה. מהצהריים הם בבית, איתי. אבא שלהם עובד יותר שעות, אבל גם הוא לפחות פעם בשבוע מהצהריים בבית
ובשישי שבת אנו כולנו ביחד בלי גנים ובלי כלום. מה גורם להתעלמות הזו אחד מהשני? מה עוד אפשר לעשות?