ילד שרוצה שאמא תמות

בני הבכור, כמעט בן חמש. לפני כמה ימים כעס עלי (לא הסכמתי לקנות קרטיב, זרק אבנים קטנות לכיווני בגלל זה, אמרתי שעכשיו לא נישאר בגינה והתחלתי ללכת), הוא צרח הרבה זמן, ואחר כך כשהגענו הביתה ביקש לצפות בטלוויזיה ואמרתי לא, לא התנהג יפה, ובכל מקרה הוא צופה כל יום רק בתוכנית אחת של 25 דקות, והעדפתי שזה יהיה יותר מאוחר לא מייד אחרי התנהגות רעה. אז הוא אמר לי שהוא רוצה אמא אחרת, לא אותי. ואני שאלתי אותו, ומה יהיה איתי? אז הוא אמר: את פשוט תמותי ותהיי בבית קברות. אני רוצה את אבא שלי ואמא אחרת. והוסיף: אני אכרות לך את הראש בסכין. והלך למטבח והביא סכין. אמרתי לו: תחזיר מייד את הסכין למגירה. אמרתי לו בשלווה כי אני מכירה אותו, הוא ילד שבחיים לא יעשה משהו באמת אלים, הוא ילד עדין וחכם. והוא מייד הלך למטבח ושם סכין במגירה. אחר כך כעסתי עליו זמן ארוך על הכל ביחד, והוא רק צעק שהוא מבקש סליחה ורוצה חיבוק ובכה הרבה זמן. ואני לא מהר סלחתי, כי יש לו עניין כזה שהוא מבקש סליחה ובוכה ורוצה חיבוק אחרי שמתנהג לא יפה, ומייד חושב שהכל ייגמר, ומה לעשות שאצלי עוד היה בראש כל הדברים שאמר וההתנהגות שלו. בכל מקרה אחר כך הוא בדק כמה פעמים והתנהג מאוד יפה כל הערב ושאל אם סלחתי, ואמרתי שכן. והוא נורא עזר בבית והיה בוגר וממש השתדל לאורך היום. בלילה לפני השינה דיברנו, והוא אמר שהוא בכלל לא רוצה שום אמא אחרת (אני לא שאלתי, הוא אמר בעצמו), וחיבק אותי, והיה מאוד מתוק. ואמרתי לו שהעניין עם הסכין היה מאוד חמור, והוא אמר: אבל בכלל לא התכוונתי להתקרב אליך רק רציתי להפחיד אותך. בכל מקרה, העסק נגמר וכאמור אתמול והיום התנהג מאוד יפה ובחום ובבגרות. יחד עם זאת זה נשאר לי בראש הסיטואציה והדברים שאמר. אני תוהה מה עובר עליו. יש לציין שיש לו אח קטן שבו הוא מקנא, אבל הקנאה פוחתת ככל שאחיו גדל ויותר מתייחסים אליהם באופן שיוויוני (האח בן שנתיים וחצי). מעבר לזה אני תוהה אם זה נובע מזה שאולי אני בבית מגבילה אותו יותר מדי. בלילה כשדיברנ ודובבתי אותוו הוא אמר לי שהוא לפעמים מקנא בילדים על אמהות שלהם ונתן דוגמא- אמא של חברה שלו מהגן תמיד מסכימה להמון ממתקים אחרי הגן ולכמה טלוויזיה שהיא רוצה (החברה שלו) ואני לא. וזה נכון, מבחינות מסוימות הוא יותר מוגבל מילדים אחרים בסביבתו. ממתק אחד ביום נראה לי מספיק לגמרי, וגם 25 דקות ביום צפייה בטלוויזיה, רק תוכנית אחת, שאני משתדלת לתת לו לבחור בעצמו רק דברים אלימים אוסרת. בשאר הזמן אנו מדברים, קוראים ספרים, עושים לגו, הוא מכין איתי ארוחות ערב כל יום, מבשל ונורא אוהב את זה. נכון שלפעמים הוא גם משתעמם, אבל בסדר, זה לא אומר שחייבים בכל שנייה משעממת להיתקע מול מסך. אני לא מאמינה בזה. אבל פתאום אחרי שהוא אמר שהוא רוצה שאני אמות חשבתי שאולי משהו אני עושה ממש לא נכון. אני גם אציין שאני אמא מאוד נוכחת, הוא לא בצהרון, אני אוספת אותו בעצמי כל יום מהגן.