אחרי לידה

יש לי ילד בן שנתיים וחצי,וילדתי בן נוסף לפני שלושה חודשים.

כשהייתי בהריון,על מנת לשתף אותו בתהליך של אח קטן וחדש וכו,היינו מקריאים סיפור גם לתינוק שבבטן.תוך כדי,הוא גם גילה שיש לי פופיק בבטן,נקודת חן,ציצי (יודע מהנקה) וכו.עד היום,הוא "מאניש" את כל האיברים הללו,ולעיתים אני לא בטוחה,האם הוא מבין שהם חלק ממני.כששואלים אותו למי בטן שייכת,ופופיק וציצי,הוא אומר שלאמא,כלומר הוא מבין.אבל הוא שואל המון פעמים ביום,מה ציצי אומר על זה שעידו(שם בדוי)קופץ על המיטה? או שאני אומרת לו בוא תן לי נשיקה,"לא,רק לציצי".או למשל הוא בא אלי ואומר הנה קטפתי פרח בשביל בטן,או הכנתי ציור לנקודה(נקודת חן בבטן שלי.

בקיצור,רציתי לשאול,האם הכל בסדר?האם אני עשיתי משהו לא נכון?האם לשתף עם זה פעולה?או להגיד שכל החלקים האלה הם בעצם אמא?

אני ממש אובדת עצות.

תודה