ילד שלא רוצה לעשות כלום בגן

שלום אורית,
הבן שלך לא עצלן, אלא פשוט חרד. הוא חרד ממצבים חדשים שבהם אין לו שליטה ומעדיף להישאר באיזורי הנוחות שלו. יכול להיות שהוא חושש מפעילויות מסויימות כי חושש שהוא פחות טוב בהן, והדברים שהוא מרגיש טוב בהם הם בעיקר בתחומים הוורבליים ובמתחום הדמיון ופחות בתחום הגופני והמוטוריקה למיניה. אני חושבת שחשוב כן לעודד אותו לנסות מדי פעם משהו חדש, בצורה הדרגתית, קטנה ולא מאיימת. חשוב ללוות אותו במעברים שקשים לו בסבלנות, עדינות, לעשות הכנה לפני המעבר, לאפשר לו לקחת איתו חפץ מעבר קטן, אפילו למקלחת, כמו כן הייתי מנסה לקבוע פגישת אבחון אצל מרפאה בעיסוק כדי לבדוק האם יש משהו בתחום הסנסומוטורי שמחזק את הנטייה שלו לא להתנסות בדברים שכוללים מעורבות של הגוף (כולל מקלחת למשל) וקואורדיניציה (למשל פעילויות שולחן, עבודות יצירה, משחקי כדור וכו').

אני חושבת שקלעת למטרה, מה גם שיש לו היסטוריה של חרדות - מחרקים, יציאה מהבית אשר נראה ששככה כמעט לגמרי אבל כנראה לובשת צורה אחרת כעת, מבלבלת יותר. אני רואה שהוא במצוקה לעיתים ומרגישה שמאוד קשה לי לעזור ולהוציא אותו מהמקום של הקושי והלחץ.

האם אכילת היתר היא גם קשורה לדעתך לענין החרדה? הוא מרבה לבקש אוכל, לאוו דווקא ממתקים אבל כל הזמן בקשות לאוכל, כשאני מבקשת שינסה להקשיב לגוף שלו ולבחון אם הוא באמת רעב או סתם משועמם/רוצה חיבוק/עייף וכדומה, הוא טוען שהוא באמת רעב (גם לאחר אכילת טוסט ופרי למשל). אני לא כל כך יודעת איך להתמודד אם זה - מצד אחד אני לא רוצה לעשות מזה עניין ולהפוך את האוכל למאבק. מצד שני אני חושבת שחשוב להציב גבולות בנושא, מה גם שהוא כבר ממש מתחיל להשמין. כאמור לעיל הוא גם די נמנע מפעילויות פיזיות אינטנסיביות כך שהאכילה לא מתאזנת עם שריפת קלוריות.
תודה!

שלום אורית,
מאוד יכול להיות שכן. כל דבר שאנחנו עושים בצורה אובססיבית בלי לשים לב לצורך האמיתי שלנו בו יש בו מין החרדתיות.
אם את מזהה חרדה כוללת, שהיא מין מצב כללי שלו, מאוד כדאי לפנות לטיפול למסודר, שמלווה בהדרכת הורים שגם ינחה אותך איך לפעול בצורה יותר ספציפית בנושא האכילה ובשאר הנושאים.