בן 6 בורח

שלום לך,
לא כל כך הבנתי איך התנהלה השיחה שלך איתו. קצת קשה לי לדמיין ילד בן 6 מסביר שהוא לא רוצה למרוד אלא להרגיש עצמאי וגדול. אם תוכלי לתת על כך יותר פרטים, זה יעזור להבין. יכול להיות שזה יום ארוך לו מדי, שהוא מתגעגע הבייתה, אולי הוא חושב שאת נמצאת בבית עם אח קטן ממנו, אוי פשוט הוא לא רגיל לכל כך הרבה שעות. אולי לא נעים לו בצהרון מסיבה כלשהי, כדאי לברר יותר לעומק, לא ברור לי מהשיחה שאת מתארת איזה בירור נעשה.

כשהוא חוזר לצהרון הוא לא מתנהג כמישהו שעשה משהו לא בסדר או עבר על גבול כלשהו אלא חוזר בהתרגשות ואיננו מבין את חומרת העניין. כמובן ששוחחתי איתו על הנושא על הדאגה של כולנו כאשר הוא איננו נמצא במסגרות בהן אמור להיות.
יש לציין שלאחר שנענש בפעם האחרונה הוא לא ברח ואנו מקווים לטוב.
שוחחנו עם היועצת של ביה"ס והיא אמרה שיש לשים לב להצבת גבולות.
כי גם בביה"ס הוא מנסה. אנחנו בבית מאוד נותנים גבולות בצורה ברורה וחד משמעית ועקבית כמובן. ולעיתים יש תחושה שאף יותר מדי גבולות. אולי הוא מנסה לפרוק עול בחוץ? כיצד ניתן לטפל בנושא?

שלום לך,
בהחלט יכול להיות שיש משהו נוקשה בגישה שלכם, כאשר לפעמים במקום להבין את הקושי הריגשי שלו אתם מציבים גבול ומפרשים את ההתנהגות שלו כנסיון להפר גבול ולא כאיתות מצוקה.
למעשה הילד אומר לכם בהתנהגותו שקשה לו יותר מדי שעות במסגרת והוא צריך יותר שעות בית. הייתי שוקלת להתייחס לכך ברצינות. אולי יש פיתרון אחר, למשל שילך הבייתה עם חבר שאימו בבית תמורת תשלום, או שלפחות חלק מהשבוע תיקחו אותו מוקדם או להעזר בסבתא וכו'. אם אין אפשרות לכל הדברים האלה, גם הכרה בצורך שלו חשובה. כלומר במקום לנזוף ולהעניש - להגיד - אולי קשה לך להיות בצהרון כי אתה רוצה הבייתה, ומתגעגע לאמא. אנחנו מצטערים שכרגע אין ברירה ואתה חייב ללכת לצהרון, אבל לברוח זה לא הפיתרון. אנחנו נשתדל למצוא לך זמן לחוד עם אמא מדי פעם, כדי שתוכל לקבל קצת פינוק וכיף עם אמא.