בן 4 עושה בכוונה קקי בתחתונים ועוד

בני בן 4.בלילה. חווה לפני כשנה וחודשיים פרידה של הוריו. כאשר הוא בקשר כמעט אפסי עם אביו. יש לו אח בן שנתיים. ילד חכם מעל הממוצע, מדבר שוטף מגיל שנה וחצי, מתבטא ורבלית ורגשית באופן יוצא מגדר הרגיל. נמצא בגן רב גילאי והגננת אמרה שלדעתה הוא על גבול המחונן. יש לי אתו קשיים לא פשוטים
1. לגבי גמילה: נגמל בגיל מאוחר יחסית 3.5, עדיין לא נגמל בשבועות האחרונים הוא עושה מדי פעם קקי בתחתונים כאשר ברור לי שזה בכוונה, וגם ממש מתנגד שיחליפו לו, ואומר שטוב לו עם זה בתחתונים ורוצה להישאר עם זה. בהתחלה כעסתי, אחר כך אמרתי לו זה ברח לך, לא נורא, בוא אני ינקה אותך, אבל שום דבר לא עוזר, על מה זה יכול להעיד (קורה רק בבית או אצל אחרים אבל לא בגן)
2. הוא חסר משמעת לחלוטין, גיל שנתיים הנורא, אצלו לא נגמר אלא הולך ומתחזק. כל דבר מולו הוא במאבקי כוח. גם מילולית - אומר הרבה שהוא יהרו אותי ואת אח שלו, אומר לי מלים לא יפות, עושה ממש דברים נגד רצוני ואומר אני מחליט פה, משתלט על הבית. אך גם עושה לפעמים דברים מאד מסוכנים למרות שאני מסבירה לו שוב ושוב בתקיפות. יכול פתאם להתפרץ לכביש, או לפתוח דלת או חגורה באמצע נסיעה. ממש פחד אלוקים. כמו כן אם הוא שומע שקרה למישהו משהו, או שקרה איזה אירוע, רוצה לשמוע את כל הפרטים ואני ממש צריכה להתעקש לא לספר לו דפרטים ולהרחיק ממנו דברים כאלו.
יחד עם זאת הוא ילד מאד רגיש, קולט כל דבר וזקוק להרבה אהבה. הבעיה שאני נעה בין יכולת לתת לו ולהיות רגישה לצרכיו לרגעים שבהם אני כבר מותשת ומתפרצת ומגיעה כמעט לבכי. ומרגישה שלא יודעת איך להגיע אליו.
3. לגבי השינה הוא ואחיו מסרבים ללכת לישון, קמים כל רגע מהמיטה, אם אני משאירה אותם לבד בחדר, הם קמים כל רגע מהמיטה ומשתוללים, מסתובבים בבית עושים בלגן. אני צריכה לשכב לידם עד שהם נרדמים ולהרגיע אותם. וזה יכול להיות עד 11 בלילה. אני מותשת!! אין לי שניה לעצמי, לא יוצאת ולא כלום, וזה גורם לי להגיע לפעמים להתפרצויות ממשד אלימות שאני פשוט לוקחת את הילד בכוח ומטילה אותו על המיטה ואז הוא בוכה מאד וגם אני מצער. אנא עזתכן