שאלה לגבי בת שבע וחצי

אני נשואה, אם לשתי בנות: בת שבע וחצי (תלמידת כתה ב') ובת שבעה חודשים. הבעיה היא עם בת השבע וחצי. כבר מאמצע החופש הגדול בתנו מסרבת ללכת לחברים וחברות ורוצה רק לארח בביתנו. בתנו מוזמנת לחברים אך מסכימה ללכת רק אם אני נשארת איתה (גם לחברים קרובים מאוד שאני ואמן חברות קרובות) ואכן לעיתים הדבר קורה, אם כי בעיקר מתארחים אצלה. בפעם האחרונה שהתארחה לבדה אצל חברה (בספטמבר, בחופש הגדול) התקשרה אלי אמה של החברה כעבור חצי שעה מרגע הגעתה אליהם שאבוא לקחת אותה כי היא בוכה ומרגישה לא טוב. מאז היא מסרבת ללכת לבד (לא היה שום דבר חריג במפגש). גם תחילת שנת הלימודים בבית הספר (עלתה לכתה ב') עברה לא בקלות, קושי רב בפרידה בבוקר ובכי. מהבחינה הזאת, מהר מאוד היא הסתגלה וכיום אין שום בעיה בפרידה בבוקר. בעלי מביא אותה בדרך כלל אך גם כשאני מביאה אותה אין בעיה בבוקר, היא הולכת בשמחה לבית הספר. חשוב לציין שהדבר לא קורה רק מול חברים וחברות אלא גם מול סבא וסבתא, דודים, דודות ובני דודים – מסרבת להיות בלעדנו. הדבר הזה מפריע לי מאוד ואני מוטרדת ממנו. מדובר בילדה שמחה, חברותית, חכמה, תלמידה טובה מאוד, נורמטיבית לחלוטין מכל הבחינות. בשנה שעברה (כתה א') לא היתה שום בעיה והיא היתה מתארחת אצל חברים וחברות. היא מצידה אומרת שהיא רוצה להיות איתנו כל הזמן ואני מסבירה לה שגם אנחנו רוצים להיות איתה אבל לפעמים צריך גם ללכת לחברים שמזמינים, להתארח ולחזור הביתה, למשפחה, בתום האירוח. הנטייה שלי היתה לייחס את זה להולדת האחות הקטנה. שבע שנים היא היתה בת יחידה, מלכה, עכשיו הצטרפה עוד מישהי שאולי "תתפוס את מקומה"? אולי היא מרגישה שעליה "לעמוד על המשמר"? לא "להפקיר" את השטח? או שפשוט מדובר ב"חרדת נטישה"? (היתה פעם שהיינו עם חברים באירוע כלשהו ו"נעלמתי" לה לשלוש דקות. הילדה נכנסה ללחץ, בכי, ממש לחרדה). הגעתי למצב שאני "משחדת" אותה... "אם תלכי לחברה, אקנה לך X" - לא משנה מה אציע לה, היא מוותרת על ההצעה ומעדיפה להישאר אתי, עם בעלי. אשמח מאוד לקבל חוות דעת מקצועית וטיפים, מה עלי לעשות. המון המון תודה מראש.