השפעת התנהגות הורים

שלום.
יש לנו בן בן כמעט שנתיים.
אני ובעלי בתהליכי גירושין, אך עדיין גרים באותו הבית.
הבעיה היא שאנחנו לא מדברים בנינו, רק מה שקשור ישירות לילד וגם זה ממש מועט.
אין צעקות, אין ריבים , פשוט הקשר בבית זה רק הוא מול הילד ואני מול הילד.
רוב הזמן אני נמצאת עם הבן והוא בעיקר בטיפולי. גם בסופ"שים.
את המתח בבית אני מרגישה מאוד ותוהה איך זה משפיע על הבן שלי.
לפי "העיניים" שלי לא רואה השפעה על הילד. הילד שמח, משחק, מתקשר- מתנהג כמו ילד..., אבל אני לא תמימה ובטוחה שיש איזו השפעה עליו, שהוא מרגיש משהו.
השאלה שלי - איך הכי טוב להתמודד עם זה ?(בהנחה שאין סיכוי לדיבור ביני לבין הבעל), איך כדאי לטפל בעניין על מנת להפחית את ההשפעה על הילד ?
האם את חושבת שעצם זה שאני והילד נהיה כמה שפחות בבית כשאביו נמצא יהיה יותר טוב עבורו, כך שיהיה כמה שפחות חשוף למצב...? (כמובן לא לגרום להתנתקות בניהם, אבל להפחית את האינטרקציה כמה שניתן)
ועוד שאלה אחרונה - אלינו הביתה לא מגיעים אנשים לאור המצב - האם עצם זה שהבן שלי "לא מארח" בבית שלו יכולה להשפיע עליו ?
אודה לכל תובנה בנושא.