המנעות מיצירת קשרים חברתיים

בני בן 10, בכור (לאחות בת 8, ולאח בן 4) ילד חכם ורב תחומי, רגיש ויצירתי ושונא פעילות ספורטיבית, מלבד רכיבה על אפניים. אני מוצאת כי הוא נמנע מיצירת קשרים חברתיים.
לפני שנה וחצי עברנו למקום חדש. (המצב היה דומה גם בבית הקודם) ובתחילה נראה כי מצא חבר טוב וכל השנה היו קרובים עד שהחבר "בחר" בחברת ספורטאים ונטש את הקשר. בני לא מוכן להתפשר על עמדתו הלא ספורטיבית ונשאר בודד בהפסקות וגם אחה"צ.
לצערי גם לתנועת נוער אינו מוכן להצטרף בשום אופן, למרות שבני כיתתו הולכים.
הבנים מקבלים אותו למיטב הבנתי, אך הוא מסתייג מליזום או להתקרב לפעילות חברתית, אלא אם זה במרחב הביתי שלו. וגם אז זה חייב להיות סביב משהו שהוא בוחר ואוהב.
דיברתי עם המורה והיועצת, ולתקופה הוא התקרב לילד אחר בעל עיניין משותף, עד שהיה ארוע אלים כלפי בני והקשר נותק.
הדבר אינו מפריע לו להצטיין בלימודים ולפתח תחביבים בבית, אך לעיתים קרובות הוא מאד משועמם ומציק גם לאחיו. כמובן שזה משפיע על האקלים הכללי וגורם להתנגשויות איתנו. (עלי לציין שבעלי לא נמצא הרבה בבית אם כי דומיננטי בנוכחותו).
אני מנסה להתעלם ולגרות את סקרנותו לתחומים נוספים שיעשה משהו מועיל בזמן הפנוי, אך הוא כאילו חסר מוטיבציה להתאמץ או להשקיע במשהו. הלימודים מאד קלים עבורו, זה לא מאמץ.

מה לעשות? להתעלם? לתת לו לגדול ולהתפתח לאן שירצה?
קשה לי עם חוסר האונים הזה....